שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    המסר המדאיג של טראמפ למזרח התיכון
    ההחלטה של נשיא ארה"ב להוציא את חייליו מסוריה תואמת את גישת הבדלנות הבינלאומית שהוא מקדם. המסר לישראל ולאחרים: תסתדרו

     

    נשיא ארה
    .(צילום: AFP)

    כשבאים לבחון את משמעות היציאה האמריקנית מסוריה מתברר שסביב הודעת נשיא ארה"ב על המהלך מתנהלות שתי שיחות נפרדות: אחת של דונלד טראמפ עצמו, המתמקדת אך ורק בסוגיית הלחימה נגד דאעש; והשנייה שמתנהלת בקרב הקהילה הרחבה של העוסקים במדיניות החוץ של ארה"ב, ורואה תמונה רחבה יותר. האחרונה מוטרדת ממסרים נוספים שיעביר המהלך לשחקנים אחרים בזירה, ובמיוחד לרוסיה ולאיראן.

     

     

    יש אולי הצדקה מסוימת להתמקדות של טראמפ בדאעש, כי הכוח אמריקני שיעזוב מצומצם יחסית, של 2,000 חיילים, עם מנדט להילחם בארגון האסלאמי בלבד. ולכן – אף שהנשיא טועה שהמלחמה בדאעש הסתיימה –המשמעות הצבאית המיידית של הוצאת הכוחות עבור שלל ההתרחשויות בסוריה היא עדיין מינורית באופן יחסי.

     

    אולם במונחים גאו-פוליטיים התמונה שונה לחלוטין, וההחלטה של טראמפ קופלת בתוכה כמה מהתמות המרכזיות של מדיניות החוץ של הממשל שלו. ההודעה על היציאה מסוריה מהדהדת בשל העובדה שהיא מטילה ספק במחויבות של הממשל האמריקני לבנות הברית שלו (בעיקר כלפי הכורדים); בנכונות של הממשל לפעול (מעבר לרמה הרטורית) נגד אויביה של ארה"ב; בחזרה לנטיות הידועות של טראמפ בכיוון של בדלנות בינלאומית; בנכונות של הנשיא להילחם את המלחמות של אחרים (הוא כבר אמר שישראל מקבלת מיליארדים של דולרים מארצות הברית, ומסתדרת יפה לבד בסוריה), ובכלל, בהמשך המחויבות שלו לקמפיין הלחץ נגד איראן.

     

    ובמובנים האלה ההחלטה של טראמפ משמעותית מאוד, הרבה מעבר להשפעה הצבאית של 2,000 חיילים עם מנדט להילחם בדעאש. אבל טראמפ מתרכז אך ורק בשיח הראשון, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מההשלכות רחבות ההיקף של המהלך שלו.

     

    מבחינת ישראל מטריד במיוחד המסר לאיראן ולפיו ארה"ב משאירה את הזירה לרוסיה ולטהרן. ואף שממשל טראמפ ודאי ימשיך להעניק גיבוי לפעילות של ישראל בסוריה, אנחנו כבר עדים להשלכות של איבוד העניין האמריקני באזור: איראן מרגישה יותר חופשית לפעול, ישראל מבהירה שהיא ממשיכה לתקוף, וחוסר יציבות והיעדר כללי משחק בנסיבות החדשות הם מרשם לאסקלציה אפשרית בין השחקנים השונים.

     

    ההיבט המוזר ביותר בהודעת טראמפ על היציאה מסוריה הוא הקישור לנשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, כפי שבא לידי ביטוי בשיחת הטלפון בין שני המנהיגים ב-14 בדצמבר. מצד אחד, ברגע שארדואן אמר שהוא "ייקח על עצמו את המשך הלחימה בדאעש", זה התאים מאוד לתפיסה הבסיסית של טראמפ, שלפיה האחריות לטפל בבעיות במזרח התיכון מוטלת על מדינות באזור שלהם.

     

    אבל על איזה בסיס טראמפ סומך על ארדואן בהקשר הזה? ואיך הסכים להפקיר את הכורדים לנוכחות הטורקית המוגברת שבוודאי תבוא על חשבונם? מעבר לכך, ארדואן הוא זה שאפשר את כניסתם של רבבות ג'יהאדיסטים לסוריה, ופרשן אמריקני כבר אמר בהקשר זה ש"טראמפ סומך על מצית השריפות לכבות את האש". האם טראמפ שואף להפוך את טורקיה לציר המרכזי במדיניות החוץ שלו מול המזרח התיכון?

     

    מן הראוי שהנשיא יפנה תשומת לב לתמונה הרחבה יותר באזור, מכיוון שלארה"ב עדיין יש אינטרסים במזרח התיכון. לפחות בהקשר של איראן, חשוב שיעביר מסרים של נחישות וימשיך במלוא הכוח את קמפיין הלחץ הכלכלי. אסור שאיראן תבין מההחלטה לצאת מסוריה שטראמפ יזניח את הנושא הגרעיני.

     

    • ד"ר אמילי לנדאו היא חוקרת בכירה ב-INSS, וראש פרויקט בקרת נשק וביטחון אזורי

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים