שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הח"כים הערבים משחקים לידי הימין
    במקום האובססיה לסוגיה הפלסטינית, ההנהגה הערבית צריכה לשנות סדר עדיפויות ולהתמודד עם גל הרציחות, בעיית הבנייה והחקיקה הגזענית

     

    איימן עודה  (צילום: מוטי קמחי)
    ח"כ איימן עודה (צילום: מוטי קמחי)

    היחסים בין היהודים והערבים בחברה הישראלית מצויים בשפל חסר תקדים. שני הצדדים לא פספסו שום הזדמנות להסתכסך ולהחריף את הטון בשיח הפוליטי-חברתי ביניהם. הערבים, שנתפסו שנים ארוכות אחרי הקמת המדינה כגשר מחבר בין בני עמם הפלסטינים ומדינתם ישראל, ואף נתלו בהם לא מעט תקוות לכך שיירתמו, בשעת כושר, למען ביאת השלום המיוחל, הפכו בשנים האחרונות ל"גוש סרטני בגוף המדינה" ו"גיס חמישי".

     

     

    להיווצרותה של מציאות שכזו תרמו הן היהודים והן הערבים. מי יותר ומי יותר מדי. התעסקות הנציגים הערבים בכנסת בסוגיה הפלסטינית הייתה אובססיבית והיא באה לא אחת על חשבון הסוגיות הבוערות שטורדות את מנוחתו של הציבור הערבי.

     

    הסכסוך הישראלי-פלסטיני מזין את היחסים בין ערבים ויהודים במדינה באפקטים שליליים שמעצימים את המתח. הסוגיה הפלסטינית אמנם חשובה לנו, אבל אסור לה לבוא על חשבון האתגרים הקיומיים שהחברה הערבית בישראל מתמודדת עמם - חקיקה גזענית, גל רציחות גואה, היעדר תוכנית מתאר לכפרים הערביים ובמצב סוציו-אקונומי בשפל.

     

    לשפל חסר תקדים הגיעו היחסים בין יהודים וערבים כשנתפס ח"כ באסל גטאס מבל"ד מנסה להבריח טלפונים ניידים לאסיר ביטחוני. מעשיו שיחקו לידי הימין שמינף אותו לטובת הצדקת עמדותיו נגד הערבים במדינה, אף שאחוז גבוה מערביי המדינה גינה את המעשה וראה בו נקודת שבר.

     

    ערביי ישראל לאן? השאלה שחוזרת על עצמה כריטואל קבוע מציבה אתגר ענק בפני מנהיגות החברה הערבית בישראל. לעת עתה היא נותרת פתוחה.

    התרומה שלנו לסוגיה הפלסטינית שנויה במחלוקת: שכן יש מי שיטען שתרמנו רבות ויהיו גם מי שחושבים אחרת. ליו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, מיוחסת אמירה שלפיה הוא דרש מהמנהיגות הערבית בישראל להיאחז באזרחות הישראלית ואף הביע תרעומת על הנפת דגל פלסטין בהפגנת הערבים הישראלים נגד חוק הלאום.

     

     

    אבל לעיסוק של הח"כים הערבים בנושא הפלסטיני יש מחיר נוסף. לחברה הערבית יש קאדר ענק של אינטלקטואלים, אנשי עסקים מצליחים ומנהיגים חזקים וראויים שלא מעוניינים להיכנס לקלחת הפוליטית רק משום שהם סולדים מהשיח הפוליטי ומסדר העדיפויות של המנהיגות הערבית. עכשיו זאת שעת כושר לרתום אותם להתמודד עם כל האתגרים שצוינו לעיל ולענות על השאלה - ערביי ישראל לאן?

     

    בזמנו, כשאביגדור ליברמן הציע פתרון עם הפלסטינים הנסמך על החלפת טריטוריות, תושבי אום אל פחם נעמדו על רגליהם האחוריות והביעו התנגדות נחרצת להעברתם לאוטוריטה של הרשות הפלסטינית. זו דוגמה אחת מני רבות לכך שהערבים כאן מעדיפים להישאר תחת שלטון ישראל.

     

    לפיכך, למפלגות הערביות נחוץ דם חדש ורענן שישים לעצמו כיעד עליון טיפול בבעיות של ערביי ישראל לצד שיפור השיח עם המגזר היהודי שנועדנו לחיות עמו ביחד. אם כל זה יבוא על חשבון ההתעסקות האובססיבית בסוגיה הפלסטינית, זה ממש לא נורא, שכן ממילא היו"ר עבאס אמר בעצמו לא אחת: דאגו לשיפור איכות חייכם ואל תשחקו לידי הימין בישראל.

     

    זוהי שעת כושר לטפל בבעיות של הערבים בישראל. לשם כך על כל המפלגות הערביות להניח את האגו בצד, לשוב ולהתאחד תחת קורת גג רשימה משותפת ואז להתפנות כדי לטפל בסוגיות הבוערות של החברה הערבית לפני הסוגיה הפלסטינית. יש לומר במילים ברורות: צריך לפעול לשינוי סדר העדיפויות ולהציב את ערביי ישראל לפני הכול. כי על הבית חייבים לשמור.

     

    • נאייף אבו סוייס הוא חבר מועצת העיר רמלה ופעיל ציבור

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים