שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הערבים צריכים להחליט: לרוץ לכנסת או לא
    כיצד מסתכל המזרח התיכון על הדילמה של הערבים בישראל לקראת הבחירות? פובליציסט ירדני ממוצא פלסטיני תוהה מה הם משיגים בכך

     

    מחאת הח"כים הערבים במהלך נאום מייק פנס (צילום: EPA) (צילום: EPA)
    מחאת הח"כים הערבים במהלך נאום מייק פנס(צילום: EPA)

    למעשים, לצעדים ולשיקולים של "ערביי 48" (הערבים-הפלסטינים אזרחי ישראל) יש לייחס חשיבות רבה, ולכן אני מקדיש מאמר זה לעמדתם לגבי התמודדות בבחירות הבאות בכנסת. החשיבות הקריטית של הערבים אזרחי ישראל נובעת הן מתרומתם לסוגיה הפלסטינית והן מהקשר שלהם לישראל, מדינה שהיא אויב של העם הפלסטיני, המפעילה חקיקה גזענית נגד ערבים, מרחיבה התנחלויות בשטחים הכבושים ומחוקקת חוקים למען סיפוח חלקים בגדה המערבית. אי לכך, שאלת השתתפותם של הערבים אזרחי ישראל בבחירות לכנסת ישראל היא עקרונית וחשובה.

     

     

    הנציגות הערבית בכנסת תורמת אולי במשהו לחייהם וליישוביהם של הערבים-הפלסטינים אזרחי ישראל החיים בתוך הקו הירוק. אולם תרומה זו מוגבלת, ולא ניתן להתייחס אליה במנותק מהיבט אחר שלה: תרומתה לתדמית של ישראל, שמשתמשת בהשתתפות הפוליטית של הערבים הילידיים – או "בני המיעוטים", לפי אחד הביטויים הגזעניים – כבסימן של דמוקרטיה.

     

    אני כמובן מכבד את החלטתם של הערבים להשתתף בבחירות, אף שאני עצמי מתנגד לכך, אולם איני יכול שלא לתהות מה הם משיגים בכך. תומכי הרשימה המשותפת בישראל – רשימה שהשיגה את מספר המנדטים הגדול ביותר (13) מאז החלו פלסטינים בישראל להשתתף בבחירות – יכולים אולי לטעון שדרכה הם יכולים להביע בכנסת את דעותיהם של הערבים, ולעשות זאת באמצעות חקיקה ושמירה על זכויותיהם. ייתכן שטיעונים אלו מצדיקים עקרונית את השתתפותם, אך יש גם טיעונים אחרים, שצריכים לעורר שאלות קשות בעניין זה.

     

    ראשית, ישראל הרי נמצאת במגמת הקצנה גוברת, שבאה לידי ביטוי בדיכוי מתמשך של ערביי 48 באמצעות חקיקה גזענית. במה הועילה הרשימה המשותפת לשינוי מסלול זה? שנית, החוק הישראלי הרי לא מאפשר למפלגה ערבית להתמודד בבחירות אם במצע שלה היא אינה מכירה בישראל כמדינת העם היהודי, וכל חבר כנסת שנבחר צריך להישבע אמונים למדינת ישראל היהודית – ובמובלע, למדינה שמפלה את הערבים ואינה מתייחסת אליהם כאל שווים.

     

    מכאן שבפועל, גבולות הדיון הקשיחים אינם מאפשרים לפעול לשינוי מצבם של הערבים בישראל: הרי אם מצע המפלגה יעז לקרוא לתיקון חוק השבות, המפלה את המיעוט הערבי, לא תוכל אותה מפלגה לרוץ לכנסת. במילים אחרות, מפלגה שתדרוש שוויון מלא למיעוט הערבי בישראל במצעה הפוליטי לא תזכה לחופש לבחור ולהיבחר.

     

     

    והרי דוגמה למוגבלוּת פעולתם של הח"כים הערבים בישראל: כשסגן הנשיא האמריקני, מייקל פנס, תמך בנאומו בכנסת בהעברת השגרירות האמריקנית לירושלים, הניפו ח"כים ערבים במחאה שלטי תמונות של מסגד אל-אקצה. הם הוצאו מהאולם במהירות על ידי אנשי הביטחון, לקול מחיאות הכפיים של הח"כים היהודים.

     

    דוגמה אחרת היא פרשיית ח"כ באסל גטאס, שהודח מהכנסת ונעצר לאחר שהואשם בלא פחות מ"תמיכה בהתנגדות חמושה נגד מדינת ישראל" בשל הברחת טלפונים ניידים לאסירים פלסטינים בבתי כלא ישראליים.

     

    בין ישראליזציה ערבית לחקיקה אנטי-ערבית

    ערוץ 20 חשף לאחרונה את דבר הקמתה של מפלגה ערבית חדשה, "הבית הערבי", שהמצע והגישה שלה שונים מאלה של הרשימה המשותפת. מייסד המפלגה, עו"ד איימן אבו ריא, אמר כי המפלגה תתמקד בסוגיות ובצרכים הדחופים של המיעוט הערבי בישראל ולא "ברמאללה ועזה", שבהן לדבריו מתמקדת הרשימה המשותפת.

     

    אבו ריא ציין עוד כי 40% מהציבור הערבי בישראל אינו מרוצה מביצועי הרשימה המשותפת ואינו מתכוון לתמוך בה בבחירות הבאות, ומפלגתו – שמצעה מבוסס על חזון ריאליסטי – מבקשת למשוך את המצביעים הללו. לטענתו, הרשימה המשותפת ממחזרת שיח ריק שאינו מקדם את המיעוט הערבי בישראל, ואילו הוא עצמו לא יהסס לשבת בקואליציה בראשותו של בנימין נתניהו, שכן הערבים מהווים 20% מאוכלוסיית המדינה וצריכים לקחת חלק בקבלת ההחלטות.

     

    עוד הוסיף כי הוא מכבד את זכות "העם היהודי" להקים מדינה משלו ומכבד את סמלי המדינה כמו הדגל וההמנון, ואמר כי לפלסטינים יש מנהיגים משלהם ומפלגתו תעסוק רק בעניינים הפנימיים של המיעוט הערבי.

     

    אם כן, מצד אחד קמה תנועה ערבית שכל כולה ישראליזציה, ומצד שני קיימת הרשימה המשותפת שמתמודדת מול נחשול אדיר של חקיקה אנטי-ערבית. בכנסת הקודמת יזמו חברי הקואליציה 82 הצעות חוק גזעניות. 14 מהן עברו בקריאה שלישית; 23 מהן נועדו לתמוך בהתנחלויות; 31 הופנו נגד הערבים אזרחי ישראל והערבים תושבי מזרח ירושלים; ועוד שש הופנו נגד ארגוני זכויות האדם. חלק מאותן חקיקות גזעניות זכו לתמיכתם הישירה או העקיפה של חברי האופוזיציה.

     

    הבחירות הבאות לכנסת יתקיימו במציאות קשה עבור הפלסטינים: כוחו של הימין הקיצוני גובר, מה שמתקרא "השמאל הציוני" הולך ונעלם, בין המתמודדים החדשים יש גנרלים צבאיים שפגעו, הרגו ואחראים למותם של פלסטינים רבים, ולצד כל זה – הרשימה המשותפת מתפלגת ומפלגה ערבית "מתאשרלת" חדשה עשויה לקום.

     

    במציאות זו, המפלגות המייצגות את האינטרס העמוק של העם הפלסטיני צריכות לשקול היטב אם הן אכן מעוניינות לרוץ לכנסת או שמא עליהן להימנע מלעשות זאת.

     

    • פאיז רשיד הוא עיתונאי ופובליציסט ירדני ממוצא פלסטיני. המאמר המלא פורסם בעיתון "אל-קודס אל-ערבי" הרואה אור בלונדון. בגרסה מקוצרת זו הוא רואה אור בחסות "אופק לתקשורת הערבית", פרויקט משותף למרכז אעלאם ולמכון ון ליר. תרגום מערבית: ז'נאן בסול.

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים