חיות הכריעה סופית: לא יהיה דיון נוסף על הדירות במרינה בהרצליה

נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, חיסלה את הסיכוי האחרון שהיה לבעלי הדירות במרינה בהרצליה, וגיבתה את החלטת העליון ממאי 2018 לפיה הדירות יושכרו במשך תשעה חודשים בשנה ויוכלו לשמש את הבעלים למשך שלושת החודשים הנותרים.

המחאה הצליחה: תוכניות הבנייה הנרחבות בכפ"ס נבלמו

8,000 דירות חדשות: אושרה תוכנית סירקין בפתח תקווה

35 יישובים חדשים הוקמו בעשור האחרון: 15 בדרום, 7 ביו"ש

>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו

ההחלטה הנוכחית של חיות היא שלא לאפשר קיום דיון נוסף בהחלטת העליון ממאי 2018. ההחלטה שהתקבלה אז בדומה להחלטות קודמות מאז שנת 2006 בה נקבע המתווה לדירות הנופש, גם ההחלטה של העליון אשר התקבלה על ידי דנציגר וברון בדעת מיעוט דבקה במתווה. היות וההחלטה לא התקבלה ברוב קולות הייתה הזדמנות לבעלי הדירות להגיש בקשה לדיון נוסף.

נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות(צילום: אוהד צויגנברג )

המאבק על השימוש בדירות המרינה בהרצליה החל ב-1998 בעקבות עתירה של החברה להגנת הטבע כנגד היתרי בנייה במרינה שהוציאה הועדה המקומית לתכנון ובניה של הרצליה. החברה להגנת הטבע טענה, כי בשל קרבת יחידות המגורים לחוף הים אסור למכור אותן כדירות פרטיות. על פי תוכנית המתאר הארצית לחוף הים התיכון (תמ"א 13) מבחינה תכנונית המרינה נחשבת אזור תיירות ונופש.

בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה וקבע כי בעלי הדירות יצרפו אותן למאגר של דירות להשכרה מלונאית. אלא שגם לאחר ההחלטה המאבקים המשיכו בכל מישור משפטי אפשרי, כולל ניסיון לגבש מתווה שיהיה מקובל גם על בעלי הדירות, כאשר עיקר המאבקים היו על דרך יישום השכרת הדירות. אחת מנקודות המחלוקת הייתה האם להעביר את ניהול הדירות לידי חברת ניהול, כפי שרצתה העיריה או להותיר את השכרתן בידי בעלי הדירות, סעיף שנדחה על ידי בית המשפט.

בין הטענות שהעלו בעלי הדירות אשר חייבו דיון נוסף, היו שהוועדה המקומית חרגה מסמכותה, טענה שנדחתה גם על ידי ברון ודנציגר. כאמור, בדיון שהתקיים היום חמישי האחרון (7.2) חיות דחתה את הבקשות, ובהחלטתה כתבה כי הגיעה למסקנה שיש לדחות את הבקשות היות ותנאי הסף הבסיסיים קובעים כי דיון נוסף יהיה כאשר יש הלכה סותרת של העליון או שיש בדיון חשיבות מיוחדת. "תנאים אלו אינם מתקיימים במקרה דנן", נכתב בהחלטה.

אחת המשיבות בבקשה היא החברה להגנת הטבע אשר טענה כי למרות פסק הדין שהתקבל בעבר, בעלי דירות הנופש לוקחים את החוק לידיים וממשיכים להתגורר ביחידות הנופש כבדירות מגורים, וכי די בכך כדי לדחות את הבקשה לדיון.