שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    להיט הבחירות: כולם רוצים להיות שר החינוך
    משרד עם תקציב אדיר הפך למושא הערצה של פוליטיקאים רבים שלוטשים לעברו עיניים. גמליאל מצפה, רגב וחוטובלי עוקבות, סמוטריץ' ופייגלין דורשים, ואיש מרצ מקווה לשכפל הצלחה במגזר הדרוזי. מה מחכה לשר הבא? מה יעלה בגורל התכנים הפוליטיים והטענות להדתה? המרוץ המסקרן ביותר בעיצומו

    המטרה: תיק החינוך. אמירותיהם האחרונות של ח"כ בצלאל סמוטריץ' מאיחוד מפלגות הימין ויו"ר מפלגת זהות משה פייגלין בדבר כוונתם לדרוש את תפקיד שר החינוך לאחר הבחירות גררה תגובות רבות מכל קצוות הקשת הפוליטית. ראש הממשלה בנימין נתניהו הבהיר אתמול (ב') בעקבות האמירות הללו כי תיק החינוך יישאר בידי הליכוד אם מפלגתו תרכיב את הממשלה הבאה. בתגובה לכך אמר יו"ר מפלגת כחול לבן בני גנץ: "בגין היה מדיח את נתניהו מהליכוד, מאמין לתוכניות של סמוטריץ' יותר מלנתניהו".

     

    כל מה שצריך לדעת על בחירות 2019 במקום אחד - מתחם הבחירות של ynet

     

    הטוענים לכתר על תיק החינוך ()
    מי יהיה שר החינוך הבא?
     

    סמוטריץ' עצמו אמר בערב השקת קמפיין הבחירות: "בימים האחרונים ראינו פחד, שלא לומר היסטריה, של גורמים מסוימים בשמאל מהאפשרות שנקבל את תיק החינוך לידינו, וראינו יישור קו כמעט אוטומטי של נתניהו עם הלך הרוח הזה". על המוקד של הפוליטיקאים נמצא המשרד המתוקצב ביותר מבין משרדי הממשלה, שאמון על כמעט 2.4 מיליון תלמידים בבתי הספר ובגני הילדים. מאחר ששר החינוך משמש גם כיו"ר המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), תיק החינוך מעניק גם הזדמנות להשפעה על האוניברסיטאות והמכללות.

     

     

    ברקע הקרב על התיק החשוב גם ביקורת על כך שרוב המועמדים הדורשים אותו מגיעים ממפלגות הימין. "הציבור הממלכתי נרדם", אומרת יולי תמיר, שרת החינוך בשנים 2009-2006. במקביל, שרות ומנכ"ליות המשרד לשעבר מסמנות גם את היעדים המרכזיים של שר או שרת החינוך: טיפול עומק בגיל הרך, מעבר לשיטות חינוך מתקדמות, חיזוק מעמד המנהל, מעבר לעיסוק בתחומי ידע חדשים והעלאת שכר המורים.

     

    "אם לשר יש חזון לגבי תוכנית הלימודים – הוא יוכל לממש אותו"

    זה זמן רב ובאופן גלוי אומרת השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל מהליכוד כי היא מצפה להתמנות לשרת החינוך בממשלה הבאה. בעקבותיה גם שרת התרבות מירי רגב וח"כ ציפי חוטובלי ממפלגתה של גמליאל הביעו עניין בתיק. מנגד, במפלגת כחול לבן לא הצהירו מיהו המועמד מטעמה לתפקיד, ואולם אחד השמות הבולטים בנושא הוא חילי טרופר, מספר 12 ברשימה. טרופר הוא איש חינוך ששימש עד לאחרונה מנהל אגף החינוך בירוחם ואחד המקורבים ליו"ר המפלגה גנץ.

     

    מעבר לסמוטריץ' ופייגלין, בבורסת השמות נמצא גם עלי סלאלחה, מספר 5 ברשימת מרצ. סלאלחה שימש עד לאחרונה מנהל בית הספר התיכון בבית ג'אן והוא העלה באופן משמעותי את אחוז הזכאות במוסד החינוכי, ולמעשה הציב את היישוב הדרוזי במקום הראשון ברשימת היישובים המובילים בזכאות לבגרות. שאיפתו להתמנות לשר החינוך עמדה במרכז קמפיין הפריימריז שלו.

    המועמדים שהביעו עניין בתיק החינוך ומועמדים אפשריים אחרים  ()

    בניין משרד החינוך בירושלים (צילום: אלכס קולומויסקי, ארכיון ידיעות אחרונות )
    בניין משרד החינוך בירושלים(צילום: אלכס קולומויסקי, ארכיון ידיעות אחרונות )

    "לא שמעתי על מועמד מהשמאל שאומר בגלוי שהוא מעוניין בתפקיד", אומרת השרה לשעבר תמיר. "זה מעיד על כך שהתודעה של חשיבות החינוך נשחקה דווקא בקרב הציבור הממלכתי המרכזי, שהיה צריך להיאבק על החינוך והיום מתלונן על הדתה של המערכת. זה אומר משהו משמעותי ומאוד מדכדך על כמה שהציבור החילוני, ובעיקר ההנהגה שלו, לא לוקחים את החינוך ברצינות. איך יכול להיות? באשר לטרופר, בעיניי הוא איש חינוך נהדר, אבל אני רוצה לשמוע את גנץ אומר את זה שהוא המועמד של כחול לבן למשרד. באופן אישי, על ההצבעה שלי זה ישפיע. לצערי, השמאל שכח משהו חשוב וזה להיות מחנך, אולי כי הוא לא רוצה להשקיע ולבנות את הדורות הבאים, מה שתנועת העבודה בימיה הטובים ידעה לעשות".

     

    לדברי תמיר, לשר המכהן השפעה משמעותית על תוכניות הלימוד. "בנושאים מסוימים המשקל של השר הוא רב מאוד, במיוחד בעניינים כמו לימודי אזרחות והדתה של המערכת. בתחומים היותר מקצועיים משקלו פחות יותר. אם לשר החינוך יש חזון מסוים לגבי תוכנית הלימודים - הוא בהחלט יוכל לממש אותו. אם סמוטריץ' יהיה שר החינוך הבא, כל נושאי השוויון והדמוקרטיה במערכת החינוך ייעלמו".

    תעודת זהות- משרד החינוך ()

    לימור לבנת, שרת החינוך בשנים 2001 עד 2006, חולקת על תמיר באשר למידת ההשפעה שיש לשר המכהן על תוכניות הלימודים. "יש במשרד החינוך ועדות מקצוע שהן אלו שקובעות את תוכניות הלימודים. כשאני הייתי שם היה מאוד קשה להשפיע עליהן ובשעתו מאוד ניסיתי להשפיע בדברים מסוימים. זה לא היה פשוט אבל הצלחתי בחלק מהמקרים. עם זאת, זה תהליך שלוקח זמן. אפשר להשפיע, אבל זה מאוד לא קל. ברור שתיק החינוך הוא תיק שצריך להיות חשוב לכל אחד. זו המערכת שהכי משפיעה על הדורות הבאים, ושבה כל ילדי ישראל חייבים לעבור".

     

    גם בדרגים המקצועיים יודעים לתאר היטב את הפוליטיזציה במערכת החינוך - ואת מחירה. "אני מאוד שמחה שהפעם יש מי שנאבק על התיק הזה, בניגוד למערכת הבחירות הקודמת", אומרת רונית תירוש, מנכ"לית המשרד בשנים 2006-2001 וחברת כנסת לשעבר. "מצד שני, אני חוששת מפוליטיזציה של מערכת החינוך. אני לא רוצה לחשוב עליה כמסגרת של חינוך מחדש.

     

    "כל שר בתקופתו מנסה להטביע חותם על פי האידאולוגיה שלו. לימור לבנת, גדעון סער ונפתלי בנט שבאו מהימין הביאו את נושא היהדות למערכת החינוך ומנגד יוסי שריד ויולי תמיר קידמו את הדמוקרטיה והאזרחות. הבעיה הגדולה בכך היא שערך אחד תמיד בא על חשבון השני. אנחנו מדינה יהודית ודמוקרטית ומערכת החינוך זו פלטפורמה טובה לחנך לשני העקרונות הללו. התזזית ותחלופת השרים יוצרות זעזועים במערכת. בנוסף, זה מביא להרבה מאוד ציניות בקרב המורים וזה כמובן משפיע על התלמידים".

     

    מה מחכה לשר החינוך הבא?

    לפי נתוני ה-OECD האחרונים, בישראל מספר התלמידים בכיתה גבוה מהממוצע של ה-OECD, שכר המורה בחינוך העל יסודי נמוך ממנו משמעותית, ורמת ההשקעה בגיל הרך - מהנמוכות בעולם. צמצום הפערים, העלאת שכר המורים וחינוך אזרחי, אלו הם האתגרים המרכזיים של שר החינוך הבא, לדבריה של תמיר. "מי שיטפל בשלושת הנושאים הללו - ידיו יהיו מלאות עבודה והוא יוכל להעביר קדנציה מלאת פעילות. בנוסף, הייתי גם מאזנת חזרה את המערכת מהעיסוק המוגזם במתמטיקה ומדע".

     

    החלטה משמעותית נוספת העומדת לפתחו של שר החינוך הבא היא בעניין הגיל הרך. למרות המלצת ועדת טרכטנברג מ-2011 להעביר את חינוך הילדים מגיל לידה עד שלוש לאחריות משרד החינוך ממשרד העבודה והרווחה, עד היום נמנע משרד החינוך מלקבל על עצמו את האחריות על קבוצת הגילאים הללו, בטענה כי ללא תוספת תקציב - אין למהלך היתכנות.

    "הציבור הממלכתי נרדם". תמיר (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
    "הציבור הממלכתי נרדם". תמיר(צילום: מוטי קמחי)

    "אפשר להשפיע, אבל זה מאוד לא קל". לבנת (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
    "אפשר להשפיע, אבל זה מאוד לא קל". לבנת(צילום: מוטי קמחי)

     

    "אני מאוד ממליצה לשר הבא לא למהר לקצור פירות מידיים", אומרת תירוש. "זה לא הולך וזה לא נכון. חייבים להשקיע לגיל הרך. זה המפתח להצלחה. אף שר לא מצליח משום שאי אפשר לטפל בקצה אם לא טיפלת בשורש. כדי לקצור פירות טובים בסוף הדרך חייבים להשקיע בבסיס. זה לוקח הרבה שנים ולכן אף שר לא בוחר ביעד הזה. אם הייתי צריכה לבחור את העיסוק המרכזי, הייתי בוחרת קודם כל בגיל הרך".

     

    מיכל כהן, מנכ"לית משרד החינוך בשנים 2017-2013 וכיום מנכ"לית קרן רש"י, מסכימה עם תירוש. "הדבר הראשון ששר החינוך הבא צריך לעשות זה לדאוג שיהיה רצף גילי. צריכה להיות מערכת חינוך אחת ולא כזאת שמפוזרת בין שני משרדי ממשלה. החינוך צריך להיות בידיים של משרד החינוך. ילדים בגיל לידה עד שלוש לא צריכים להיות תחת משרד התעסוקה. זה היה נכון לפני שבעים שנה, אבל לא היום. אנחנו יודעים שאלף הימים הראשונים של כל ילד קובעים במידה רבה את התפתחותו. לכן, המערכת החינוכית צריכה לפעול מגיל לידה וזה צריך להיות גם חלק מהמשא ומתן הקואליציוני".

     

    "הילדים נולדים עם סמארטפון ביד, ומערכת החינוך מיושנת" 

    "צריך להפוך את מערכת החינוך למודרנית", אומרת לבנת. "היא כיום מיושנת ולא נותנת מספיק פתרונות לתלמידים. הילדים נולדים עם סמארטפון ביד, והכול נעשה בקצב כל כך מהיר. לכן, צריך להתאים את המערכת בקצב מהיר יותר לעולם של התלמידים, והיא עושה את זה לאט מידי. בנט עשה חלק מהעבודה בצורה לא רעה, אבל זה לא מספיק".

     

    ההתיישנות של מערכת החינוך, לדברי תירוש, איננה רק בתוכניות הלימודים, אלא גם בהתנהלות הביורוקרטית של המשרד. "יש חוסר שביעות רצון ואפילו מיאוס מכל נושא הדו"חות במערכת", היא אומרת. "יש המון טפסים ודיווחים שהמורים, המפקחים והמנהלים נדרשים למלא. אני מאוד בעד שמי שיושב בראש המערכת ימצא את הכלים לדעת היכן נמצא כל תלמיד, אבל צריך לתת חופש פעולה ועצמאות למנהלים. בכל דרג, העובדים הופכים להיות פקידים".

    הפוליטיזציה בתוכניות הלימודים ()

     

    ישיבת ממשלה שבועית (צילום: רויטרס)
    השר הנוכחי בנט(צילום: רויטרס)

    כהן אומרת בהקשר זה כי "יש לטפל בנושא האוטונומיה של המנהלים, צריך לתת להם יותר גמישות בניהול ויותר גמישות בתקציב, וגם לעבור לחוזים אישיים עם מנהלים. כדי שמנהל יוכל לעשות את העבודה שלו הוא צריך גמישות מכל הכיוונים ולכן הוא צריך להיות יותר אוטונומי. אותו צריך למדוד ומנגד גם לתמרץ אותו או להיפרד ממנו".

     

    בתוך כך יש לציין כי אחד המהלכים הראשונים שאותו יצטרך להוביל השר הבא הוא חתימה על הסכם השכר החדש עם הסתדרות המורים, שתוקפו יפוג ביוני הקרוב. "הייתי נותנת תמרוץ חזק מאוד למורים מתחילים בחמש השנים הראשונות שלהם", אומרת כהן. "הסכם השכר שהקפיץ את שכר המורים עשה את שלו. צריך ללכת על תמרוץ מורים חדשים ולתעדף זאת על פני שכר המורים הוותיקים".

    "מאוד שמחה שהפעם יש מי שנאבק על התיק הזה". תירוש (צילום: אלכס קולומויסקי) (צילום: אלכס קולומויסקי)
    "מאוד שמחה שהפעם יש מי שנאבק על התיק הזה". תירוש(צילום: אלכס קולומויסקי)
     

    מיכל כהן לשעבר מנכ
    "יש לטפל בנושא האוטונומיה של המנהלים". כהן(צילום: קרן רש"י)

    האם לשר המכהן יש יכולת להשפיע באופן דרמטי על תוכניות הלימודים? המומחים חלוקים בעניין. "זה לא בשליטת השר לגמרי", אומרת ד"ר אירנה ולדימירסקי, ראש החטיבה לתולדות הרעיונות (היסטוריה) במכללה האקדמית אחוה. "שר החינוך הוא מינוי פוליטי ולא מקצועי. הגורמים המקצועיים עובדים לפי שיקולים מקצועיים ואי אפשר לשנות את התוכנית הבית ספרית בפרק זמן קצר.

     

    "השר יכול לקדם תהליכים או להאט אותם, אבל רוב ההחלטות לרוב הן מקצועיות ושל הגורמים המקצועיים, והשר חייב לעבוד איתם. לפעמים זה הולך יותר טוב ולפעמים זה הולך פחות טוב. אם מסתכלים לא על האמירות הפוליטיות של שרי החינוך כלפי חוץ, אלא על עבודת משרד החינוך, לא רואים השפעה של ממש, כי יש חלוקה מאוד ברורה. עם זאת, בנוגע לאזרחות, השינויים באים דווקא מהשטח, והשיח חודר לוועדות המקצוע".

     

    פרופ' נמרוד אלוני, ראש המכון לחינוך מתקדם במכללת סמינר הקיבוצים ובנה של שרת החינוך לשעבר שולמית אלוני ז"ל, חולק על ד"ר ולדימירסקי. "לשר יש השפעה גדולה מאוד על תוכניות הלימודים", הוא אומר. "זה קורה גם באופן ישיר וגם באופן עקיף. באופן ישיר זה קורה על ידי מינויים של בעלי תפקידים מסוימים, ובאופן עקיף זה נעשה על ידי ההתיישרות של פקידי משרד החינוך לפי רוח המפקד, משום שהם רוצים לשרוד בעבודה שלהם על פי המדיניות שהשר קובע.

     

    "יש מצב קבוע של הדתה במערכת החינוך בגלל העובדה שרק לחינוך הממלכתי דתי ולחינוך החרדי יש עצמאות פדגוגית מתוקף חוק. לחינוך הממלכתי עברי ולחינוך הערבי אין שום הגנה כאשר יש שר חינוך דתי. לכן, המצב של החינוך הממלכתי הוא גרוע מאוד. שרי חינוך דתיים יכולים בעצם לכפות ולהחדיר את עמדותיהם לגבי היהדות והדת אל תוך החינוך הכללי. בפועל, כאשר מי שאחראי על לימודי האזרחות הוא אדם דתי בעל עמדה ימנית דתית מתנחלית, והוא זה שקובע גם לתלמידים מהחינוך הממלכתי חילוני - זו הדתה".

     

    לסיכום דבריו אמר פרופ' אלוני כי "אם זה בסדר שדתי יכתיב לחילוני, זה צריך להיות גם בסדר שחילוני יכתיב לדתי. כפי שהדברים עובדים היום, כאשר השר דתי וממנה דתיים לתפקידים שמשפיעים על החינוך החילוני - בוודאי שזו הדתה. זה לא שווה ולא סימטרי. אימא שלי בזמנו לא ניסתה לפגוע באוטונומיה של החינוך הדתי, אבל צריך לזכור שלדתיים למעשה הייתה 'הגנה' מפני אמא שלי, מה שאין לחילוניים, שכן אין לנו מועצה משל עצמנו בתוך משרד החינוך. לכן, כאשר זבולון המר ניסה בזמנו למנות את מזכ"ל בני עקיבא לראש המנהל לחינוך ערכי, קמה קבוצה של אנשי אקדמיה מהמכללות והחוגים לחינוך לאוניברסיטאות והתקוממה נגד המגמה לכפות גם על החינוך הממלכתי ראש מנהל לחינוך ערכי שמגיע מבני עקיבא".


    פורסם לראשונה 11/03/2019 23:11

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לימור לבנת, יולי תמיר ונפתלי בנט. מי הבא?
    מומלצים