שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הגיע הזמן להסיר את המסיכות
    אם אנחנו באמת רוצות לשפר את איכות החיים ולהיזכר על מה חלמנו כשהתחפשנו פעם לכלנית, אנחנו צריכות להכיר בעובדה שיש עלינו מסיכה. השלב השני זה להבין שהיא מעיקה ומיותרת, והשלב השלישי הוא לקבל החלטה שהמסכה כבר לא משרתת אותי
    פורים זה הכי הפוך על הפוך. מותר למרוח חיוך סינתטי, לזייף רגשות, להיות מי שאני לא, לעשות כל מה שבא לי ולצאת מזה בשלום. כלומר, מדובר בחג הכי אותנטי שיש, זה שבו כל העמדת פנים היא לא העמדת פנים אלא הדבר האמיתי.

     

    אנחנו עוטות מסיכות כל השנה: כלואות במערכות יחסים גרועות ומשכנעות את עצמנו שיהיה טוב, מסתובבות עם חברים שלא תורמים כלום לחיים שלנו, תקועות בעבודות משמימות, מתאמצות לרזות, נשבעות שמחר עוברים לג'ול או לגלגול, נרשמות לכושר, ובאופן כללי משקרות לעצמנו על בסיס קבוע.

     

    מה מסתתר מאחורי המסיכה? (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
    מה מסתתר מאחורי המסיכה?(צילום: Shutterstock)

     

    אנחנו רודפות אחרי אושר ואהבה, אבל שוכחות ליהנות בדרך, עסוקות בהדחקת התשוקות והמאוויים שלנו עד כדי קהות חושים. בני זוג בוגדים ומשקרים, גברים נשארים נשואים כי אין להם כוח לקום מהספה, נשים מעדיפות להסתתר מאחורי תחפושת הזוגיות, גרושים טריים קופצים ממערכת יחסים אחת לשנייה כי הם חוששים שחלילה לא יגלו כמה הם פגועים ושבריריים. כל עולם הנישואים וכל יקום הגירושים פועל על הסתרות והדחקות, איזה מזל שיש חג אחד שמאפשר לנו לשתות ולשכוח.

     

    לעוד טורים של גאיה:

    תעשי מה שבא לך

    לאן את הולכת מפה? זו ההחלטה שלך - ורק שלך

    תשני את עצמך - רק אם זה מה שאת באמת רוצה

     

    כולנו מסתתרות מאחורי מסכות בזמן כזה או אחר, אבל לפעמים אנחנו מתקשות להסיר אותן עד שהן נטמעות בבשר ואנחנו שוכחות מי אני האותנטית שמסתתרת מתחת. כמה נורא זה לחיות בהדחקה, לשמור דברים בבטן, להתכחש לאמת.

     

    הלחץ הנפשי מצטבר ומתרגם את עצמו למיגרנות, מעי רגיז, נדודי שינה, חולשה, דיכאון. ככל שאנחנו הופכות חלשות יותר, כך נתקשה להרים את עצמנו ולראות את הטוב. זו, כנראה, הסיבה, שאני לא שומרת דברים בבטן ומשתדלת להעיף מעליי מסכות שלא תורמות לעור הפנים.

     

    מה יחשבו עליי

    המסכה המפחידה ביותר היא "מה יחשבו עליי". כשאת מתנהלת איתה, אין סיכוי שתצאי מהקופסא ותגיעי להישגים בשום תחום. לא תתחפשי בפורים כדי שלא יחשבו שאת מגוחכת, לא תתערבי בשיחות קפה כי את מאמינה שתצאי מטומטמת, לא תציעי לבעלך לגוון כי את מפחדת שהוא יסתכל עלייך אחרת.

     

    עם מסיכת "מה יחשבו עליי" לא תתחילי עם גבר מיוזמתך, לא תסמסי בבוקר שאחרי, תחכי שהוא יהיה הראשון שיגיד "אני אוהב אותך". אין מסיכה יותר טפשית ומיותרת ממנה, כי היא אמורה להעניק לך ביטחון ולצאת כשידך על העליונה, אבל בפועל היא מעניקה פחדנות, היסוס, חרדות ותחושת ערך עצמי נמוכה. שקיפות כלפי העולם וכלפי עצמי היא התשובה לכל החרדות, ולא משככי כאבים, מרדימי חלומות וערק תאנים.

     

    אם אנחנו באמת רוצות לשפר את איכות החיים ולהיזכר על מה חלמנו כשהתחפשנו פעם לכלנית, אנחנו צריכות להכיר בעובדה שיש עלינו מסיכה. השלב השני זה להבין שהיא מעיקה ומיותרת, והשלב השלישי הוא לקבל החלטה שהמסכה כבר לא משרתת אותי. המשמעות של הסרת המסיכה היא יציאה מאזור הנוחות וידיעה שאני הולכת לעשות דברים שונים ממה שעשיתי עד היום - מה שיגרום לסביבה שלי לחשוב שהתחרפנתי, אחרי כל השנים שהרגלתי אותם לראות בי משהו מסוים.

     

    להתחרפן זה טוב. די, מספיק להעמיד פנים שהכל בסדר כשזה לא, מספיק לשתוק, מספיק לאגור תסכולים. תתחילי לקלף מעלייך שכבות, תני לעצמך לחוש, לאהוב, להתמסר. אולי זה מפחיד, אבל זה בעיקר מסקרן ומשחרר כל כך.

     

    פורים שמח ומפדח,

     

    גאיה קורן.

    מייסדת שיטת אני מלכה להערכה עצמית, מנחת סדנאות נשים , סופרת "אני מלכה גרושה באושר " ועיתונאית בידיעות אחרונות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים