האיש שלכד את אייכמן: פרידה מרפי איתן
"קפצתי על הראש שלו, דחפתי יד מתחת לגופייה וניסיתי לאתר צלקת": בגיל 92 נפטר רפי איתן, בראיון עבר הוא סיפר על מבצע לכידת הפושע הנאצי בארגנטינה. בכירי מערכת הביטחון ואנשי מפלגת הגמלאים נפרדים מ"רפי המסריח"
הוא היה ראש צוות החטיפה במבצע לכידת הפושע הנאצי אדולף אייכמן אייכמן מטעם המוסד, שימש כיו"ר המפלגה שהייתה להפתעת הבחירות ב-2006 וגם היה האיש שגייס את ג'ונתן פולארד - ושתחת אחריותו נחשף המרגל הישראלי. רפי איתן הלך אמש (שבת) לעולמו בגיל 92, ובכירי מערכת הביטחון סיפרו על "לוחם ומפקד מהמעלה הראשונה, שהוביל אינספור מבצעים נועזים".
בעבר נטען כי קורץ, רב-המרגלים המתואר בספר "המתופפת הקטנה" של ג'ון לה-קארה, מבוסס על איתן, מהדמויות המרכזיות בתולדות קהילת המודיעין הישראלית. איתן החל את שירותו בפלמ"ח, ובאותה תקופה גם דבק בו הכינוי "רפי המסריח," שלימים נאמר בטעות כי הוא קשור לתדירות שבה הוא מחליף את גרביו. למעשה באחד מניווטי הלילה בפלמ"ח הוא פשוט נפל לבור ספיגה, ומשם הכינוי.
המבצע המפורסם שעליו פיקד הוא כמובן מבצע אייכמן, המבצע המפורסם ביותר של המוסד. בראיון בעבר ל"ידיעות אחרונות" סיפר על שהתרחש בארגנטינה ב-1960: "אחרי כל המעקבים וההתבססות ביעד ערכנו את התכנון. אני ידעתי שכל יום הוא הולך על השביל מביתו ברחוב גריבלדי אל תחנת האוטובוס ובחזרה. החלטנו לתפוס אותו שם. הצבנו את המארב על ידי מכונית שהמכסה שלה היה פתוח והאנשים, להוציא אחד, הסתתרו בתוך המכונית. מכונית שנייה הייתה כ-100 מטר מהאזור.
"הגיעה השעה ,19:15והאוטובוס שממנו יורד אייכמן מגיע כל יום. כולנו נכנסנו לעמדת היכון, אבל האיש לא יורד מהאוטובוס. הדלתות נסגרות, האוטובוס ממשיך לדרכו, ואייכמן - יוק. הייתי צריך להחליט מה עושים. כרגיל בהזדמנויות כאלה האנשים לחצו לעזוב ולבוא ביום אחר כי פחדנו להתגלות. אמרתי: 'אנחנו מחכים כאן לאוטובוס הבא בלי לזוז.' האוטובוס הזה הגיע כמה דקות אחרי .20:00אייכמן ירד ממנו. צבי אהרוני, שהיה הצופה מתוך המכונית, באותו רגע אמר: 'יש לו יד בכיס, אולי זה אקדח.' את זה הוא העביר בלחש לצבי מלחין שהיה היחיד שעמד בחוץ. מלחין קצת נבהל מהנושא הזה ואז כאשר הוא התקרב לאייכמן ודרכיהם הצטלבו, בערך 30 מטר מהבית, הוא אמר לו 'מומנטיטו סניור' – 'רק שנייה אדוני.'
"בגלל החשש מהאקדח, במקום להוריד אותו בהורדת זקיף כאשר הידיים של האיש חופשיות אבל הצוואר תפוס, הוא תפס לו את הידיים. ברגע שהוא תפס אותו בידיים אייכמן יכול היה להתנגד ושניהם נפלו על הקרקע והתגלגלו אל תוך התעלה. תוך כדי הקפיצה של מלחין אנחנו יצאנו מהמכונית, משה ואני, וקפצנו גם על האיש. הוא ברגליים, אני בראש, מלחין במרכז הגוף והאיש צועק צעקה שנשמעה לי באותו רגע כהלמות של מאה תופים, אבל בדיעבד הייתה צווחה חרישית. גררנו אותו למכונית." בספסל האחורי התיישב איתן, אייכמן על הברכיים שלו ולצדם מלחין. מלפנים משה וצבי אהרוני. במכונית השנייה ישבו אברהם שלום, יעקב והרופא.
באותו זמן ישב ראש המוסד באותה עת איסר הראל בבית קפה, החליף מקום כל שעה וחיכה שתבוא הבשורה על ביצוע המשימה. "בינתיים אני בתוך המכונית מכסה לאיש את העיניים," תיאר איתן, "ואז דוחף את היד מתחת לחולצה ולגופייה שלו. אני ממשש את הבטן של האיש, שמנסה עדיין להשתחרר ומנסה לאתר שם צלקת של ניתוח תוספתן. הרי היה לנו את כל התיק הרפואי שלו מהאס-אס. ממשש ימינה ושמאלה ובסוף מוצא. ואז אני מושיט את היד לצביקה מלחין מעל ראשו של אייכמן, לוחץ את ידו בהתרגשות ואומר: 'זה האיש, זה האיש.' כי למרות כל סימני הזיהוי, ולמרות המעקבים, ולמרות ולמרות, כל הזמן היה לנו איזה ספק."
אחרי כמה קילומטרים של נסיעה מטורפת החליף הצוות מכוניות ולוחיות של מדינה, ואז הם הגיעו לבית המבטחים. הם העלו את האיש לחדר שהכינו מראש, הפשיטו אותו לגמרי והתחילו למדוד אותו במדויק, כולל אורך האמה, היקף הגולגולת ועוד, הכל כדי להשוות לנתונים שבתיק האס-אס. כל הזמן הזה האיש ניצב בעיניים מכוסות ולא אמר מילה.
"ואז צבי אהרוני שאל אותו בגרמנית 'איך קוראים לך'? האיש ענה לו 'אוטו הניגר,' שזה השם הבדוי הראשון שלו. אהרוני אומר לו 'לא, זה לא נכון. מה שמך האמיתי'? והאיש עונה 'ריקרדו קלמנט,' שזה שמו הבדוי השני. ואז אהרוני שואל אותו 'מה מספר החבר שלך במפלגה הנאצית'? והאיש ירה את התשובה בלי להסס".
זה קרה ב-1960. 46 שנה לאחר מכן נכנס איתן לפוליטיקה והמפלגה שעמד בראשותה, מפלגת הגמלאים, קיבלה שבעה מנדטים - הישג שאיש לא צפה. העיתונאי גדעון רייכר, שהוצב במקום השני במפלגת הגמלאים בבחירות לאחר מכן - אז לא עברו את אחוז החסימה, ספד לאיתן: "רפי איתן היה איש חד וממוקד, וניהל את המפלגה בתעוזה רבה. הוא היה איש מיוחד במינו והייתי גאה ומאושר להיות בסמוך לו. אני זוכר את אמירתו על כך שבארץ הזו יש מיליון בני אדם מעל גיל 60 ואף אחד לא שועה לעברם".
דוד ביטון, מנכ"ל מפלגת אחריות למייסדים שהיה מנהל הארגון והשטח במפלגת גיל (מפלגת הגמלאים בגלגולה הקודם) אמר: "הוא לא הרבה לדבר על מבצע חטיפת אייכמן כיוון שהיה איש קהילת המודיעין, אבל זו הייתה עבורו נקמה מתוקה. זה ליווה אותו שנים קדימה, הוא הרגיש שהוא עשה מעשה היסטורי וזו הייתה הוכחה עבורו שהעם היהודי זוכר כל דבר. הייתה לו מטרה להעלות את קרנם של הגמלאים כי הוא הבין שהמגזר הזה מאוד מקופח ויש לעזור לו".
שמרית אור, חברה לשעבר במפלגת הגמלאים, סיפרה: "רפי איתן היה איש יוצא דופן עם פנים רבות שלא כולן היו ידועות לציבור. חייו היו מרתקים ומעבר לפעילות הידועה שלו בתחום הפוליטי, הייתה בו התעניינות עמוקה בנושאים מחקריים של רפואה והוא היה מלא עניין ותשוקה לעיסוקיו. הוא היה איש שיחה בהיר וצלול עד אחרון ימיו. בעבודה המשותפת בינינו בניהול המפלגה היה לו צבא קטן והוא היה המפקד".
הנקודה הכואבת בעברו הייתה ללא ספק חשיפתו של פולארד על ידי האמריקנים. אן פולארד, בת זוגו דאז שעלתה לישראל, הגיבה לפטירתו: "אני חושבת על המקרה הזה מאז כל יום. זה כל החיים שלי. קשה לי לדבר על אדם שמת, אני צריכה לעכל את זה. הסיפור הזה אף פעם לא ייסגר, עד שג'ונתן יחזור לכאן".
לפנייה לכתב/ת 
