לכחול לבן יש מדיניות סדורה של הדרת נשים
מהמו"מ שהשאיר בחוץ את לבני, עדינה בר שלום ולוי אבקסיס, ועד הדחיקה של מיקי חיימוביץ', ברביבאי וגרמן במורד הרשימה. שום מקריות אין כאן
לפיד, גנץ, יעלון ואשכנזי(צילום: AFP)
בכנס "נשים בחזית" של האתר "סלונה" שהתקיים ביום שישי נשאל יאיר לפיד איך הוא מסביר את הנציגות הנשית הדלילה במפלגת כחול לבן. "תקלה", הוא השיב. ובכן, תקלה היא מציאות המתרחשת בלי ששמנו לב, בטעות, ללא כוונת מכוון. אבל במקרה של כחול לבן לא מדובר בשום אופן בתקלה או פספוס אלא במדיניות סדורה ומכוונת למדי. איך אני יודעת?
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ובכן, במהלך הקמת המפלגה קיים בני גנץ מגעים עם אין ספור אנשים ונשים מהזירה הציבורית והחברתית לחיבורים ולשיתופי פעולה. למעשה הוא קיים משאים ומתנים עם הנשים המשמעותיות ביותר בזירה הפוליטית, ואיכשהו בכל פעם שצריך היה לבחור בין גבר לאישה - הוא בחר בגבר.
נמחיש: מסע החבירות החל במפגשים עם ציפי לבני, חיבור שלחלקים נרחבים בציבור נראה היה טבעי ומדויק, אבל גנץ בחר בסופו של דבר בבוגי יעלון, שעד כתיבת שורות אלו אף פרשן פוליטי לא מצליח למצוא היגיון בבחירה באיש נטול הערך האלקטורלי הזה.
בהמשך מסע החבירות החל גנץ להיפגש עם מפלגה מתהווה בשם הנוראי "אחי ישראלי" שבראשותה עמדו מיכאל ביטון ועדינה בר שלום. איכשהו קרה שבמהלך המשא ומתן מצא עצמו ביטון בפנים בעוד בר שלום נשארה בחוץ.
הלאה. המשא ומתן עם אורלי לוי אבקסיס התחיל בשלב מוקדם מאוד. אחרי אינספור פגישות ושיחות שבהן התעקשה לוי אבקסיס על תוכניות העבודה החברתיות שלה הגיעו הצדדים להסכמות, אבל איכשהו מי שבסוף קיבל את הכיסא הצמוד ליו"ר היה יאיר לפיד, ולוי אבקסיס רצה ברשימה בראשותה.
בחירות 2019 - טורים נוספים:
- מה מזהים מצביעי פייגלין? לא אופיום ולא דת
- הסיבה לשיעור ההצבעה הנמוך במגזר הערבי
- ההונאה הפוליטית הגדולה בתולדות ישראל
- בהמתנה לנשק יום הדין של נתניהו
ההדרה המכוונת והמעיקה הזו לא הסתיימה ביום שאחרי האיחוד הפאלי בין גנץ לבין בוגי ולפיד. שהרי כחלק מהליך איחוד הרשימות הבטנו המומים, ובעיקר המומות, באופן שבו גבי אשכנזי, אבי ניסנקורן ומאיר כהן דחקו למקום השביעי את מיקי חיימוביץ', האישה הראשונה ברשימה.
וכעת אני מביטה ברשימת כחול לבן, זאת שאמורה לבשר את העידן החדש של הפוליטיקה הישראלית, התקווה הגדולה לכל מי שמאס בישן ובמוכר, אבל עיניי רואות רק ישן ומוכר, וגם מתסכל ומופרך. השנה היא 2019, וכשבונים רשימה – צריך לבחור בפינצטה.
במדינת ישראל מיליוני ילדים וילדות, נערים ונערות שהמנהיגות אמורה להוות עבורם מודל ומגדלור. מה לומדים הילדים והילדות הללו על המקום הראוי לכל מגדר כשהם מביטים על הרשימה הזו? מדוע חיימוביץ' ואורנה ברביבאי לא מוצבות בחמישייה הראשונה? מדוע קארין אלהרר ויעל גרמן, שתי פרלמנטריות מצוינות ומנוסות, לא מוצבות בעשיריה הראשונה? איך ייתכן שעליזה לביא נדחקה למקום 38 ברשימה הזו?
מדוע יעלון, אשכנזי וניסנקורן לא אמרו בעצמם, "זה לא משנה לי אם אני 3, 6 או 12. יש מסר חשוב וגדול מהמספר לפני השם שלי והוא הדוגמא האישית שאנחנו משמשים ומציאות של שוויון וייצוג הולם שחובה עלינו לכונן"?
התשובה היא שזאת התרבות של הגנרלים הללו. הבחירה האינסטינקטיבית והטבעית שלהם - הגברים בפיקוד והנשים מנהלות את הלשכה. כי כפי שאמר (בצחוק?) לפיד בעצמו - הבחורים של כחול לבן רוצים נשים ממושמעות. וסביב שולחן קבלת ההחלטות יש ביקוש לטסטוסטרון ושהנשים יכינו קפה.
ובכן, כאישה פמיניסטית אני מבקשת לראות נשים בקבינט. אני מבקשת נשים שינהלו מלחמה ושלום, ירפאו את מערכת הבריאות הקורסת, ישקמו את מערכת החינוך המקרטעת, יילחמו על מערכת רווחה תקנית וינהלו את משרד האוצר של מדינת ישראל. אני מבקשת נשים כשרות התחבורה והחוץ. אני דורשת נשים בשולחן קבלת ההחלטות. מפלגה שאין בה את הנשים הללו לא מבשרת עבורי שום בשורה של תקווה או של מהפכה. אפילו לא מעט.
- אור סיונוב היא פעילה חברתית פמיניסטית ותומכת מפלגת גשר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
אור סיונוב
צילום: מור נחום
מומלצים
