שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "פיזית יצאנו מהקרב, אך נפשית הקרב לא יצא מאיתנו"
    "חצי דיסקית מבקשת סליחה על איחור של 37 שנים, וחצי דיסקית מודה על שבסוף הגענו. חצי דיסקית תרד היום לקבר בירושלים - וחצי דיסקית תרד איתנו, החברים לנשק ולקרב, לקבר בבוא יומנו". אבי רט שלחם עם זכריה באומל בקרב הנורא ההוא, נפרד

    אבי רט (ראשון מימין) וזכריה באומל (שני משמאל) ()
    אבי רט (ראשון מימין) וזכריה באומל (שני משמאל)
     

     

    אבי רט, חברו לישיבה ולנשק של זכריה באומל שלחם לצידו בקרב סולטן יעקב, לא הפסיק לקוות. במשך עשורים הוא פעל למען העלאת עניינם של שבויי ונעדרי הקרב ההוא בתודעה הציבורית והמנהיגותית. היום (ה'), לקראת הבאת חברו למנוחת עולמים באיחור של 37 שנים, כתב את הדברים הבאים:

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >> 

     

     

    חצי דיסקית

    חצי דיסקית תיטמן היום באיחור של ז"ל שנים באדמת ירושלים, וחצי דיסקית תישאר על ליבנו לעד.

     

    חצי דיסקית תישאר בטנק השרוף והמפויח בסולטן יעקב, וחצי דיסקית תהיה חלק מבניינה ועצמאותה של מדינת ישראל.

     

    חצי דיסקית תהא מונחת על קבריהם של הורי יהודה כץ ואביו של צביקה פלדמן - וחצי דיסקית תהא מונחת לנגד עינינו עד שיותרו הספקות גם לגביהם.

     

    חצי דיסקית ספוגה בדם הקורבנות, וחצי דיסקית ספוגה בזעת הלוחמים.

     

    חצי דיסקית שמחה על התרת הספקות, וחצי דיסקית אבלה כשהספק הותר.

     

    חצי דיסקית התפללה איתנו לפני היציאה לקרב - וחצי דיסקית תתפלל איתנו הערב, לפני הטמנתה בעפר.

     

    חצי דיסקית עצרה את השעון מלכת בסולטן יעקב ביום חמישי בלילה, כ' בסיוון התשמ"ב - וחצי דיסקית תעצור את השעון מלכת בירושלים, ביום חמישי בלילה, כ"ח באדר ב' התשע"ט.

     

    חצי דיסקית מבקשת סליחה על איחור של 37 שנים, וחצי דיסקית מודה על שבסוף הגענו.

     

    חצי דיסקית מלאה אמונה, וחצי דיסקית ניצבת שואלת.

     

    חצי דיסקית תרד היום לקבר בירושלים - וחצי דיסקית תרד איתנו, החברים לנשק ולקרב, לקבר בבוא יומנו.

     

    חצי דיסקית סוגרת עוד מעגל של חיים - וחצי דיסקית פותחת מעגל חדש, שישאר פתוח ופצוע בליבנו לנצח.

     

    חצי דיסקית רועמת, וחצי דיסקית שותקת.

     

    הרעות נשאנוך בלי מילים.

     

    כמה עולמות הופך אבא כדי לדעת מה עלה בגורל בנו

    לפני 13 שנים, עם פטירתו של יונה באומל, אביו של זכריה, כתב רט ב-ynet: "נכנסנו לקרב צעירים בני 22-23, נאיבים וחדורי מוטיבציה. יצאנו מהקרב עם גופות חברינו, זעקות פצועינו ודממת נעדרינו - נאיבים הרבה פחות, מפוכחים הרבה יותר. בדרך הקשה והכואבת למדנו כיצד גנרלים ופוליטיקאים מכסת"חים את עצמם, בורחים מאחריות, מטילים את האשמה איש על רעהו, וגוזרים עלינו קופון.

     

    רב סמל זכירה באומל ז
    רב סמל זכריה באומל ז"ל ומסמכי המודיעין(צילום: דובר צה"ל)

     

    "באופן אישי, דומני שלא הייתה כמעט קהילה יהודית בעולם שלא הגעתי אליה בניסיון לעורר את הנושא ולגייס לו תמיכה ומודעות. אלא שצרות חדשות משכחות צרות ישנות, ובלהט האינתיפאדות, הפוליטיקות, הסכמי אוסלו וכל מה שעברנו בשנות השמונים והתשעים – לאט-לאט החלו להישכח נעדרי סולטן יעקב מלב. פגישותינו הרבות עם הפוליטיקאים הסתיימו בהרבה סימפטיה ובאפס תוצאות.

     

    "במשך השנים הללו, היה לנו יונה באומל לדמות מופת. מהרגע הראשון הוא הכריז מלחמה. לא עשה חשבון לשום דבר חוץ מלדבר אחד - לזכריה. כל עולמו ומאמציו כוונו למטרה אחת - זכריה וחבריו. יונה לא השאיר אבן על אבן ברחבי תבל. עוד בשנות השמונים, תוך ניצול דרכונו ואזרחותו האמריקנית, כיתת רגליו למקומות המסוכנים והנידחים ביותר כדי להשיג ולו בדלי מידע על זכריה. אנחנו כבר התעייפנו והתייאשנו, והוא - בלתי נלאה - יצא לקרב הגדול של חייו: להחזיר את זכריה הביתה.

     

    "הבטתי בו כל השנים הללו מהצד בהשתוממות ובהערצה. כמה כוחות גוף ונפש היו לו ולרעייתו מרים תבדל"א. כמה עולמות הופך אבא כדי לדעת מה עלה בגורל בנו. גם בשנים שאנחנו כבר התעייפנו ואפילו התייאשנו - הוא לא חדל לרגע .

     

    "בקורות ימי ישראל ובחיינו הפרטיים ממשיך הפצע הזה לדמם. מבחינתנו הקרב עדיין לא תם. עד שלא נדע מה עלה בגורלם של חברינו ואחינו לנשק, בין חיים ובין חלילה לאו, נמשיך להתהפך על משכבנו בלילות, ולחבוש את פצעינו".

     

    חבורת לוחמים וחברים שכולה וגדועה

    בשנת 2011, עם פטירתה של שרה כ"ץ, אמו של יהודה, מנעדרי הקרב – כתב רט ב-ynet: "פיזית יצאנו מהקרב, אך נפשית הקרב לא יצא מאיתנו. 29 שנים אנו נושאים איתנו ועלינו את משא הכאב, את הפצע הפתוח של סוגיית השבויים והנעדרים מקרב סולטן יעקב - יהודה כ"ץ, זכריה באומל, וצביקה פלדמן.

     

    זכריה באומל (צילום רפרודוקציה: עמית שאבי)
    זכריה באומל עם אביו, יונה ז"ל(צילום רפרודוקציה: עמית שאבי)

     

    "29 שנים של מאבקים, תפילות, תקוות, אכזבות, אמונות וחוזר חלילה. 29 שנים - וילדינו כבר השתחררו מהצבא. נכדינו כבר הולכים לבית ספר. ורק עבור המשפחות האצילות הללו - הזמן עמד מלכת.

     

    "אבא של צביקה פלדמן כבר הלך לעולמו. יונה באומל, אבא של זכריה, כבר הלך לעולמו. עכשיו מצטרפת אליהם אמא של יהודה. ואנחנו נותרנו כאן, חבורת לוחמים וחברים שכולה וגדועה, מבקשים תשובה ונחמה. מתפללים להתרת הספק. מתפללים לימים בהם תימחה דמעה מעל כל פנים".

     

    קראו עוד בערוץ היהדות : 

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים