שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לינור אברג'יל היא נא-בעין של האליטות
    "איראן זה כאן", מזדעזעים הליברלים, ושוכחים שלאיראן האיסלמיסטית קדם שלטון שאסר לצאת ברעלה לרחובות. במשך עשורים היה קוד ההופעה הישראלי הייצוגי שם נרדף למראה חילוני. את הפרימיטיבים הדתיים, המזרחיים, נשאה ההגמוניה המקומית בסבלנות סטואית, מתוך מחשבה שאו-טו-טו הם נעלמים

    כבר כמה ימים שהרשת החברתית לא נרגעת מהופעתה של "מיס תבל" לשעבר, ועורכת הדין והשחקנית בהווה, לינור אברג'יל, שעלתה על במת טקס הדלקת המשואות הממלכתי בשמלה לבנה כשלראשה, שומו שמים, מטפחת כרוכה בסגנון אפריקאי מוגבה. "איראן זה כאן", צווחה המקהלה הלא עליזה.

     

    << כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. היכנסו >> 

     

    בואו נדבר רגע על המדינה הזו: בזיכרון הקולקטיבי צרובה המהפכה האיסלאמית כגורם שכפה על נשים ברחבי המדינה את לבוש הצ'אדור המסורתי. מאז מנהלות נשות איראן מלחמה עיקשת ועקבית בקודי הלבוש של השלטון, כשבכל פעם נופל מאחז אחר. הופ צץ לו תלתל, הופ מבצבץ הג'ינס, כשעיני העולם המערבי עוקבות ומוחאות כפיים.

     

    קראו עוד בערוץ היהדות : 

  1. עומר ינקלביץ': "נתן אשל סיבך אותי בשמועות שקריות. לא אנהל איתו שום שיח"/ y+

     

    אבל למהפכה הזו קדם שלטון השאה באיראן, המוצג לרוב כפרו-מערבי ואף מתון, אם כי בפועל היה משטר אימים עבור נשות איראן הדתיות. הוא אסר עליהן לצאת לרחוב מכוסות, ואסר בחוק להגיש שירות לנשים אלו במסעדות, לאפשר להם להיכנס לבניינים ממשלתיים, ולא בחל בהורדה אלימה של כיסוי הראש בפומבי.

     

    התוצאה הייתה אלפי איראניות הכלואות חסרות אונים בבתיהן מפחד להראות ברחוב שלא על פי קוד הלבוש "המערבי" של הרודן. עד כדי כך רדף המשטר את אותן נשים, עד שאקט המחאה של נשים חילוניות ומשכילות נגד השלטון המלוכני היה יציאה לרחובה של עיר עטויות ברעלה. לכן, עד כמה שהאיסלאמסטים של משמרות המהפכה כפו את כיסוי הראש, אל לנו לשכוח את מי שכפה בכוח ובאלימות לא פחותות את הסרתו לכתחילה.

     

    מר ישראלי בהלם תרבות

    במשך שנים היה קוד ההופעה הישראלי הייצוגי שם נרדף למראה חילוני. את הפרימיטיבים הדתיים, המזרחיים, נשאה ההגמוניה המקומית בסבלנות סטואית מתוך מחשבה שהנה, או-טו-טו הם נעלמים, ודור חדש צברי וכמובן חילוני-למהדרין יגלה פניו (וראשו).

     

    לינור אברג'יל (צילום: גילי אלגבי)
    פירמטה את הקוד. לינור אברג'יל(צילום: גילי אלגבי)

     

    במשך עשורים נעה הציבוריות הישראלית הליברלית, לכאורה, על סקלה צרה שעיקרה הוא אשכנזי וחילוני ומקצת-קצתה הוא קורט של "אקזוטיות" בעלת גוון, אף היא חילונית כמובן. הפרהסיה, המדיה, הפלייליסט – הכול שיקף את אותה ישראליות מדומיינת.

     

    מר ישראלי התרגש רק משירים של אלתרמן וכותרים של א.ב יהושע, וחשב שמוזיקה מזרחית היא "שמחה" ועם הרבה "צבע", שדתיים זה מעניין ומלא פולקלור כ"מס שפתיים" מעושה לערכי הפלורליזם. לא חלילה פלח נכבד ומשמעותי מאוכלוסיית ישראל, אלא משהו שמתבלים איתו אירוע ישראלי. לא חלילה האירוע עצמו.

     

    והנה עלתה על הבמה אישה מזרחית ודתייה כמנחה (לא פחות ולא יותר) ובטקס הכי ישראלי שיש. את קודש הקודשים של הישראליות תפסה אישה אמיצה, גאה, שורדת אונס. אישה שלא חיה על פי חוקי הפוליטקלי קורקט הישראלי הנדרשים. לא אישה בשיער מתנופף, כי אם כזו המבקשת לפרמט את הקוד מחדש, ולפיו אישה עולה איך שבא לה. נקודה.

     

    איראן זה באמת כאן

    לינור אברג'ל עם הבובו (אותו חלק שמגביה את המטפחת) הלא מתנצל שלה, הלא מתנחמד, המנומר, הנא-בעין של הפריים טיים, נמצאת כאן בגאווה מול כל מי שלא מוכן לספור אותה כחלק אינטגרלי מהישראליות. מול ההגמוניה הוותיקה שמתעקשת שוב ושוב לסמן אותה כ"אחרת", כלא-פמיניסטית, כחיילת האויב "שגנבה לנו את המדינה", הגמוניה שרוצה לעשות "איראן זה כאן" בנוסח ימי השאה העליזים.

     



    אז בשמה ובשם כל הנשים הגאות בכיסוי הראש שלהן, בטקסים הממלכתיים ומחוצה להם, בשווקים ובקניונים, במקומות העבודה, באוניברסיטאות ובבתי המשפט; בשם נשים אמיצות וגאות שעומדות על דעתן (ולעיתים על מטפחתן, פאתן וכובען) ועל ערכים שבחרו לעצמן, אני מתכבדת להשיא משואה זו לשריפת דעות קדומות והדרת דתיות ומזרחיות אותנטיות - ולתפארת מדינת ישראל כולה, ללא יוצאות מן הכלל.


  2.  

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים