שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לא רק השירים גרועים: המאכלים המוזרים של אירופה
    מדינות האירוויזיון הציגו שירים שמתעכלים בקלות, אבל בבית הן מסתירות כמה מאכלים מאתגרים במיוחד. אסף אביר במסע אל הטעמים הנרכשים של מטבחי אירופה ואל טיבה של תחושת הגועל
    האירוויזיון מעולם לא חגג שוני. בפיפטיז כולם שם שרו שאנסונים, עכשיו עושים פופ שבדי, ויותר ויותר קשה לנחש מי בא מאיפה. לא שהייתי צופה בזה יותר אם זו היתה תחרות שירי עם, אבל לפני 40 שנה לפחות עוד הבדלת בין צרפת, גרמניה, איטליה, פוטוגל וישראל.

     

    כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:

    למה לא ספר בישול? ריאיון עם אסף אביר

    מה אוכלים בכפר האירוויזיון?

     

    אז לרגל התחרות חשבתי לחגוג פה את השוני. ספציפית במטבח. ועוד יותר ספציפית, באחד הדברים שהכי מייחדים מטבחי עמים: גועל נפש.

    חצי גמר ראשון אירוויזיון אקספו תל אביב (צילום: AFP)
    חצי גמר ראשון אירוויזיון אקספו תל אביב(צילום: AFP)
     

    מה מגדיר תרבות? מוזיקה, פתגמים, פולחני מוות ואיסורי טאבו – ולפי חוקר החושים הפסיכולוג אייברי גילברט בספרו "What the Nose Knows" – גם מאכל מגעיל. כל עם אוכל משהו שאחרים לא סובלים. היפנים אוכלים נאטו, סויה דביקה מצחינה מעורבבת בחלמון חי. בפיליפינים מתים על הפרי דוריאן שמריח כמו בצל רקוב. הסקנדינבים לוקחים דג ומעבירים אותו תהליכים מתהליכים שונים כדי שיהפוך לערימת ריר שהם מכנים לוּטפִסק. גבינת המוּנְסְטֶר הצרפתית מריחה כמו אחורי פרה.

     

    ואני לא סגור על מה המאכל הדוחה שלנו, וזו הפואנטה. הגועל נרכש. כמו הטעם. כי ידע הוא חלק מתחושת הטעם. מה שזר לנו יהיה לא-אוכל, וטעמו יהיה של לא-אוכל. מה שמוכר, כן. ניסוי מ-1986 גילה שככל שפעוטות גדלים, הם נגעלים מיותר דברים – כי הם לומדים ממה. ואת התוצאה אפשר היה לראות בניסוי מ-1998, שבו גרמנים נגעלו מריח נאטו, ויפנים נגעלו מריח מרציפן. התרבות ניהלה את האף.

     

    איזה מאכל מגעיל ואיפה? הקליקו על הטבלה וגלו:

      

    מה מוזר למי

    יצאתי לסיבוב בספרי בישול ישנים, כתבות ה"11 דברים שאתם חייבים לטעום ב-" וגם באתר התיירות המיוחד מאוד אטלס אובסקורה, שגולשים מעלים אליו סיקורי מאכלים לאומיים יוצאי דופן. לקחתי חופן ממשתתפות האירוויזיון ולכל אחת ניסיתי להצמיד מנה מצמררת.

     

    רצוי משהו שזוכה שם להכרה וחיבה לאומית, אבל פה ושם שרבבתי גם דברים ששנויים במחלוקת במולדתם. הלכתי בעיקר על איכסה של עיווי פרצוף, אבל פה ושם, דווקא כדי לחדד את ההבדל התרבותי, בחרתי דברים שמגעילים רק את הנשמה.

     

    נראה שברחבי אירופה יש דפוסי איכס דומים: הרבה כבישה מוגזמת, והרבה שימוש יצירתי באיברי פנים ובדם. מהמנות המסורתיות עם המראה, המרקם והריח המגעילים הדהדה אירופה של רוב ההיסטוריה, שבה מזון לא היה נגיש וזול, אז דבר לא נזרק והכל נאכל, ושגם חימום לא היה נגיש וזול, ואנשים התחממו מקלוריות שנארזו בתוך מנות שהיום נראות כבדות מדי. הזמן החליף את ההכרח בנוסטלגיה והווי. והתוצאה לפניכם. מי הזוכה שלכם?

     

    הטור של אסף אביר פורסם בבלוג "מה הטעם". אסף אביר הוא מחבר הספר "לא ספר בישול" (הוצאת כנרת-זמורה, 2019)

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ירון ברנר
    התחרות הגדולה של אירופה: האוכל המגעיל של מטבחי העמים
    צילום: ירון ברנר
    מומלצים