שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ריבונו של פשטידה: למה להאמין במה שאי אפשר להוכיח
    "הראיות האמפיריות להיעדרו של האל אינן מוכיחות דבר, לטענת המאמינים. הבטחות שלא התקיימו? האל כועס. תפילות שלא נענו? לאל תוכנית נסתרת שמצדיקה את אי ההיענות. במשחק שיצרו אנשי הדת, המאמין תמיד צודק והספקן תמיד טועה". פרק מהספר "מדריך לחילוני"

    לעתים קרובות, כאשר הדיון בהוכחות לקיום האל נקלע למבוי סתום, מעלה הצד הדתי את הטענה, "אבל אתם לא יכולים להוכיח שלא". כמעט בלתי אפשרי, כפי שאומר ראסל, להוכיח שלילה. השאלה, כמובן, היא מה זה אומר. לא הרבה, כנראה. לו נדרשנו להוכיח ללא הרף את אי-קיומם של ישים (מניין לכם שאין בחדרכם, ברגע זה ממש, שבעה מלאכים ושמונה שדים?) היינו מבלים את זמננו בחיפוש בלתי פוסק אחרי הוכחות בלתי אפשריות.

     

    << כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. היכנסו >> 

     

    הרשו לי להציג בפניכם טענה, מגוחכת לכאורה, שתתקשו להפריך. נניח שמישהו מכריז באוזניכם שהאל הוא פשטידת הקישואים שזה עתה יצאה מתנור ביתכם. אתם תטענו שאתם הכנתם את הפשטידה הזאת במו ידיכם: קילפתם וטיגנתם קישואים שקניתם בשוק, תיבלתם, ערבבתם מים עם קמח ויצרתם בצק, שמתם את תערובת הקישואים על הבצק והכנסתם לתנור. פשטידת הקישואים לא הייתה קיימת אפוא לפני חצי שעה. אתם יצרתם אותה ולא היא אתכם. כיוון שאתם קיימים יותר מחצי שעה והעולם קיים מזה עידן ועידנים, לא ייתכן שהפשטידה היא בורא העולם.

     

    עוד תרבות בערוץ היהדות :

     

    כן, היה בן השיח שלכם אומר, אבל הפשטידה הזאת איננה הפשטידה האמיתית שבשמים. היא התגשמות שלה. הפשטידה שבשמים, שהיא כל-יכולה, כל-יודעת וטובה, החליטה להתגשם בצורת הפשטידה שהכנתם. אין זה מקרה שהכנתם פשטידת קישואים ולא סלט ירקות. אתם פעלתם, בבלי דעת, במצוותה הסמויה של הפשטידה האלוהית. הפשטידה שהיא נצחית, כל-יכולה וכל-יודעת, אימצה לעצמה במכוון דמות פסיבית וחלשה, אובייקט שאיננו חש ואינו פועל, אובייקט עניו במכוון שאיננו יכול ואינו רוצה להתנגד.

     

    אתם עשויים לחשוב שאתם יצרתם אותה, אבל זוהי טעות. מבלי דעת עשיתם את רצונה. עכשיו תאכלו אותה והיא תהפוך לחלק מכם. אם לא תאטמו את אוזניכם מלשמוע את האמת, תבינו שהפשטידה האלוהית ביקשה להעביר לכם מסר של אהבה והכנעה. היא ביקשה להראות לכם, בנכונותה להיכנע לרצונכם, כי גם עליכם להיכנע לרצון הפשטידה שבשמים. עליכם להכין עוד פשטידות. ובכל פעם שתכינו אותן - תתאחדו, ולו לרגע, עם הפשטידה האלוהית ותתקרבו לגאולה.

     

    במקום פשטידה - ישו

    הגיחוך שהרעיון הזה מעורר בכם מעיד על גאווה. אתם מצפים שהאל יהיה בעל דמות אדם, אבל אם האל אינו דומה לשום דבר שאתם מכירים, כי אז אין חשיבות לדימוי המוחשי שבו הוא בוחר להתגלות לעיניכם. התגלות כפשטידה איננה הגיונית פחות מהתגלות כאדם, כבעל חיים או אפילו כאלומת אור. כולם לא-אלוהים באותה מידה. עד מהרה יימצאו לפשטידה חסידים. יימצאו לה גם כוהנים ופרשנים שיעבירו לכם מסרים ופקודות ותפיסות עולם שכולם מגיעים מן הפשטידה האלוהית.

     

    כריכה קדמית של הספר מדריך לחילוני ()
    עטיפת הספר

     

    נשמע מופרך, נכון? ובעצם למה? לאורך השנים האמינו מיליארדי אנשים שהאל בחר להתגלות לאנושות כרב צנוע מן הגליל בפרובינציה הקטנה יהודה. אבל אנחנו מכירים את אביו ואת אמו, טענו המבקרים. הוא לא נצחי, הוא נולד למרים מנצרת וליוסף. היו לו אחים ואחיות. הוא נהג כשאר האדם: אכל, שתה, ישן, עשה את צרכיו, סבל. גרוע מזה, בשנתו ה-33 הוא נידון למוות ונצלב. במו עינינו ראינו אותו מת ונקבר.

     

    כל זה, אמרו המאמינים, איננו מעלה ואינו מוריד. האל בחר במכוון להתגשם כאדם צנוע וחלש ולא כשליט כל-יכול או כמכשף רב עצמה. הוא ביקש להעביר לנו מסר של אהבה וכניעות. יתרה מזאת, בסעודה האחרונה הציע לתלמידיו לחם והכריז: "קחו, אכלו, זהו בשרי". מאז מכינים המאמינים לחם "קודש" ובאכלם אותו הם מתאחדים עם האל. יתרה מזאת, האל השרה מרוחו על תלמידיו ומאמיניו, ואיפשר להם לדעת את רצונו ולהעבירו למאמינים הפשוטים כצווים.

     

    הטענה הזאת לא הייתה נחלתה של כת רפי-שכל שולית. היא עומדת בבסיסה של אחת מן הגדולות בדתות העולם, דת שהצמיחה תרבות מפוארת ושבין שורותיה נמנו גדולי המוחות בעולם. האם אתם יכולים להפריך את הטענה הזאת? אתם יכולים כמובן לטעון שהיא איננה סבירה בעיניכם, אבל כידוע יש בעולם דברים הנראים לא סבירים (הברווזן הוא יונק המטיל ביצים ומיניק את וולדותיו; תורת היחסות של איינשטיין קובעת שאפשר עקרונית לנוע קדימה ואחורה בזמן ולא רק במרחב; התורה הקוונטית קובעת שמשהו יכול להיות גם חלקיק וגם גל - כל זה לחלוטין לא סביר).

     

    יתרה מזאת, אם ישנו כוח מוחלט שאיננו כפוף לחוקי הטבע וגם לא לחוקי ההיגיון האנושי, כפי שטוענים חסידי ישו הנוצרי וחסידי הפשטידה האלוהית - לא ייפלא מאותו כוח דבר. למעשה, היו תיאולוגים נוצרים שאמרו במפורש שהאל יכול היה לגאול את האנושות על ידי התגשמות לא כאדם, אלא כחמור או כאבן.

     

    טענות שאינן ניתנות להפרכה

    טוב, תאמרו. אלה ההבלים שהנוצרים מאמינים בהם. אנחנו לא מאמינים בהבלים. המממ. הרשו לי לחזור ולשאול אפוא: האם האמונה שהכוח הקוסמי בחר לעצמו, מתוך אינסוף העולמות, קבוצה קטנה בפלנטה קטנה בתוך שביל החלב, ושהוא מקדיש לה תשומת לב מיוחדת ותובע ממנה להימנע מסוגי מזון מסוימים ולקצוץ את עורלת הזכרים ביום השמיני; שהוא תובע שיבנו לו בית על הר מסוים בעיר ירושלים ובו יש לשחוט בעלי חיים, להזות את דמם על מזבח ולשרוף את בשרם, משכנעת יותר? אין ספק שאם אתם משוכנעים ממילא, הטענות הללו ישכנעו אתכם. אבל אם אינכם מן המאמינים, האם זה ייראה לכם סביר? ספק. אני נזכר בדבריה של ידידה הודית שלי: "אני לא מצליחה להבין מה לא בסדר בפולחן של עגל", תהתה. "אנחנו ההינדואים חושבים שכל הפרות קדושות. זה לא הפריע לנו לפתח תרבות ופילוסופיה שאינן נופלות מן התרבות והפילוסופיה היהודיות".

     

    הפילוסוף קרל פופר השתמש בקושי להפריך את הטענות הדתיות כדי להציג את ההבדל בין טענות אמת מדעיות, לאחרות. טענות אמת מדעיות ניתנות להפרכה: אם נצליח להראות שתפוחים נופלים לפעמים למעלה, לפעמים הצידה ולפעמים נותרים תלויים באוויר, נפריך את טענתו של ניוטון על קיומו של כוח הכבידה.

     

    טענות אמת לא-מדעיות, לעומת זאת, אינן ניתנות להפרכה. לא מדובר רק בעצם קיומו של האל. קחו לדוגמה את הטענה הדתית המקובלת שהאל מתערב בעולם כמענה לתפילות המאמינים. הם נוטים להתייחס רק למקרים חיוביים -מקרים שבהם תפילה נענתה לדעת המתפלל. ומה באשר לאינספור המקרים שבהם תפילות אינן מתקבלות? אלה, טוענים המאמינים, אינם מעידים שאין אלוהים, או שקצרה ידו מלהושיע. הן מעידות שהוא בחר שלא להיענות. למה? ל-ה' פתרונים.

     

    על כל שאלה - תשובה

    מדוע בעצם בוחר האל להסתתר? מדוע חדל בשלב כלשהו להתגלות? האם ייתכן שהוא איבד עניין, שתש כוחו, שהוחלף על ידי כוח אחר? המאמינים משיבים בשלילה. הראיות האמפיריות להיעדרו של האל אינן מוכיחות לטענתם דבר. הבטחות שלא התקיימו? האל כועס. תפילות שלא נענו? לאל תוכנית נסתרת שמצדיקה את אי ההיענות.

     

    צילום של פרופסור אביעד קליינברג (צילום: מיכל קליינברג)
    פרופ' אביעד קליינברג(צילום: מיכל קליינברג)

     

    אני נזכר בפעם הראשונה שבה שכרתי רכב. התחלתי לקרוא את חוזה ההשכרה. "תן לי לחסוך לך זמן", הציע איש חברת ההשכרה. "אנחנו תמיד צודקים ואתה תמיד טועה". במשחק שיצרו אנשי הדת, המאמין תמיד צודק והספקן תמיד טועה. אפשר לקבל את כלל-המשחק הזה. אפשר גם לסרב לשחק.

     

    פרק מתוך ספרו של פרופ' אביעד קליינברג, "מדריך לחילוני: איך לא להאמין בלי להתנצל"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: מיכל קליינברג
    פרופ' אביעד קליינברג
    צילום: מיכל קליינברג
    מומלצים