דו"ח מצב הבריאות: מחסור במיטות אשפוז, פחות שירותי בריאות בפריפריה
דו"ח טאוב על "מצב המדינה" המתפרסם הבוקר מעלה תמונה עגומה של מערכת הבריאות: עומסי ענק בבתי החולים, מחסור עצום במיטות אשפוז, פחות שירותי בריאות זמינים בפריפריה ותשלום גבוה של האזרחים על שירותי בריאות. בנוסף עולה כי דפוסי הפריון והילודה בישראל יוצאי דופן וגבוהים ביחס לכל המדינות המפותחות - מספר הילדים לאישה בישראל הוא הגבוה ביותר מכל מדינות ה-OECD
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל מפרסם הבוקר (ד') את דו"ח "מצב המדינה" המתאר את תמונת המצב של מערכת הבריאות. על פי הנתונים, התמונה לא פחות מעגומה ולפיה מערכת הבריאות בישראל לא מותאמת לקצב גידול האוכלוסייה והתרחבות הצרכים הרפואיים.
קיראו עוד על המצב בבתי החולים:
11 ימים, 21 חדרי מיון ברחבי הארץ: כך נראית מערכת בריאות בקריסה
אחות ב"מאיר": "אנשים מתים בחדר מיון כי יש מחסור בכוח אדם"
דו"ח מגלה: כמה זמן תחכו בחדר מיון עד שיקבלו אתכם?
על פי הנתונים המוצגים בדו"ח, מספר מיטות האשפוז בישראל נמוך במיוחד - ועומד על שלוש מיטות על כל אלף בני אדם. זאת לעומת 4.8 מיטות על כל אלף בני אדם במדינות ה- OECD ו-5.6 מיטות במדינות בעלות מערכת בריאות דומה לשלנו.
עוד עולה כי העומס בבתי החולים הוא מהגבוהים ביותר: ישראל היא מדינת ה-OECD שתפוסת המיטות בה היא הגבוהה ביותר למעט אירלנד. בשנת 2016 עמדה התפוסה במחלקות האשפוז הכללי על 94 אחוזים, לעומת 75 אחוזים בלבד במדינות ה-OECD.
משך האשפוז הממוצע בישראל עומד על 5.2 ימים למול 6.7 בממוצע המדינות. הביטוי לכך במציאות הנוכחית הוא מיטות במסדרון ועומסים כבדים בחדרי המיון המשפיעים לרעה על איכות הרפואה.
נחיתות הפריפריה מול המרכז בשירותי בריאות
עוד עולה מהדו"ח כי פיזור שירותי האשפוז מציב את תושבי הפריפריה בעמדת נחיתות ברורה. הפריסה של מיטות האשפוז הכללי מלמדת על חוסר שוויון בין המחוזות במספר המיטות לנפש, בפריפריה הדרומית והצפונית מספר המיטות הוא הנמוך ביותר ואילו בירושלים הוא הגבוה ביותר.
ביטוי נוסף לכך הוא המרחק שנאלצים החולים בפריפריה לנסוע לבתי חולים בהשוואה לתושבי המרכז. כך למשל, ממוצע המרחק ממוסד האשפוז הארצי הקרוב ביותר למקום מגורים בצפון הארץ, עומד על 132.9 קילומטר. זאת לעומת 29.7 קילומטר בלבד בתל אביב.
ההוצאה הפרטית על בריאות ממשיכה לעלות
הביטוי לחוסר התאמת המערכת לגידול והזדקנות האוכלוסייה הוא בהוצאה הלאומית על בריאות, שעולה במשך השנים לאט בהרבה מאשר במדינות אחרות. חלקה של ההוצאה הלאומית על בריאות (ציבורית ופרטית) מתוך התמ"ג עומד על כשבעה אחוזים כבר שני עשורים.
לעומת זאת במדינות ה-OECD עלה שיעור ההוצאה והוא ניצב כעת על 8.9 אחוזים, במדינות שיש בהן מערכות בריאות דומות, כלומר ביטוח בריאות ממלכתי ומודלים של קופות חולים (כדוגמת בלגיה, גרמניה, הולנד, צרפת ושוויץ) ההוצאה היא 11 אחוזים מהתמ"ג.
מחירי הרפואה עלו הרבה יותר ממדד המחירים הכללי, בשל הביטוחים הרפואיים המשלימים. בין 2011 ל-2017 עלה מדד מחירי הבריאות בתשעה אחוזים, לעומת עלייה של ארבעה אחוזים בלבד במדד המחירים לצרכן.
הסעיף המרכזי שתרם לעלייה הוא שירותים רפואיים הכולל השתתפות עצמית ותשלום בעבור שירותים שמעניקות קופות החולים (ביטוח משלים) וכן תשלום בעבור ביטוחים פרטיים ורפואה פרטית.
פרופ' דב צ'רניחובסקי, ראש תוכנית מדיניות הבריאות במרכז טאוב סיפר ל-ynet: "יש גידול בצרכים של מערכת הבריאות בישראל בגלל סיבות דמוגרפיות, בעיקר הזדקנות האוכלוסייה. שיעור התפוסה גבוה אבל משך האשפוז קצר, לכן יש לנו צפיפות בחדר מיון וזמני המתנה ארוכים לאשפוז. בעניין המעורבות התקציבית של המדינה אנחנו נמוכים מאוד ביחס למדינות המפותחות".
יולדים יותר ביחס למדינות ה-OECD
הדו"ח חשף כי דפוסי הפריון והילודה בישראל יוצאי דופן וגבוהים ביחס לכל המדינות המפותחות. מספר הילדים לאישה בישראל הוא הגבוה ביותר מכל מדינות ה-OECD ועומד על 3.1 ילדים. נתון זה מציב את ישראל בצמרת הדירוג, אחרי מקסיקו וטורקיה.
בארצות הברית עומד שיעור הפריון על 1.8. לשם השוואה, הפעם האחרונה ששיעור הפריון במדינות אירופה המערבית עמד על 3.1 היה בשנת 1931 באיטליה וביבשות אחרות פריון הילודה עמד על 3.1 רק ביפן בשנת 1952 ובקוריאה הדרומית בשנת 1976.
מקור העלייה בפריון הילודה דווקא טמון במשפחות יהודיות חילוניות ומסורתיות. שיעור הפריון הכולל בקרב נשים יהודיות לא-חרדיות מעולם לא ירד מתחת ל-2.2 (כלומר גבוה מבכל מדינה ב-OECD), ואף עלה ב-20 השנים האחרונות.
במדינות שהתמ"ג לנפש בהן דומה לרמתו לישראל, שיעור הפריון נמוך בהרבה (בין 1.24 ל-2.02 ילדים לאישה) ואילו במדינות ששיעור הפריון בהן דומה לזה של ישראל, ממוצע התמ"ג לנפש הוא חמישית מהתמ"ג לנפש בישראל.
פרופ' צ'רניחובסקי משער: "לעלייה בפריון אין מקבילה בעולם ומה שמפתיע הוא שהעלייה נרשמת דווקא באוכלוסיה חילונית ובעלת השכלה גבוהה. אחת ההשערות שלי היא שהסיבה לכך נעוצה ב'אפקט הסבתא הישראלית' - לזוגות צעירים בישראל יש סיוע מאוד מאסיבי של ההורים, בין השאר בגלל שגרים קרוב אחד לשני, אנחנו מדינה קטנה והמרחקים מצומצמים".
ב-30 השנים האחרונות עלה הגיל הממוצע בלידה הראשונה בכ-3 שנים בקרב נוצריות ודרוזיות, ובכשנה בקרב מוסלמיות, ושיעור הפריון בקרבן הצטמצם בהתאם. לעומת זאת, בקרב יהודיות הקשר הצפוי בין גיל הלידה לרמת הפריון מתנתק: הגיל בעת הלידה הראשונה עלה בכ-2.8 שנים אך גם בקרב ערבים.
שיעור הפריון הגבוה ביותר ניכר בקרב בעלי השכלה נמוכה, ואילו בקרב בעלי תואר אקדמי – הנמוך ביותר. בניגוד לכך, שיעור הפריון בקרב יהודיות לא-חרדיות בוגרות תיכון ובעלות תואר – דומה.
פורום החירום הלאומי הדורש תוספת של 5 מיליארד לבריאות מסר בתגובה לדו"ח: "דו"ח טאוב רק מחזק את מסקנות ועדת החקירה האזרחית אבניאלי-לויט, כי המדיניות התקציבית כשלה והביא את מדינת ישראל להפר את מחוייבותה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי.
"לא ניתן להתעלם מהעובדה שאם יש למדינת ישראל מיליארדי שקלים לבזבז על בחירות נוספות ומיותרות אז קריסתה של מערכת הבריאות איננה מקרית אלא תוצאה של יד מכוונת. עכשיו, ברור לכולם כי למדינת ישראל יש תקציב של 5 מיליארד ש״ח 'עודפים' אשר יכול לעבור באופן מיידי לבסיס תקציב הבריאות".
לפנייה לכתב/ת 
