שתף קטע נבחר

יש ימין חילוני בעד הסדר עם הפלסטינים

בישראל נוצר ואקום עבור מצביעים שרוצים הנהגה פרגמטית מבחינה מדינית, נחושה מבחינה ביטחונית וליברלית מבחינה אזרחית. ליברמן יכול למלא אותו

 

אביגדור ליברמן (צילום: מאיר אוחיון)
אביגדור ליברמן(צילום: מאיר אוחיון)

בשנים 2002 ו-2003 פרסמתי שלושה מאמרים בשלושת העיתונים הגדולים דאז שעניינם הצעה לפתרון הבעיה הפלסטינית על ידי חילופי שטחים מאוכלסים: גושי ההתיישבות היהודיים ביהודה ושומרון יועברו לריבונות ישראלית, ושטחים במדינת ישראל באותו גודל המאוכלסים בערבים יועברו לריבונות פלסטינית. בשני המקרים – תוך עדיפות לחבלי ארץ צמודי גדר, המאפשרים את הזזת "הקו הירוק" מבלי שאיש יצטרך להתפנות מביתו.

 

 

ערביי ישראל שאזורי מגוריהם יועברו אמנם יקבלו אזרחות פלסטינית במקום הישראלית, אך יוכלו להישאר תושבי מדינת ישראל, לעבוד בה ולהיות חלק מרקמת החיים האזרחית. בהמשך הצעתי גם חלוקה לקנטונים על פי הפיזור הדמוגרפי ובית עליון עם ייצוג שווה, שיבטיח רוב יהודי בישראל ויאפשר חילופי קנטונים באופן דמוקרטי, דבר שיפתור את בעיית המובלעות היהודיות בעומק פלסטין והערביות בעומק ישראל.

 

התקשר אלי ח"כ דאז צ'יטה כהן מישראל ביתנו, והביע את תמיכתו ברעיונות הללו, שהפכו באותה תקופה למזוהים עם מפלגתו. מאז ועד היום, מכל המפלגות הציוניות במפה הפוליטית, היחידה שמציגה רעיונות דומים, היכולים לדעתי להוציא את העגלה המדינית מהבוץ הישראלי-פלסטיני, היא ישראל ביתנו.

 

בין עשרת הדיברות שלה נמצא "פתרון הסכסוך באמצעות הסדר כולל וחילופי שטחים ואוכלוסיות"; ו"במקרה של דילמה בין שלמות העם לשלמות הארץ, שלמות העם קודמת". הדבר עולה גם מדבריו של ליברמן ב-2016 על הגבלת בנייה מחוץ לגושים, ומנאום שתי המדינות שלו בוועידת הביטחון במינכן ב-2017.

 

מנגד, ישנה נטישה גוברת והולכת של רעיון שתי המדינות על ידי מפלגות ימין ומרכז: ראש הממשלה בנימין נתניהו לא חוזר על עקרונות נאום בר אילן שלו, מרבית שרי הליכוד התבטאו נגד רעיון שתי המדינות, והמפלגות הדתיות שמימין הן בעלות צביון משיחי אשר כל פשרה טריטוריאלית פסולה בעיניהם ותחתיה באה נכונות לספח מיליוני פלסטינים בתנאים מפלים ולא דמוקרטיים. גם בתוך גוש מפלגות המרכז שמהווה את כחול לבן יש מתנגדים ברורים לרעיון שתי המדינות, במיוחד בתלם של משה יעלון.

 

הדחייה התקיפה של הפלסטינים וגורמים ערביים נוספים את תוכנית טראמפ, אשר מציעה לפלסטינים פחות ממדינה עצמאית, מצביעה על הקושי שבנסיגה מרעיון שתי המדינות: אפשר לפרוס אותו לשלבים ולאורך זמן, אפשר להתנות אותו בפירוז ובפיקוח על הפירוז, אפשר להתווכח על אזורים שיועברו או לא יועברו לריבונותנו – אך שלילה מוחלטת של אפשרות זו מוליכה אותנו לצרה הדמוגרפית-דמוקרטית הקשה של מדינה אחת.

הקיפאון המדיני העביר את הוויכוח הפנימי במדינת ישראל לשאלות דת ומדינה, שהקריטיות שלהן לעתידה ולאופייה של מדינת ישראל לא נופלת משאלת הסכסוך הלאומי. אזרחים רבים, מצביעי ימין חילוניים, מסורתיים ודתיים-ליברליים, ומצביעי מרכז ושמאל, יתקשו לחיות עם רצון החרדים להכפיף להלכה עוד ועוד היבטים של חיינו (מנישואין, לידה ופטירה דרך גיור, השבתה מוחלטת בשבת, ועד הפרדה במקומות ציבוריים). על כך נוסף האיום הקונקרטי של גורמים בימין המשיחי על בית המשפט ועל החוק ("9-D" ו"מדינת הלכה").

 

טורים נוספים של ד"ר מישקה בן-דוד:

 

הליכוד – בעברו מפלגה לאומית ליברלית שיכולתי להזדהות עם עקרונותיה – קשר את עצמו באופן מוחלט לחרדים, שהפכו להיות זנב המכשכש בכלב. בעבר הלא רחוק הייתה יש עתיד נושאת הדגל החילוני, שיכולתי להזדהות גם איתו, אך מיזוגה עם מפלגות אשר אין זה במרכז מצען וטשטוש הקו החילוני שלה העבירו את הדגל לישראל ביתנו. כעובדה, ליברמן הוא שעצר את הקואליציה של נתניהו, שסממניה הבולטים היו ימין משיחי, הדתה חרדית ומלחמה ברשות השופטת.

נתניהו וליצמן (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
נתניהו וליצמן(צילום: גיל יוחנן)

ליברמן החל את דרכו בליכוד, ולמעט עניין חילופי השטחים עמדותיו המדיניות דמו לעמדות המפלגה. התנגדותה של ישראל ביתנו לכפיה דתית היא אחת מ"עשרת הדיברות" שלה, אך טרם הדחתם של בעלי העמדות הליברליות בליכוד, היא דמתה לעמדותיהם. אלא שבמהלך השנים האחרונות הקצין הליכוד בעמדותיו המדיניות והפך לשבוי של החרדים, דבר שהביא גם להקצנה בדרישותיהם.

 

בצד הימני של המפה הפוליטית נוצר ואקום שאותו יכולה למלא מפלגה שהיא מחד ביטחוניסטית ומאידך פרגמטית, כמו ישראל ביתנו. היא יכולה למלא גם את הוואקום שנוצר במרכז לנוכח עמעום העמדות האנטי חרדיות של יש עתיד מאז הפכה חלק ממפלגת כחול לבן.

 

כך הפך ליברמן לבעל קול ייחודי במפה הפוליטית העכשווית, עם סיכוי לא קטן לממש את הצהרותיו ואת תוכניותיו בהיותו לשון מאזניים כמעט בכל קונסטלציה אפשרית - גם נגד ימין קיצוני וגם נגד כפיה דתית.

 

הבחירות הקרובות הן על הסיכוי להסדר מדיני ועל אופיה הפנימי של ישראל כמדינת חוק חילונית, ליברלית ודמוקרטית. בספקטרום שבין רב-אלוף גנץ ועד הרב פרץ, ליברמן הוא היחיד שהינו גם ימין "חזק נגד החמאס", גם נכון לוויתורים טריטוריאליים, וגם עומד כחומה בצורה מול ההחרדה המחרידה של מדינת ישראל.

 

  • ד"ר מישקה בן-דוד, לשעבר בכיר במוסד, הוא מחברו של הרומן "הכריש", המתאר אפוקליפסה מלחמתית לאחר התמוטטותן של שיחות שלום

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: דניאל צ'צ'יק
ד"ר מישקה בן-דוד
צילום: דניאל צ'צ'יק
מומלצים