שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לדבר סרה: כשתוקפים את המנהיג דרך אשתו
    אשתו של המנהיג עשויה להיות נקודת החוזק שלו או נקודת החולשה. היא המקום שבו הכי קל לתקוף אותו או לאשר אותו. חמגשיות, צרחות או "האישה הכושית" - תשאלו את משה רבנו, שרעייתו ציפורה מותקפת בפרשת השבוע

    הפרקליטות חתמה השבוע על הסדר טיעון מקל עם שרה נתניהו. עד כה הושקעו, על פי ההערכה, כרבע מיליארד שקלים בחקירת תיקי הזוג נתניהו. הנתח היחסי של תיק רעיית ראש הממשלה הגיע כנראה לכמה עשרות מתוכם. אלא שההר הוליד עכבר. שרה תיאלץ להיפרד מ-55 אלף שקלים בלבד, ותואשם בניצול טעות ולא במרמה.

     


     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

    שרה נתניהו היא דמות לא אהודה בעליל. אין ישראלי שלא מכיר את סיפורי האימה: תביעה חדשה מן הימים האחרונים מצידה של עובדת לשעבר במעון ראש הממשלה בגין "התעמרות והתעללות פוגעת" מצד המעסיקה, רעיית ראש הממשלה, מצטרפת לשורת התמלולים מתיקי התביעה שהגישו נגדה עובדים לשעבר במעון בבלפור.

     

    כתב אישום מתוקן להסדר טיעון (צילום: מוטי קמחי)
    עד כמה רעייתו של מנהיג מייצגת אותו?(צילום: מוטי קמחי)

     

    התקשורת לא אוהבת את שרה. המחשה חריפה לזה אפשר היה לקבל רק בשבוע שעבר, עם פטירתה של נחמה ריבלין. באולפנים ובמוספים הרעיפו עליה אהבה והיללו אותה שלושה ימים ושלושה לילות, למרות שאף אחד לא ממש הכיר אותה. ואולי דוקא בגלל זה: יש לנו געגוע ל"פירסט ליידי" שעונה על התואר ליידי; אישה ראשונה "נורמלית". אחת שנמצאת שם בשבילו ולא בשבילה, שלא מנהלת את העולם מאחורי הקלעים, לא תופסת את הכותרות ומשגעת את המערכת.

     

    קשר גורדי

    אשתו של המנהיג עשויה להיות נקודת החוזק שלו או נקודת החולשה. היא המקום שבו הכי קל לתקוף אותו או לאשר אותו.

     

    כך מסכם הפרשן "אבן עזרא" בפרשת בהעלותך את הקשר הגורדי שבין מנהיג לאשתו: "ומה נכבד דברי קדמונינו שאמרו על הזקנים (מנהיגי ישראל) - אשריהם ואוי לנשיהם". פירוש: הם יזכו לתהילה, אך את נשיהם תמיד יחפשו בפינה.

     

    לפעמים אי אפשר לפגוע במנהיג באופן ישיר, ו"הפתרון" הוא לפגום בצבע הרקע שסביבו. כמו בכל קורס גרפיקה למתחילים, הסטודנטים לומדים מהר שצבע הרקע עליו מונח האובייקט הוא שקובע את הטון.

     

    בפרשת בהעלותך מרים הנביאה תוקפת את משה בחולייה החלשה הזו: "ותדבר מרים ואהרון במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח, כי אישה כושית לקח". מה נסגר עם האישה שלך? שואלת מרים את אחיה.

     

    בלק איז ביוטיפול

    התואר "כושית" מעורפל ונדיר כל כך בתורה, שהמפרשים מנסים להפוך אותו מכל הכיוונים כדי להבין האם "כושית" הוא תואר גנאי, או להיפך - תיאור ליופי מיוחד במינו. ובכלל, מיהי "האישה הכושית" הזו? האם זו אותה ציפורה המדיינית, אשת משה המוכרת לנו - או שמדובר בכלל באישה נוספת שהוא נשא?

     

    מה מפריע למרים, האם המוצא שלה מבני חם המקוללים? ואם הכוונה לציפורה, למה רק עכשיו נזכרה מרים לדבר על גיסתה משכבר הימים?

     

    לפי תרגום אונקלוס ולפי המדרש, "כושית" פירושו "יפה". הביקורת על משה נובעת, איפוא, מקנאה צרופה: לא מספיק לך להיות המנהיג? גם את האישה הכי יפה היית צריך לקבל?

     

    תרגום יונתן ופרשנים נוספים בעקבותיו לא קיבלו את ההצעה, ונצמדו לפשט המקרא: "אישה כושית" שווה אישה כושית, דהיינו בעלת עור כהה צרוב שמש. אז מהי טענת מרים? הסבר פשוט אחד יכול להיות ביקורת על התבוללות המנהיג: אחי היקר, מה חשבת לעצמם כשהתחתנת עם מישהי לא-משלנו? חסרות כלות מוצלחות בשבט?

     

    הטענה עשויה להיות גם מהשיקול הייצוגי: העם רוצה פאוור קאפל, אישה- נסיכה, דוגמנית סטייל ארמון בקינגהם. אישה כושית לא מצטלמת טוב, ולקיחתה ביזית את כולנו. לא ראוי שמנהיג ילך אחרי משיכה וטעם אישי, ולא יביא מישהי מיוחסת שמביאה ערך יח"צני וייצוגי לממלכה.

     

    הקבינט, היאור ורוח הקודש

    זה לא נגמר כאן. למרים ואהרן יש טענה נוספת על עצם מנהיגותו של משה: "הרק אך במשה דיבר ה'? הלא גם בנו דיבר".

     

    אלוהים לא דיבר רק אתך אלא גם אתנו. למה אתה מתעלם מרוח הקודש שלנו, וכשסוף-סוף אתה מרחיב את הקבינט אתה עושה זאת עם שבעים הזקנים ולא עם האחים שלך שהלכו אתך לאורך כל הדרך? אני, אומרת לכאורה מרים, שמרתי עליך על שפת היאור. אני, אומר לכאורה אהרן, הייתי לך לפה כשהיית צריך לדבר עם פרעה.

     

    התגובה של אלוהים על שתי הטענות האלו מעניינת: על הטענה השנייה אומר אלוהים: "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". אלוהים דוחה את הטענות לפיהם משה פעל מתוך אינטרס אישי או נגיעה אישית, ונותן תוקף לסמכות העליונה שלו כמנהיג.

     

    ומה לגבי הטענה הראשונה בדבר האישה הכושית אשר לקח? שתיקה. בעצם שתיקתו של אלוהים יש אמירה: אין מה להתייחס למתקפה על משה בגין הזוגיות. אין שום פגם בנישואיו האלה, וזו טענה שכלל איננה ראויה לתגובה.

     

    שימו לב שאלוהים לא חוסם ביקורת על עצם המנהיגות של משה. הוא עצמו מבקר אותו ומחליט לא להכניס אותו לארץ ישראל בגלל חטא מנהיגותי ("מי מריבה" או חטא אחר). אלוהים לא מקבל את הביקורת של מרים בגלל שמרים לא עוסקת בפגמים של משה, אלא בפגמים של אשתו. היא תוקפת אותו על הזוגיות שלו.

     

    לדבר ס(ש)רה

    כמו כל מדברי לשון הרע, גם מרים נענשת בצרעת. מי שהכתים אדם אחר בכתם שכל עין יכולה לראות, יוכתם גם הוא בגופו. מי שפגם והחריג בן אדם אחד, נפגם ומוחרג מחוץ למחנה בעצמו. לצרעת שעל גופה של מרים יש סמליות מיוחדת. מרים דיברה על אישה כושית כהה, ובעצמה נעשית לבנה מאוד, לבנה מדי. היא "מצורעת כשלג".

     

    לשון הרע הוא טריקי, ועלול לבוא במסווה אידאולוגי של מה צודק, מה אמת, מה ראוי, כזה שמסתיר מאחוריו מניע אישי. לסיפור המקראי יש סוף טוב, אהרון מכיר בחטאם המשותף שלו ושל אחותו, ופונה אל משה במילים "בי אדוני". משה מגלה גדלות נפש וענווה, לא מחזיק טינה לאחותו - ומתפלל עליה תפילה קצרה שנחקקה לדורות "אל נא רפא נא לה".

     

    את השאלות על משה אנחנו יכולים לשאול על עצמנו: עד כמה אנחנו חווים את בן הזוג שלנו כמייצג אותנו בדרך שבה הוא מתלבש, אוכל, מתפרנס.

     

    השאלה מתעצמת כאשר מדובר בזוגיות של מנהיג: עד כמה האישה שאיתו מייצגת אותו? האם הטענות שלנו אומרות משהו עליו, או רק מהוות השלכה של משהו לא פתור בנו שמבקש לממש את הפנטזיה הזוגית שלנו דרך המנהיג ורעייתו?

     

    מה קורה כאשר היא באמת "כושית", כלומר שהבחירה של המנהיג תמוהה בעינינו; כאשר התנהלותה לא נראית לנו. האם לכל מקום מותר למצלמות הפפראצי להיכנס - או אולי התורה מתעקשת לשמור על המרחב שבו המנהיג הוא אדם פרטי, ולא מתירה לנו להידחק למרחב האישי בין האזרח מספר-אחת והגברת הראשונה?

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים