שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פרוטזה עם נצנצים ורודים: נועה בת ה-12 חיה עם רגל אחת
    לפני כארבע שנים נועה סויסה בת ה-12 נפגעה מרכב ביציאה מבית הספר. היא הובהלה לבית החולים ושם הרופאים נאלצו לכרות את רגלה השמאלית. מאז היא מהווה מודל מעורר השראה לאופטימיות והתמודדות עם חיים עם רגל אחת, ועכשיו היא הגשימה את חלומה הגדול - פרוטזה עם נצנצים ורודים

    נועה סויסה הייתה בסך הכל בת 8 כשנאלצו הרופאים לכרות את אחת מהרגליה, אולם למרות המציאות החדשה והמורכבת שנכפתה עליה היא לא מוותרת לעצמה. היא מתעקשת להיות ילדה רגילה בת 12, ומרשה לעצמה לחלום על עתיד ללא גבולות.

     

    "אני אוהבת לשיר ולנגן, אני קוראת המון ואני עם חברים שלי כמה שיותר. אני רוצה להיות פסיכולוגית, אבל אני גם רוצה מאוד להיות מוזיקאית וסופרת. כל מה שיש", היא צוחקת. "אני רוצה לטייל באירופה, הרבה, אני רוצה לנהוג ולעשות מלא דברים", היא אומרת בחיוך.

     

    "אני לא זוכרת את הרגע שהודיעו לי שאיבדתי את הרגל", היא אומרת, "אבל סיפרו לי ששמתי את השמיכה מעל הראש ולאחר עשר דקות הורדתי אותה ואמרתי שיהיה בסדר". 

     

    צפו בה מספרת על ההתמודדות שלה:

     

      

    לפני ארבע וחצי שנים עברה נועה (12) תאונת דרכים ששינתה את חייה. בסוף יום לימודים, היא יצאה מבית הספר ונפגעה מרכב נוסע שסטה מהכביש ועלה על המדרכה. היא הגיעה לבית החולים תל השומר עם שבר באגן ופציעה חמורה ברגל, ולאחר מספר שעות נאלצו הרופאים לקטוע את רגלה השמאלית על מנת להציל את חייה.

     

    נועה נאלצה לעבור שיקום ארוך ומפרך שמטרתו הייתה ללמד אותה לתפקד ללא רגל, כשבמקביל נאלצה משפחתה להיאבק על מנת להשיג עבורה פרוטזה טובה, כזו שבין היתר לא תפגע בתהליך הגדילה בו נמצאת ילדה בת 8.

     

    "אנשים בארץ מתקשים להשיג פרוטזות ברמה סבירה", מספר עמנואל סויסה, אביה של נועה. "אנחנו קיבלנו עבור נועה פרוטזה מאוד בסיסית, שנחשבת למוגבלת מבחינת היכולות שלה ומבחינת מה שאפשר לעשות איתה, אבל גרוע מכך היא הייתה גורמת לנועה, שעדיין נמצאת בתהליכי גדילה, לאמץ הרגלים לא טובים לגוף שיכולים לגרום לה לעקמת ולבעיות נוספות בעמוד השדרה.

     

    "יש היום הרבה סוגים של פרוטזות משוכללות, אבל הן עולות הרבה כסף. בארץ הנושא הזה מדשדש. הרגשנו שהיחס שקבלנו מהמדינה הוא קרה לכם מה שקרה לכם, תסתדרו. זו לא תחושה טובה".

     

    הגשימה את החלום. נועה סויסה (  )
    הגשימה את החלום. נועה סויסה

     

    החלום: פרוטזה עם נצנצים ורודים

    במשך שמונה חודשים נאלצה נועה לעבור שיקום בבית החולים תל השומר, ולאחר מכן שנה של שיקום יום בין פעם לפעמיים בשבוע. עם הפרוטזה הראשונה שלה, אותה פרוטזה בסיסית עליה סיפר עמנואל, היא הלכה במשך שנה שלמה.

     

    ממש רגעים ספורים לפני שהיא כבר לא הייתה טובה עבורה, קיבלו הוריה שיחת טלפון מפתיעה מסם וולדמן שעומד בראש עמותת "הצעד הבא". סם הציע לממן עבורם פרוטזה חדשה לנועה, כזאת שתיתן לה את המענה הבריאותי הגבוה ביותר וגם תגשים את החלום של ילדה בת 12 שאיבדה את רגלה – פרוטזה עם נצנצים ורודים.

     

    קיראו עוד

    הניתוח שמאפשר לקטועי רגליים ללכת בקלות יותר

    הרופאים המליצו על קטיעת רגל - התרופה שהצילה את המצב

     

    "לאפשר לקטועים רמת תפקוד מקסימלית מבחינה פיזית וחברתית"

    בישראל חיים כיום מעל 12,000 קטועי גפיים שמתוכם ישנם אלפים אשר מצבם לא הוסדר כמו שצריך. רובם לא יודעים את פרטי הזכויות המגיעות להם ומה הן האפשרויות הטכנולוגיות הקיימות עבורם בעולם.

     

    "פרוטזות אשר מספקות היכולת המירבית להתנייד ולנהל חיים אקטיביים אינה בקשה מוגזמת", מסביר וולדמן. "זו מחויבות של מערכת הבריאות לאפשר זאת לכל אזרחיה. לאור המצב בישראל, אני והעמותה רואים במטרתנו לאפשר לקטועים רמת תפקוד מקסימלית מבחינה פיזית וחברתית, תוך העלאת המודעות לזכויות ואיתור דרכים לשיפור אורח חייהם.

     

    "אנו לא רואים הבדל בין קטועי הגפיים, לא על בסיס פציעה, לא צבע עור, מין או מגזר. אנו נשמח להמשיך לעזור לכל מה שיזדקק אך מהפך חייב להתרחש. קהילת הקטועים חייבת להתגבש ולדבר בקול אחד ולקבל את המגיע בראש ובראשונה מהמדינה, ולאחר מכן להיעזר בעמותות".

     

    נועה, שבימים אלה ממש חזרה מטיול שנתי עם כיתתה, סרבה מהרגע הראשון להסתכל על עצמה באופן שונה משאר הילדים או להגביל את הדברים שהיא רוצה לעשות. אחרי שנה בה נעדרה מבית הספר היא חזרה לכיתה ד' עם חיוך ענק על הפנים, אותו היא מקפידה לשמר, גם כשקצת יותר קשה לה.

     

    "היו לי חששות שאנשים כל הזמן יסתכלו על הרגל שלי. זה קצת הוריד את הביטחון, אבל למדתי שהכל בסדר כי יש לי אנשים שדואגים ועוזרים לי. זה עדיין לא נקלט כל כך, ויש רגעים שאני פתאום קולטת שאין לי רגל, ואז אני פשוט נשברת. זה עובר. אם אני עצובה אני לא מנסה לעצור את הבכי, אני בוכה ומדברת על זה וזה עובר. אני חושבת שאם אני אנסה אני אוכל להיות כמו כל ילדה רגילה. זה עניין של רצון, אני מאמינה שיש ילדים במצב הזה שמוותרים, אבל מה שווה בזה? אני עושה מה שאני יכולה.

     

    "כשחזרתי לבית הספר כל הזמן הציעו לי עזרה לעשות דברים רגילים – לעלות במדרגות, ללכת ממקום למקום. היה לי קשה עם זה כי יכולתי לעשות את הדברים האלה, אם הייתי צריכה עזרה הייתי מבקשת. רציתי להיות עצמאית.

     

    "אין לי חששות מדברים שלא אוכל לעשות בעתיד. אבל באמת שאני חושבת שהכל יהיה בסדר. אני מאוד גאה בעצמי. כששואלים אותי אם הייתי חוזרת בזמן הייתי משנה משהו, אני אומרת שלא. למדתי על עצמי, הכרתי אנשים שאני שמחה שהכרתי. טוב לי כמו שעכשיו".

     

    השבוע ייערך הכנס הארצי הראשון מסוגו לגיבוש קהילת הקטועים. הכנס יתקיים במטרה ליצור היכרות משותפת בין הקטועים ללמידה יחדיו, שיתוף הדדי וסיוע להגשמת זכויותיהם

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים