אפשר ללמוד ולפתח אופטימיות אצל ילדים
יש ילדים שנולדו אופטימיים יותר מאחרים אבל כמו כל יכולת אחרת, אפשר לתרגל איתם את דרך המחשבה החיובית. איך מתחילים? בתור התחלה הראו להם שאתם רואים את הטוב בסיטואציות שונות והדגישו את כל המקומות שבהם הם מצליחים
אופטימיות. מי לא היה רוצה ילד בעל היכולת הנפלאה הזאת? ילד שרואה את חצי הכוס המלאה, את מה שיש ולא את מה שאין. ילד שמאמין שיהיה טוב בהמשך גם כשעכשיו קשה או מבאס או סתם לא כיף. כמו פוליאנה בסיפור הידוע ההוא, שמצאה משהו טוב בכל דבר שקרה לה (והדברים שקרו לה היו הרבה יותר קשים ממה שסביר להניח שהילדים שלנו יחוו אי פעם).
לגדל ילד אופטימי זה קל ונעים. אם יורד גשם בדיוק כשתכננו לצאת לטיול, הוא יחשוב לעצמו שהגשם לא ירד לנצח, ושבינתיים אפשר לעשות הרבה דברים נחמדים גם בבית. וכשמשהו לא מצליח לו, במקום לזרוק אותו בעצבים לרצפה, הוא יאמין שבהמשך הוא בוודאי יצליח וימשיך לנסות.
אבל מעבר לנוחות שבגידול ילדים כאלה, אופטימיות היא יכולת חשובה מאין כמוה לילדים, ובמיוחד בימינו כשהאתגרים והשינויים מתרבים. אופטימיות חשובה כי כל מי שהתנסה קצת בעבר יודע שהחיים לא תמיד גן של ורדים, ושאתגרים, קשיים ואכזבות הם בלתי נמנעים.
לא נוכל להגן על ילדינו תמיד ובכל מצב, כמה שלא ננסה. לא בהווה, ובוודאי שלא בעתיד, כשיהיו ברשות עצמם והאתגרים רק יתגברו. מה שיעמוד לימינם בזמנים כאלה היא האופטימיות, רגשות חיוביים כלפי העתיד, האמונה הבסיסית של הילד שהעתיד שלו יהיה טוב, הציפיה שדברים טובים יקרו והביטחון שהוא יוכל להתגבר על מה שעומד מולו. לא בגלל איזה כוח קוסמי או הורים שמסדרים את העניינים כל פעם שצריך, אלא בזכות עצמו.
תחושת המסוגלות
באופן טבעי אנחנו נוטים להשקיע בעיקר בטיפוח הרגשות החיוביים בהווה - לספק לילדים שלנו הן הנאות מסוגים שונים, ולערב אותם בפעילויות בעלות מעניינות ובעלות משמעות עבורם אבל שווה להשקיע לא פחות בטיפוח היכולת לחוש רגשות חיוביים גם לגבי העתיד (שעד כמה שידוע לי - תמיד יבוא מתישהו). ובניגוד למה שרבים חושבים, אם כי יש ילדים שנולדו אופטימיים יותר מאחרים, ניתן ללמד ולפתח אופטימיות.
קראו עוד:
4 מיומנויות של ילדים שמצליחים חברתית
מה עושה אמא לשלישייה כשהמעלית מקולקלת?
כדי לפתח ולטפח אופטימיות אצל ילדים חשוב להתייחס למנגנונים העומדים בבסיסה, לזהות כיצד הילד שלנו חושב ופועל ולכוונן את מה שיכול לעזור לו.
המימד הראשון הוא מימד הזמן: האם הילדים שלנו רואים את האתגר (או הקושי - תלוי כמה אתם והם אופטימיים) כקבוע או זמני. בניגוד למחשבה הקבועה של "תמיד זה יהיה ככה", "אף פעם אני לא אדע ולא אצליח" אצל הפחות אופטימיים, ילדים אופטימיים זוכרים שהאתגר לא ישאר כזה מאתגר לנצח, שדברים משתנים בייחוד אם יעשו משהו בנוגע אליו.
ילדים אופטימיים רואים קושי (נכון, אתגר) כספציפי, כלומר מוגדר לתחום או סיטואציה מסויימת בלבד, ולא כולל את הכל. כלומר, לנוכח אתגר או חוויה לא נעימה הם לא חושבים שהכל רע, שהם לא יודעים כלום, או ששום דבר לא מצליח להם (ובשילוב המרכיב הקודם, גם אף פעם לא יצליח). הם מסתובבים בתחושה שהקושי הוא ספציפי (הבחינה בשברים עשרוניים או הזריקה לסל), ויש הרבה דברים אחרים שהם כן יודעים ויכולים.
מרכיב נוסף ומשלים ואולי החשוב ביותר הוא תחושת מסוגלות. ההרגשה של ילדינו שיש בכוחם להתגבר על האתגר ולהצליח. זו לא אמונה שוטה ועיורת של "כל מה שארצה בעולם לעשות אצליח בלי בעיה". זו הכרה ריאלית שאם כי לא הכל בשליטתם (ולא באשמתם) ולא יהיה בהכרח קל, יש בהם כוחות ויכולות שיעמדו לצידם, ונכונות לעבודה קשה והתמדה, וובזכותם הם מאמינים שיתגברו ויצליחו.
מתוך כך, ברור כי אופטימיות היא פעילה. אין פרושה שהילד עכשיו מתפטר מכל עשייה, יושב על הספה (עם הטבלט, אלא מה) ובונה על המחשבות החיוביות שלו שיביאו אותו להצלחה, אלא להיפך, שהוא נכון לעבוד קשה בגלל האמונה שהמאמץ משתלם ושהוא יצליח או שיש בכוחו לשנות ולא חלקית את הסיטואציה כי אופטימיות ממש לא קשורה רק ללימודים או להצלחה.
איך מפתחים אופטימיות אצל ילדים?
קודם כל עלינו להוות מודל. חשוב לשים לב מה אנחנו משדרים ואיך אנחנו מגיבים לסיטואציות, ולהימנע במודע מלשדר חוסר אופטימיות גם אם זה באוטומט שלנו (בחיים לא נצא מהמשכנתא הזאת - אאוט).
ברציונל כולנו מבינים שלרוב הדברים יש סוף או פתרון אבל אנחנו לא חשים כך באותו זמן במובן הרגשי וזה מה שעובר ומדבק. יש לי דוגמה אישית נפלאה בעניין. בעודי שוקדת על לימודיי, תוך נסיונות להיות הורה מצויין השומר על בריאות ילדיו, שרפתי את הגזר המאודה שבישלתי להם (טוב, כמה זמן הוא יכול להיות בסיר בלי מים?).
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
המחשבה הראשונה שלי (שגם הובעה למגינת ליבי בקול רם) הייתה: אם את לא מצליחה אפילו לבשל גזר, אין מצב שתצליחי בלימודים שזה משהו הרבה יותר מורכב.
מעבר לכך, טפחו את המנגנונים בקרב הילדים שלכם ו"כווננו" אותם אם אתם מזהים אחד מהם או יותר בפעול. כשהם אומרים "בחיים לא אדע את זה", "כלום לא מצליח לי", או "נולדתי בלי מזל", הזכירו להם שכל דבר שהם עושים היום הם לא עשו פעם (לכו אחורה עד גיל חודש אם צריך).
הראו להם להם שבעזרת מאמץ והתמדה הם הפכו טובים יותר ממה שהיו קודם וזה גם מה שיעזור להם להשתפר במה שהם צריכים או רוצים ללמוד כיום, גם אם זה לא הכישרון העיקרי שלהם.
השתמשו לעיתים תכופות במילה "עדיין": אתה עדיין לא מצליח לרכב על אופניים בלי גלגלי עזר או לעבור הטסט השמיני אבל בסוף תצליח. ספרו גם על דברים שאתם לא ידעתם פעם או לקח לכם זמן להצליח בהם ואיך למדתם אותם. שימרו עבודות של הילדים מתקופות שונות ואחת לכמה זמן פרשו אותן לפניהם כדי שיראו את ההתפתחות וההתקדמות שלהם. כשרכשו מיומנות, ילדים נוטים לשכוח שפעם לא ידעו אותה ולראות כמה השתפרו בה.
הדגישו את כל המקומות שבהם הם מצליחים, ותמיד יש כאלה, כדי שישמשו להם משענת למקומות בהם קשה להם יותר וכדי שלא יפלו למלכודת של "כלום לא מצליח לי".
בנו את ההבנה והתחושה העמוקה של הילד ש"יש הרבה דברים בהם אני מצליח וגם את זה אדע בסוף". עשו זאת באופן מתמיד, ולא רק כשהם מרגישים רע עם עצמם כי אז הם פחות פתוחים למסר והוא נשמע מגוייס. כמובן חשוב לא להאדיר ולהתפעל מכל דבר כל הזמן כדי לא ליצור אינפלציה.
הישגים לא קשורים למזל
הראייה של ההצלחות תומכת בבניית תחושת מסוגלות חיובית וריאלית, ויוצרת ציפיה חיובית לעתיד ותאפשר להם לשאוף מבלי לחשוש, להציב לעצמם מטרות ולעמול להשגתן.
הזכירו להם שהישגים אינם קשורים למזל אלא ליכולת לעבוד, להתגבר ולהיות סקרנים ומעורבים. הזכירו להם את כל הפעמים שהתגברו והצליחו, ולאו דווקא את אלה שהלכו להם בקלות.
בנוסף, שבחו אותם על מאמץ, התמדה, אכפתיות ונתינה (כן, מיינדסט מתפתח למי שמזהה). באלה אי אפשר להכשל והן היכולות החשובות באמת, לאופטימיות ובכלל.
חשוב גם לזכור שההורות עצמה דורשת אופטימיות רבה. להאמין שכל שלב ואתגריו (חוסר השינה, הגמילה, גיל שנתיים, הקריאה, גיל ההתבגרות) הוא זמני ויש באפשרותינו להתגבר עליהם. האמינו ביכולתכם להיות אופטימיים, לספק מודל אופטימי ולפתח אופטימיות. לא כי אנחנו חיים בלה-לה-לנד אלא דווקא כי אנחנו לא.
ד"ר ניבה דולב היא ראש המחלקה לחינוך במכללה האקדמית כנרת
לפנייה לכתב/ת 
