הרופאים אמרו שהכל בסדר, אבל דני התעקש וחייו ניצלו
הוא עבר תאונת דרכים קלה, סבל מכאבים בבית החזה, אבל הבדיקות במיון קבעו שהכל בסדר. כשהמצב החמיר והוא התעקש להיבדק שוב, התגלה אצל דני דמרי (63) נמק בצלעות ובריאה. התוצאה: שלושה ניתוחים, שגרמו לבור בחזה וכן אשפוז של חודשיים בטיפול נמרץ. ד"ר מיכאל פאר, מאיכילוב: "בחיים לא ראיתי בן אדם ששרד זיהום כזה בבית החזה"
הדרמה של דני דמרי (63), נשוי, אב לשלושה וסב לשמונה, התחילה מאירוע שנראה די שולי. "זה קרה בפברואר, במוצ"ש, כשנסעתי לעבודה", מספר דמרי, סגן מנהל רשת מרכולים, "הגעתי לרמזור אדום, ועד היום אני לא מבין למה אבל הרגל שלי החליקה מהברקס לגז ונכנסתי באוטובוס עומד". מעוצמת ההתנגשות הקלה פניו נחבלו קלות ודיממו. הוא יצא מהמכונית, צילצל לבנו וביקש שיבוא לקחת אותו.
הבן פינה אותו לחדר מיון, שם עבר סדרת הדמיות וצילומים. הוא חש כאבים בבית החזה, "אבל הרופא אמר לי שהבדיקות תקינות והכאבים הם מהמכה שחטפתי אז אין לי מה לדאוג", מספר דמרי. הוא חזר הביתה לנוח ולהתאושש, אך המצב לא השתפר. "שבועיים אני בבית, סובל מכאבי תופת בבית החזה אבל מרגיע את עצמי בדברים שהרופא אמר לי", סיפר, "רק כשהיה לי כבר ממש קשה לנשום וכבר לא יכולתי לאכול, התפניתי למוקד".
קיראו עוד
בן 48 תובע: הפכתי לנכה אחרי ניתוח לקיצור קיבה
הוחתמתם על "טופס הסכמה" רפואי? זו המשמעות החוקית
הוא קיבל זריקה לשיכוך כאבים. צילום חזה נוסף הראה שהכל תקין, ודמרי שוחרר הביתה עם מרשם למשככי כאבים. "אבל כלום לא היה תקין", הוא משחזר, "הלכתי ונחלשתי והרגשתי שמשהו נורא קורה לי. שבוע אחרי הביקור במוקד הגעתי לרופא המשפחה ואמרתי לו שאני לא יכול יותר".
רופא המשפחה שלח אותו מיידית למיון. "שוב עברתי את צילומי הרנטגן והסי־טי, אבל הפעם אמרו לי שרואים זיהום בבית החזה", סיפר. הפעם הרופאים הבינו שחייו בסכנה.
דני דמרי ורעייתו. היה מושג באיזה סיכון הוא(צילום: אביגיל עוזי)
ד"ר מיכאל פאר, מנהל המחלקה לכירורגיית חזה במרכז הרפואי איכילוב, מספר: "זה היה בשעות הערב. רופא טראומה מבית החולים אסותא אשדוד התקשר אליי וסיפר לי על מטופל שעבר טראומה לפני חודש וכל בית החזה הימני שלו מזוהם, ושאל אם אני יכול לקלוט אותו. ברור שהסכמתי. בסביבות השעה תשע בערב גילגלו אותו מהאמבולנס, וכבר בשלב התחקור הראשוני הבחנתי שהוא בהכרה מעורפלת. בבדיקה שערכנו גילינו שכל דופן בית החזה הימני שלו, מהפטמה ועד הבטן לכיוון הגב, היה אדום ודלקתי. הבנו שאנחנו במרוץ אכזרי נגד השעון ומיד הורדנו אותו לחדר ניתוח".
כשהוא שכוב על מיטת הניתוחים, דמרי איבד את הכרתו בגלל אלח דם - מצב רפואי מסכן חיים שנגרם בגלל הימצאות רעלנים בזרם הדם וברקמות. "עיכבנו את הניתוח כדי לייצב אותו מחשש שלא ישרוד", מספר ד"ר פאר.
מחוץ לחדר הניתוח ישבה המשפחה. "הצטרפתי לדני באמבולנס", מספרת אשתו, חיה, "הוא היה בהכרה כשהורידו אותו באיכילוב כך שלאף אחד מאיתנו לא היה מושג באיזה סיכון הוא. הכניסו אותו בהכרה מלאה לחדר ניתוח, ואחרי שעתיים יוצא אלינו רופא ומעדכן שנלחמים על החיים שלו. הייתי בהלם. הבאנו אותו לניקוז המוגלה, היינו רגועים, ופתאום החיים שלו בסכנה? והרופא עוד הוסיף: 'אנחנו עשינו את שלנו, עכשיו הוא צריך לעשות את שלו', והצביע לשמיים. התחלנו לקרוא תהילים. ואז שוב יוצא אלינו רופא ומודיע שאף מערכת בגוף של בעלי כבר לא מתפקדת, חוץ מהלב, ושנתפלל לנס".
בחדר הניתוח המשיך המרוץ להצלתו של דמרי. "פתחתי את בית החזה שלו לכל האורך וכמויות של מוגלה פרצו החוצה", מתאר ד"ר פאר, "כל שרירי בית החזה והצלעות כבר היו במצב של נמק. אחת הצלעות חדרה לריאה וזיהמה אותה, כך שהריאה נהייתה מורסתית. המוגלה כבר פרצה ממנה לדופן בית החזה ולכן היה חשש שניאלץ לכרות אותה".
ד"ר פאר והצוות שלו ניקזו את הריאה ואת שאר בית החזה הימני משאריות המוגלה. מאחר שידעו שיצטרכו לנקז ולחטא את המקום עוד מספר פעמים - הם נאלצו להשאיר את החזה פתוח. "לא הייתה לנו ברירה", מסביר ד"ר פאר, "כל ניתוח נוסף היה עולה לו בחייו. לכן השארתי את חלל בית החזה פתוח, הנחתי עליו פדים, וכשהוא במצב קריטי, העברנו אותו לטיפול נמרץ".
במשך שלוש יממות ריחף דמרי בין חיים למוות, ואז שב להכרתו וביקש לראות את אשתו. "התקרבתי למיטה שלו, וכשהוא רק ראה אותי, מההתרגשות והחולשה כל המדדים שלו עלו והמכשירים השתוללו", היא מספרת, "לכן ביקשתי מהילדים שלא ירגשו אותו ולא יראו לו תמונות של הנכדים מהניידים שלהם".
אחרי שבוע של טיפול אנטיביוטי רציף, ניקוי המקום והחלפת הפדים בבית החזה הפתוח שלו, הורד דמרי פעם נוספת לחדר ניתוח. "הפעם, כשהוא יציב יותר, הלכנו על ניתוח גדול שבמהלכו נאלצתי לכרות את השרירים ומספר צלעות שהיו עם נמק", מספר ד"ר פאר, "כתוצאה מהכריתה נוצר בור של כ־30 סנטימטר, ממש בגודל של ראש, בבית החזה שלו. המקום היה בלי צלעות, בלי שרירים, בלי עור, וכך הוא נשלח חזרה ליחידה לטיפול נמרץ לחודשיים רצופים".
שטיפות, טיפולים ועירוי אנטיביוטי ייבשו את המוגלה בבור בבית החזה. כשכבר לא נשקפה לחייו סכנה, הועבר דמרי פעם שלישית לחדר ניתוח. "הפעם זה כבר היה ניתוח יותר קוסמטי ולא מציל חיים", מספר ד"ר פאר, "הפלסטיקאים לקחו שריר מהגב שלו ושתלי עור וסתמו את הבור, שממדיו כבר הצטמצמו. נשארה לו אמנם דפורמציה של בית החזה, אבל הוא חזרה בחיים - וזה נדיר. 20 שנים אני רופא ודבר כזה עוד לא ראיתי, אדם ששורד זיהום כל כך קשה ונשאר בחיים".
ואיך דמרי מסכם את החוויה? "במשך שלושה חודשים נאבקו הרופאים על החיים שלי, יום אחרי יום, שעה אחרי שעה. הטיפול האינטנסיבי הציל אותי בסופו של דבר, אבל מה שבאמת הציל אותי מלכתחילה זה ששמעתי לגוף שלי, שצעק שמשהו איתי לא בסדר, ולא הקשבתי לרופאים שאמרו 'דני, הכל בסדר אצלך'. הלקח שלי: הקשיבו רק לגוף שלכם. הוא יודע הכי טוב".
מכה שיכולה להוביל למוות
מכה יבשה, בעיקר בבית החזה, גורמת בדרך כלל לכאב בצלעות, לעיתים גם בשרירים, ולפעמים אף עלולה לגרום לתחושה של קוצר נשימה. אבל במקביל, בלי שהאדם שנפגע מודע לאפשרות הזאת, עלול להתרחש דימום, או להתפתח זיהום, ואלה הם אירועים מסכני חיים.
לכן, אם הכאב לא עובר או שיש תחושה גרועה אחרת באזור החזה, ההמלצה היא לחזור ולהיבדק.
לפנייה לכתב/ת 
דני דמרי
צילום: אביגיל עוזי
מומלצים
