שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בין הססמולנים לפריווילגים: אל תאמינו לססמאות של מנהיגים
    מנעמי השלטון קורצים לקרח והוא מתקומם, ומשה משיב אסופת תשובות שמטרתן להצדיק את מעמדו הפריווילגי. תשובותיו מאפיינות הצדקות שמציעים שליטים מאז ועד היום כדי לשמור את הכוח בידיהם. כמו אז כן היום: לכל הנהגה תקום אופוזיציה. היזהרו מרדיפה אחרי הכבוד

    קולאז' סיפורי קרח

    פרשת עלייתו של קרח וקבורתו בפי האדמה, נראית כמו קולאז' סיפורי מרד במשה; שמות המורדים, טיבו של המרד ותגובות משה אינם אחידים. נדמה שמישהו רקח מרקחת מסיפורים שונים של התקוממות. נכון יהיה להתייחס אל סיפור ההתקוממות של קרח ועדתו, כאב טיפוס של התקוממות נגד הנהגה, ולא כאירוע בודד. גם בתגובת משה להתקוממות אפשר למצוא דפוס של טיעוני הנהגה נגד הקמים עליה לכלותה. בימים הרחוקים ההם וגם בזמן הזה.

     


     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

    הטענה פשוטה

    הטענה שמעלים המתקוממים נגד משה ואהרון פשוטה ומובנת (במדבר ט"ז, ג'): "רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'". הקובלנות על התנשאותם של האחים חוזרות בגרסאות שונות בדברי המתקוממים: "כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר".  

     

     

    "מה שיוצא אני מרוצה"

    כאב המורדים צודק ומובן. כל בנות ובני חווה נבראו בצלם אלוהים. נשים וגברים רבים רוצים ויכולים למשימות ההנהגה ולמנעמיה, אבל החיים הם לא התרחשות הוגנת.

     

    בשנות הגן משננים באוזנינו קלישאה שתפקידה ליישר את השורות ולייצר שקט: "מה שיוצא אני מרוצה" מלמד הגנן, בלי לתת את הדעת על השאלה מדוע אני אמורה להיות מרוצה ממה שיצא בחלקי, מי ירוויחו מכך שאעמיד פני שמחה, ואצל מי אני עובדת כשאני משתפת פעולה עם השקר הזה.

     

    למה שלא נלמד את הילדות שלנו להיות אותנטיות, לזהות מה הן באמת מרגישות ולחלוק אתנו גם תסכול וקנאה? מכיוון שאותנטיות עלולה לייצר מודלים אנושיים מסוגו של קרח. אותנטיות עלולה להפריע לשליטים לשלוט בנו, ולספר לנו במה אנחנו מאמינות, איך טוב לנו לחיות וכמה נפלא להיות נשלטת. עם יד על הלב, יש להודות שהתסכול של קרח מובן.

     

    לשלטון בחרתנו

    קרח טוען טענה אחת בווריאציות שונות. לעומתו, משה משיב אסופת תשובות שמטרתן להצדיק את מעמדו הפריווילגי. התשובות של משה מאפיינות הצדקות שמציעים שליטים, מאז ועד היום כדי לשמור את הכוח בידיהם:

     

    מענה אוטומטי מספר 1: זה לא אני, זה אלוהים. לא ביקשתי סמכות ואני רק מבצעת את רצון האל (או המפלגה) - "בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו".

     

    מענה אוטומטי מספר 2: כאילו שרע לכן, אתן לא בדיוק משולי החברה, גם אתן פריווילגיות. ובלשונו של משה למורדים - "הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל... וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה".

     

    מענה אוטומטי מספר 3: אני ממש בן אדם טוב, לא עשיתי שום דבר רע. אני הלא מנהיג צנוע שמיטיב עם העם - "לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם".

     

    מענה אוטומטי מספר 4: המורדים הם ססמולנים, חמוצים, בוגדים או שכחו מה זה להיות יהודים. ובלשונו של משה - "הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה".

     

    נסו את זה בפמיניסטית

    אנחנו מכירות היטב את ארבעת המענים. הראשון הוא המהותני: זה לא אנחנו, אלוהים ברא אותנו שונים. המענה השני: 'תראו מי מתלוננת - הפרופ' / השחקנית / עורכת הדין כאילו שחסר לך משהו שאת בוכה על שוויון. התרגום של המענה השלישי הוא: מה אתן רוצות ממני, אני לא אנסתי אף אחת, אני רק עושה טוב לנשים. והרביעי הוא: "פמיניסטית משופמת / עם מקל לא הייתי נוגע בך / עזבו אותה, סתם מרירה".

     

    אפשר לתרגם את תבניות הטיעונים האלה לאפרו-אמריקנית, מזרחית או להט"בית, הן זהות כיוון שהן לא אותנטיות. כיוון שהן באות להצדיק את המשך נוחות החיים של השליטים. התשובה ההוגנת היחידה לקרח לדורותיו היא: אתה צודק, בוא נראה אם אפשר למצוא צורת חיים ראויה יותר.

     

    ואולי אי אפשר

    עוגת הכוח והזכויות לא מחולקת בצורה שווה, ועד היום הניסיונות לפתור זאת ולבנות חברה שוויונית לא עלו יפה. אז מה עושות? קודם כל, שמות לב ומפסיקות לחיות בשקר. מזהות את הצרכים והרצונות שלנו, מזהות מניפולציות של בעלות ובעלי כוח, מתנהלות בעולם מתוך אחריות, ערבות הדדית וביקורת.

     

    בשביל לא לתת להנהגה חופש לרמוס את הפרטים בקהילה, אנחנו חייבות להיות ערניות, ביקורתיות ולעולם לא עייפות מדי. אנחנו חייבות לחשוד בבעלות ובעלי כוח לא כיוון שהם רעים, אלא כיוון שיש להם אינטרס חזק והוא לרוב לא האינטרס שלנו.

     

    אנחנו שוב לפני בחירות, ואנחנו צריכות להקפיד להיות נבונות ובקורתיות. לא להאמין למנהיגוּת פוליטית, גם לא לזו שאנו מצביעות עבורה.

     

    שיקוף תלמודי

    אגדה תלמודית המתייחסת למאה השנייה לספירה, מציעה תמונה דומה. המנהיג והמורדים התחלפו עם השנים אבל החוויות לא (בבלי הוריות יג מתורגם ומעובד): "כאשר היה רבן שמעון בן גמליאל, הנשיא, מגיע לבית המדרש קמו כולם מפניו, וכאשר נכנסו רבי מאיר ורבי נתן קמו כולם מפניהם. אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא יבדילו ביני לבינם (ותיקן תקנה לפיה גינוני הכבוד שמפגינים כלפיו יהיו גדולים יותר מאלה שמפגינים כלפי אב בית הדין והחכם).

     

    ביום בו תיקן רבן שמעון בן גמליאל את התקנה לא היו רבי מאיר ורבי נתן בבית המדרש. למחרת, כשבאו, ראו שלא קמים מפניהם כפי שהיה מקובל. אמרו: מה זה? השיבו להם: כך תיקן רבן שמעון בן גמליאל. אמר לו רבי מאיר לרבי נתן: אני חכם ואתה אב בית דין, בוא נתקן תקנה לטובתנו..."

     

    החליטו שני החכמים להפיל את רבן גמליאל בפח למדני ולערוך לו "מבחן פתע" באחת המסכתות הנידחות והסבוכות בתלמוד: מסכת עוקצין, וכיוון שבוודאי ייכשל במבחן, הוא יאלץ לפרוש מהנשיאות ומעמדם ישודרג.

     

    אלא שחכם נוסף, רבי יעקב בן קרשי, שמע את המזימה והחליט להציל את רבן שמעון בן גמליאל מהבושה. הוא ישב תחת חלון ביתו של הנשיא ולמד בקול את מסכת עוקצין. הנשיא, שטיפש לא היה, הבין את הרמז והתכונן לבחינה שכבר לא הייתה "מבחן פתע". למחרת, כאשר שני המורדים ניסו להביכו בלימוד תורה, אמר להם הנשיא בכנות מרשימה: "אם לא הייתי לומד – הייתם מלבינים את פניי" (יפה שהודה שלא ידע את המסכת) וזרק אותם מבית המדרש.

     

    העונש הוביל למחאה של יתר החכמים והם הוחזרו פנימה, אלא שנקנסו בקנס אכזרי במיוחד, קנס שכוחו יפה לימי התורה שבעל-פה: לא יאמרו עוד שמועות בשמם. דברי התורה של רבי מאיר יקבלו את התואר: "אחרים" ודברי התורה של רבי נתן יאמרו בשם "יש אומרים".

     

    הקנס אכזרי אבל ההומור היהודי טוב. הקנס לא נגבה במלואו שכן אנו מכירות אמרות משמם של שני חכמים אלה, וממילא, כיוון שאומרים לנו מה כינוייהם, נוכל לאתר את תורותיהם.

     

    קרקע העולם אחת היא

    אגדה נפלאה זו מלמדת אותנו שסדנא דארעא חד הוא, ולכל הנהגה תקום אופוזיציה. בכנות תלמודית אופיינית מעידה האגדה, שכמו בסיפור קרח, גינוני כבוד הם אזור סכנה, והנהגה שרוצה להיטיב עם עצמה (ואולי גם לעסוק במה שבאמת חשוב), תיזהר משימוש במנעמי השלטון.

     

    האגדה גם מלמדת שבסוף ניתן להסתדר, ואם כך אז למה לא להגיע אל הסוף כבר בהתחלה? בניגוד לסיפור קרח, במציאות שאיננה ניסית האדמה לא בולעת אף אחד מהצדדים, וצריך ללמוד לחיות יחד. רבן שמעון בן גמליאל הבין את מגבלות הכוח, רבי מאיר ורבי נתן הבינו את מגבלות התחמנות, העונש לא היה ממש עונש ובית המדרש המשיך להחזיק חבורה מתוחה ואוהבת של תלמידי חכמים.

     

    ובבית המדרש של הטוקבקים

    בשבוע שעבר כתב בבית המדרש שלנו בועז שרחב, בניגוד לדבריי, לא הייתה זונה כי אם מוכרת מזון - ולו הייתי קוראת במדרשים הייתי מבינה זאת.

     

    יקירי, בסרטון אני מתייחסת לגלגולי המסורת ההופכים את רחב הזונה לבעלת קיוסק, ולשאלה העצובה – האם היה הבדל בין השתיים?

     

    לכל הטורים של רוחמה וייס

     

    שבת שלום! 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים