זובין מהטה: "היינו צריכים לנגן את וגנר כבר מזמן"

בשבוע האחרון נתלו בעיר כרזות המזמינות את הקהל ל"פילהרמונית בפארק", קונצרט חינמי של התזמורת הפילהרמונית, שתקיים במוצאי השבת הקרובה בפארק הירקון עיריית תל אביב-יפו. "אומרים תודה לזובין מהטה", נכתב על הכרזות לקראת הפרידה ממהטה, ללא ספק האיש המזוהה ביותר עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, שיסיים באוקטובר את תפקידו כמנהלה המוזיקלי ויעביר את השרביט ללהב שני.  

מהטה הגיע לישראל ב-1961 והרגיש מיד בבית בתל אביב, שהזכירה לו את בומביי שבה נולד. במהרה הפך לאחד מנציגיה המובהקים של ישראל על במות התרבות העולמית ועמד בראש מגייסי המשאבים עבורה. הוא נטש משימות על מנת להיות עם התזמורת שלו ברגעים הקשים של המדינה - במלחמת ששת הימים, במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת המפרץ. "גם אם יגיעו ארבעה אנשים להיכל התרבות, אנחנו נהיה כאן וננגן", שב והכריז - ועמד בדבריו. 

לפני זמן לא רב החליט מהטה שהגיעה העת לפרוש. יובל שנים, אולי התקופה הממושכת ביותר שמישהו שימש מנהל מוזיקלי בעולם כולו, מגיע עתה לקיצו. מהטה ייפרד ממאזיניו ומהתזמורת בקונצרט הכרת תודה למאסטרו, שניווט במשך חמישה עשורים את ספינת הדגל של העשייה האמנותית בארץ - התזמורת הפילהרמונית הישראלית. קונצרט חגיגי בגני יהושע עם זמרי אופרה בלהיטים אופראיים שיסתיים, איך לא, עם הפתיחה "1812" של צ'ייקובסקי ומטח זיקוקי הדינור המחייב.

"אני מאוד אוהב קונצרטי פארק, שבהם הקהל מגיע בחינם וחווה את המוזיקה באורח בלתי אמצעי", אומר זובין מהטה בריאיון לכבוד קונצרט הפרישה. "כשניהלתי את הפילהרמונית של ניו יורק, זה היה חלק קבוע בלוח העבודה, הגענו לכל החלקים של העיר: מנהטן, קווינס, ברוקלין, ברונקס. מבחינה אקוסטית הקונצרטים האלה לא טובים, אבל גם בתנאים לא משופרים זה מרגש לדעת שבזכות הקונצרטים האלה, רבבות בני אדם שמעו לראשונה בחייהם את הסימפוניה החמישית של צ'ייקובסקי. והקהל אסיר תודה ומאוד מעריך את המוזיקה ואת הנגנים. הקהל שותף, וזו אחת הדרכים להביא את המוזיקה לקהל הרחב".

אחת הבעיות שניצבות בפני תזמורות שונות בעולם כיום היא גילם של המאזינים. איך מביאים קהל צעיר לתזמורת?

"ראשית כל, לנו כרגע אין על מה להתלונן, יש לנו קהל מצוין והקונצרטים כולם סולד אאוט. כמה מן המאזינים נחשבים לצעירים, זאת שאלה אחרת. דבר אחד אני יכול לבטח לומר לך: מאז שהגעתי לכאן בפעם הראשונה בשנת 1961 שמעתי שהצעירים מדירים את רגליהם מן הקונצרטים. האנשים שהיו צעירים באותה שנה ובאים כעת לקונצרט הם מבוגרים יותר. אני חושב שכאן ובכל מקום, קהל צריך להתבגר כדי ליהנות ממוזיקה קלאסית". 

"ההתבגרות באה לכל אחד בגיל אחר", ממשיך מהטה. "בהכללה, נראה לי שמי שחווים היטב את המוזיקה הקלאסית הם בני הארבעים ויותר. אגיד לך יותר מזה, כשפתחנו את סדרת 'פילהרמונית בג'ינס' עם הבירה, המוזיקה לריקודים והנשנושים חשבנו על צעירים, ומי מגיע היום וממלא כל מושב? בני חמישים ויותר - הקהל הרגיל שלנו. לעומת זאת, בסדרה של מוזיקה חדשה כמו 'מוזיקה ויווה', שהרצתי בשנות ה-70 במשך כמה שנים, הקהל פשוט הלך והידלדל".

ערב לפני שיחתנו, מהטה ניצח בישיבה על התזמורת עם נבחרת זמרים בינלאומית ושלוש מקהלות שנתנו ביצוע מרגש לרקוויאם של ורדי. הוא הפיק מן התזמורת והמקהלות רגעי שקט נפלאים ביותר, בתחילת היצירה ובסופה. ובתווך סערות צלילי תרועות חצוצרות, והלמות תופים. הקהל קיבל את המאסטרו במחיאות כפיים סוערות בעמידה - בכניסה לבמה ובצאתו ממנה.

היצירה הזו לקחה אותי 51 שנים אחורנית לחזרה שבה נכחתי - אז כחייל בחופשה - עם אותה יצירה, אותו מנצח ואותה תזמורת. בתום החזרה ,כשהאולם התרוקן ונגני התזמורת לא נטשו את הבמה, הסתתרתי ביציע ושמעתי את יו"ר ועד הנגנים, צבי הפטל, מציע למנצח הצעיר בן ה-32 את תפקיד היועץ המוזיקלי. בריאיונות מאוחרים יותר סיפר מהטה שזו הייתה הדרך היחידה לתת לו תפקיד, משום שכבר שימש מנהל מוזיקלי בתזמורת אחרת - הפילהרמונית של לוס אנג'לס. 

לאורך השנים אמנים גדולים, בהם ארתור רובינשטיין ואתה, קבלתם על הקהל בישראל שלא יודע לפרגן, שאינו מוחא כפיים, היו מי שאמרו "אני מכין קונצרט שבועות, וכאן בורחים מיד עם צלילי הסיום".

"דווקא נראה לי שזה השתנה, אני עצמי מרגיש שהקהל מפרגן. משהו בכל זאת השתנה, אני שומע מן המנצחים האחרים שמופיעים כאן, ג'נאנדראה נוזדה ולהב שני - כולם מדווחים על הצלחות לא רק על הבמה, אלא גם ובעיקר עם הקהל. וזה מצוין".

הטעם משתנה ממדינה למדינה?

"בהחלט. בארצות הברית שאותה אני מכיר היטב, גם בחוף המזרחי וגם בחוף המערבי, הקהל פתוח למוזיקה חדשה. לאורך שנותיי כמנהל בתזמורות בניו יורק ובלוס אנג'לס הקהל היה תמיד קשוב לכל זרמי המוזיקה. לומר לך שהם משתגעים על המוזיקה החדשה אני כמובן לא יכול, אבל הם מקשיבים בעניין. כאן הדברים שונים, הקהל אינו מעריך מוזיקה בת זמננו. כשאני מנצח כאן על יצירה חדשה אני מציץ מדי פעם מעבר לכתף, ואני מרגיש שישנה התנגדות פנימית. משהו שקשה להסביר, הם מחכים שזה יעבור, שתגיע היצירה הבאה". 

מהטה זכה לעשרות תוארי כבוד ממוסדות אקדמיים בארץ, יצר בקלות קשרים עם ההנהגה הפוליטית בארץ, והופעותיו המרובות בערוץ השני בטלוויזיה הפכו אותו לנכס תרבות ישראלי. במהלך שנותיו כאן הוא ניסה שוב ושוב לשכנע את הישראלים שהגיעה העת לבצע בישראל את המוזיקה של ריכרד שטראוס, וחשוב ממנו, של ריכרד וגנר. בזמנו, כשישב ביציע המכובדים שר החינוך זבולון המר, ממנהיגיה המובהקים של המפלגה הדתית-לאומית, והתזמורת ניגנה יצירה של שטראוס חשבתי שחומת ההתנגדות נבקעה. אולם כשאני שואל את מהטה אם פריצת הדרך נמשכת גם לימינו, הוא פורץ בצחוק קולני.

"אתה מדבר על שרת התרבות הנוכחית? אינני מכיר אותה. היא לא עשתה כל מאמץ ולו הקטן ביותר כדי להכיר אותי. נראה לי שהיא מעולם לא הייתה בקונצרט שעליו ניצחתי, ואכן אין לי כל קשר איתה", הוא מתייחס לשרה מירי רגב. "משהו נעצר במשרדי התרבות. בעבר היו שרי תרבות וחינוך בעלי מעוף וחזון. צריך בה בעת לומר שגם השרים הפתוחים יותר לא הגדילו את התקציב לתזמורת. כיום הממשלה מקצצת לא רק בהקצבות שלנו אלא בכל ההקצבות לתרבות".

עד כמה אתה מעורב במהלכים המדיניים של התזמורת מול משרדי ממשלה?

"אנחנו מדברים על הנושאים האלה בישיבות עבודה, אבל כרגע נראה לי שהנהלת התזמורת משתדלת להתרחק מן העימותים הפוליטיים כדי לא להעמיק את הבקעים הקיימים. החיים שלי נמשכים גם בלי כל קשר עם שרת התרבות". 

בשעתו, התגייסותו של המלחין והמנצח נעם שריף היא שהביאה להשמעה ראשונה של יצירות ריכרד שטראוס בישראל עם תזמורת אחרת, הסימפונית הישראלית ראשון לציון. זו שיחקה לידיו של מהטה, ובעקבותיו כל גופי הביצוע בישראל הסירו את החרם (שמעולם לא הוטל רשמית) על שטראוס. אבל וגנר נשאר מחסום שאין לעוברו.
 

ב-1981 ניסה מהטה שוב להביא לנגינת יצירותיו של וגנר בהיכל התרבות בתל אביב. הוא כינס עיתונאים, התייעץ, אבל הניסיון ההוא הסתיים בפעילות אלימה ובצעקות וקריאות מצד הקהל, בזמן שהבמה בהיכל התרבות הייתה מוקפת במאבטחים. החוויה שהוא עבר לא הייתה פשוטה, והתזמורת נעמדה מאחוריו והגישה לו מסמך שבו הוא מוזמן לשמש מנהלה המוזיקלי כל עוד הוא יכול.

במשך שנים שימשת מעין שגריר תרבותי של ישראל. כשאתה נפגש כיום עם בעלי תפקידים בעולם, על מה אתם מדברים? 

"רובם הגדול שואל אם כבר מנגנים וגנר בישראל. אני אומר שאני מקווה שיום אחד זה יקרה, כי אני עדיין מאמין שלא לנגן וגנר זה חסר גדול בחינוך התרבותי של התזמורת ושל הקהל. בכל פעם שאני מציע לכלול יצירה שלו אני מקבל אותה תשובה: 'זה לא הזמן המתאים'. מובן שזה לא הזמן שלי, אלא הזמן של אנשי התזמורת והאנשים שאיתם הם מתייעצים. בכל פעם הם דוחים את זה. אומר לך בכנות, אני לא מסכים לגישה הזאת, אני חושב שהיינו צריכים לנגן את המוזיקה של וגנר כבר מזמן. בשיחות עם ממשיכי בתפקיד, המנצח להב שני, אמרתי לו 'תראה, אני לא הצלחתי, אני מקווה שאתה תצליח יותר'".

יש עדיין הרבה אמנים שמסרבים להופיע עם הפילהרמונית הישראלית? 

"כן, יש! הם לא יודו בכך בפומבי. אנשים שלא מסכימים עם המדיניות של ישראל לא אומרים את זה בגלוי. התשובה תהיה שהשכר אינו מספיק, אבל זה לא הכסף, זו התנגדות פוליטית". 

בשנות ה-60, כשמהטה עלה לראשונה לבמת היכל התרבות, הודבק לו הכינוי "הנמר מבומביי". מאז נשמעו צלילים רבים בהיכל ושרביטו של מהטה הונף אינספור פעמים אך מבחינתו, אחד הדברים החשובים שעשה כאן היה הגדלת הרפרטואר של התזמורת. "התזמורת כיום מנגנת כל יצירה כחלק מן הרפרטואר. לפני כמה ימים עשינו חזרה על הסימפוניה הראשונה של מאהלר, לקראת נגינתה בסיור הקרוב, ואחרי חזרה אחת התזמורת נשמעת מוכנה - זה לא היה כך בעבר".

עם הפילהרמונית הוא ניצח על למעלה מ-4,000 קונצרטים בארץ, הופיע בכל האזור משארם א-שייח' ועד הגדר הטובה בגבול לבנון, ואפילו בקונצרט על גבול רצועת עזה למען שחרורו של גלעד שליט, וזאת מבלי להזכיר את שלל הקונצרטים ברחבי העולם. "הקונצרטים החשובים ביותר היו בהודו ובסין", אומר מהטה בהחלטיות, "שתי ארצות שהיחסים הדיפלומטיים איתן חדשים יחסית. האוכלוסיות של שתי המדינות האלה יחד הן כמעט מחצית מבני האדם על כדור הארץ, ואנחנו הגענו לשתי המדינות האלה להופעות ללא תמורה. העובדה שיכולתי להביא את התזמורת שלי לארץ שלי הייתה אחד הרגעים המרגשים והחשובים בחיי. בזכות אולם הקונצרטים, ישראל הייתה לנושא שמדברים עליו טובות. מאז הקונצרטים הראשונים כוננו קשרים דיפלומטיים, והתזמורת שבה וביקרה בהודו ארבע או חמש פעמים". 

זובין מהטה והפילהרמונית בפארק הירקון (קרדיט: Techie video)

מהטה גם תחזק במשך שנים חברות עמוקה עם הנבחרת המייצגת של אמני ישראל בני גילו וצעירים ממנו. החבורה שלו עם הפסנתרן והמנצח דניאל בארנבוים והכנרים יצחק פרלמן, פנחס צוקרמן, אייזק שטרן ושלמה מינץ נקראה בחיבה "כושר נוסטרה" (the kosher nostra). בארנבוים והמאסטרו עדיין מתחזקים חברות עמוקה. "כשהייתי מאוד חולה לפני כשנה וחצי, דניאל בארנבוים טס במיוחד כמה פעמים מברלין לראות אותי, ופינקי צוקרמן ויצחק פרלמן היו מגיעים לעיתים מזדמנות", מספר מהטה ולפתע פורץ בבכי: "כאב הלב שלי והאכזבה הגדולה ביותר שלי הם שדניאל בארנבוים לא מגיע לכאן". בארנבוים, פסנתרן ומנצח מוערך, כבר לא מבקר בישראל לאחר שהוכרז "אישיות לא רצויה", בעקבות הביקורת שהעביר על ישראל ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בפעם האחרונה שהופיע בארץ ליווה אותו מאבטח בעקבות איומים, ולכן לאחרונה החליט שלא להגיע לארץ.

במישור המקצועי, מהטה נודע כמי שמצטיין במיוחד בליווי סולנים. הכנר אייזק שטרן אמר עליו שכשהוא מלווה אותך, אתה חש כמי ש"עטוף בכפפת עור רכה עם בטנה של משי". "אתה צריך לדעת לחזות מה הסולן עומד לעשות בכל רגע נתון", מסביר מהטה. "שיחק לי המזל שרובם של הסולנים שליוויתי הם אמנים שאני מעריך ומכבד מאוד, ולכן אנחנו מבינים איש את רעהו והמוזיקה זורמת. לעומת זאת, כשאני מנצח על אופרה לא כל האמנים הם בחירה שלי, ואז צצות בעיות אמיתיות במהלך העבודה.

"הנגנים הצעירים מתקדמים כל כך מבחינה טכנית, ואי אפשר להשוות אותם לדורות הקודמים", מתייחס מהטה לנבחרת העכשווית של נגני התזמורת. "עבדתי עם שלושה דורות של מוזיקאים. התזמורת הראשונה שפגשתי הייתה נציגה מובהקת של קיסרות הבסבורג; הדור השני נוצר לאחר העלייה של הרוסים בשנות ה-70 וה-80; באותן שנים, כשעלה המסך על הקונצרטים יכולת לחוש בחומה הרוסית הניצבת שם. חשוב לציין שקיבלנו אותם לא בגלל שהם היו רוסים אלא משום שהם זכו בתחרויות. כמעט כולם כבר יצאו לגמלאות. כעת ישנם הישראלים. היום כשאנחנו מכריזים על אודיציות מגיעים ישראלים מכאן, מניו יורק או מברלין".

כשאתה בונה תוכנית עבודה לתזמורת, עד כמה אתה נשען על מוזיקה קלאסית ומוכרת ועד כמה על מוזיקה חדשה?

"לי מעולם לא הייתה בעיה עם מוזיקה חדשה, נראה לי שלאורך השנים עשיתי את המיטב כדי לחשוף את הקהל למלחינים בני זמננו, לרבות מלחינים ישראלים".

אתה מרגיש שזאת חובה?

"לא הייתי משתמש במילה חובה. אני חושב שצריך לסייע למלחינים צעירים או מלחינים בני זמננו, לתת להם את ההזדמנות להישמע. האם המוזיקה שלהם תשרוד? האם היא תשוב ותנוגן? זה לא רק בידינו. אני למשל חושב שמלחין כמו יוסף ברדנשווילי שהגיע לכאן מגאורגיה הוא מלחין מצוין. אני יכול לומר את הדברים בשמי ולא בשם הקהל. אנחנו יודעים שהענקנו לו את האפשרות להישמע". 

דיברנו על מלחינים ישראלים. מה עם מוזיקת פופ ישראלית, אתה מכיר זמרים או מלחינים בתחום?

"לא, אני לא מכיר, נראה לי שהיחידה שהכרתי היא ריטה שהופיעה איתי בקונצרט בפארק".