שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שני עשורים אחרי מותו, מאיר אריאל חי וקיים בלב המיינסטרים
    30 אמנים משלושה דורות, עשרות שירים ושלוש שעות וחצי של מוזיקה בלייב פארק ראשון לציון הוכיחו: המורשת של מאיר אריאל, שנחשב בחייו לאמן שוליים, רק הולכת ומתעצמת עם השנים. הערב המיסטי תחת ליקוי ירח, עם רשימת אמנים שמככבים בדרך כלל בגלגלצ, הוא ניצחון למשפחתו ומעריציו
    20 שנה חלפו מאז הלך לעולמו מאיר אריאל, ומופע המחווה לזכרו כבר הפך לחלק מהזיכרון של האיש והאמן. בין שזה קרה על הדשא בקיבוץ משמרות, בחוות רונית או אמש (ג') בראשון לציון, השירים הם (כמעט) אותם שירים ורק מי ששרים אותם מתחלפים. נדמה כי זהות המבצעים באירוע מקבילה לזיכרון המשתנה של מאיר אריאל בתרבות הישראלית בכלל.

     

    פעם השתתפו בערבים האלו חברים ומכרים, שחלקו איתו במה בחייו או קיוו לכך, אמני שוליים בעיקר - כמו אריאל בעצמו. אט אט נכנסו אל המחווה אמנים צעירים, מוכרים יותר, שוליים פחות. והיום לא רק שמדובר בנבחרת מיינסטרימית מובהקת, אלא שהאירוע שהיה בעבר אינטימי התקיים בלייב פארק ראשון לציון מול קהל של אלפים - רחוק מביתו של אריאל ומריחות הדשא עליו הניח רגל ועליה צרור תלתלים.

     

    כך גם דמותו ויצירתו של אריאל, מאמן שוליים שנאבק על הצלחתו ולא זכה להכרה אמיתית בחייו, ובטח שלא להצלחה כלכלית - נכנסו אחרי מותו אל לב התרבות הישראלית והפכו לתחנת חובה בקטלוג המוזיקה המקומית. כיום הוא מוערך כמשורר מהפכן, להטוטן מילים ומהכותבים המוכשרים של המוזיקה הישראלית.

     

    עוד ביקורות מוזיקה:

    "קול המוזיקה בגליל העליון": למה אני אוהב את הפסטיבל הזה?

    Yeasayer בניו יורק: פשוט, ציני ומדויק

    ג'ניפר לופז עושה את יוסטון

     

    בערב שהתקיים אמש ונמשך על פני כמעט שלוש שעות וחצי, השירים כאמור היו אותם שירים - נכנסנו לטרמינל עם נשל הנחש וארול ויצאנו בשדות גולדברג, לא יכולנו להסיר את העיניים ומצצנו סיגריה גנובה אחרי המשקה הקר בלב המדבר. לא היו שם הפנינים החבויות באלבומים (כל אחד והפנינים המועדפות עליו) כמו "אף אחד לא יודע" או "חבית הדגים".

     

    אביב גפן ושלום חנוך (צילום: רז גרוס)
    אביב גפן ושלום חנוך(צילום: רז גרוס)

    אמיר דדון ושלמה ארצי (צילום: רז גרוס)
    אמיר דדון ושלמה ארצי(צילום: רז גרוס)

    באיחור של חצי שעה, תחת ירח שועלים מלא שנעלם בהדרגה, בשל ליקוי ירח שנתן גוון כמעט מיסטי לערב הזה - באו ועלו מיטב אמני ישראל והוכיחו יותר מכל כי המוזיקה של אריאל ומילותיו ממשיכות לחיות גם היום. "ארבע שנים המופע לא התקיים והרגשנו את החוסר. אני די המום מכמות האנשים פה. אם נאסוף את כל ההופעות של מאיר אריאל לא נגיע לכמות האנשים הזו", אמר מנחה הערב יואב קוטנר בפתיחתו, "אפשר להגיד שמאיר אריאל חי וקיים במוזיקה הישראלית".

     

    האמירה הזו קיבלה משנה תוקף בשיר הראשון של הערב, "משורר", שהפיק ויצר פטריק סבג, לפני כחודש ומביא את אריאל למאה ה-21. סבג הופיע עם שותפו ארז לב ארי ובתעופה אלקטרונית וסמפולים של היוצר, הם נתנו את האות לערב שהופיעו בו 30 אמנים עם לא פחות מ-30 שירים. "מאיר היה אוהב את הערב הזה: שתינו קצת, עישנו קצת ושרנו קצת", אמר מיכה שטרית.

     

    בערב כה ארוך מובן שהיו ירידות מתח, אבל גם שיאים היו שם, כמו הביצוע החשמלי של ברי סחרוף ל"מודה אני" בתחילת הערב, שבישר על ערב רוקנ'רולי עמוס גיטרות. כשתמונותיו של אריאל מתנוססות מאחוריו, סחרוף נראה כמי שמודה לאריאל, ויתר אמני הערב החרו החזיקו אחריו; היה את הביצוע המופלא של שלומי שבן ל"דאווין של שירי מחאה" מאלבומו "מגדל הפזמון"; העיבוד הבלוזי הנהדר שדיקלה הובילה ל"איך לפעמים אני"; הביצוע המשותף של דיויד ברוזה ויהודה עדר ל"בצהרי יום" שכלל גם ג'ם סשן, את קוטנר על הבונגוס ושירה גדולה של הקהל; וכמובן הסיום האקסטטי של הערב עם שתי חמישיות מלהקת תמוז - שלום חנוך ויהודה עדר שביצעו את "סוף עונת התפוזים".


    מאיר אריאל ()
    מאיר אריאל

    בפינת ההפתעות הייתה הפריצה של שלמה ארצי כשעל הבמה עמד אמיר דדון ויחד הם שרו את "נשל הנחש". בנקודת הביזאר של הערב עמד הביצוע החסידי של שולי רנד ל"טרמינל לומינלט" שלווה בכינור של אריק קנלר לבוש הגלבייה. שירי מימון שרה את "שלל שרב" עם כל הפאתוס האפשרי שדווקא החמיא לשיר. חנן בן ארי הגיש ביצוע עירום ומרגש ל"מים מתוקים", טונה נתן עיבוד בלוזי מפתיע ל"אדם צועק את שחסר לו" ואביב גפן ושלום חנוך שרו את "אגדת דשא" בביצוע ענוג עם הקהל.

     

    צריך לומר מילה על הלהקה המצוינת על כל חלקיה (כולל חטיבת כלי הנשיפה והמיתר) שליוותה את הערב עם עיבודים שחלקם היו מפתיעים, מרעננים וגיבו את האמנים שהתחלפו בלי הפסקה, גם כשאלו שכחו מילה או שתיים. על הניהול המוזיקלי של הערב הזה היה אמון יהודה עדר, הרבה יותר מחבר או קולגה עבור משפחת אריאל, והמחמאות שהומטרו עליו בערב הזה מצד המשפחה והאמנים ודאי הדגישו את חשיבותו. "יהודה, אתה הגיבור שלי", אמר לו שחר אריאל לפני ששרו יחד את "ארול". אולם הייתה זו הגיטרה שלו, שליוותה לא מעט מהשירים ונתנה כיסוי למחמאות הללו.

    ברי סחרוף (צילום: רז גרוס)
    ברי סחרוף(צילום: רז גרוס)
     

    "אני לא רגילה שמכניסים אותי למסגרת גם אם זה 12 או 13 אלף איש", אמרה תרצה אריאל בנאום קצרצר במיוחד, "כל זמן שרואים אותו, שומעים אותו, ומדברים עליו - עשינו את זה", אין ספק שעבור המשפחה ואוהבי אריאל לדורותיו, היה זה ניצחון קטן.

     

    כאמור, אמנים ותיקים כמו שלמה ארצי, שלום חנוך, נורית גלרון וחנן יובל, אמני דור הביניים ובהם ברי סחרוף, מיכה שטרית, ריטה, חמי רודנר, אביב גפן, מוקי ומוש בן ארי, ואמנים צעירים כמו יובל דיין וחנן בן ארי - מי לא היה שם. זו הייתה תמונה של פלייליסט גלגלצי ביום טיפוסי. אולם המילים והצלילים היו של מאיר אריאל. "כל עוד מדברים עליו הוא חי".

     

    שחר אריאל (צילום: רז גרוס)
    שחר אריאל(צילום: רז גרוס)

    דיקלה (צילום: רז גרוס)
    דיקלה(צילום: רז גרוס)
    יהודה עדר ודויד ברוזה (צילום: רז גרוס)
    יהודה עדר ודויד ברוזה(צילום: רז גרוס)

    יואב קוטנר (צילום: רז גרוס)
    יואב קוטנר(צילום: רז גרוס)

    חנן בן ארי (צילום: רז גרוס)
    חנן בן ארי(צילום: רז גרוס)

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רז גרוס
    אביב גפן ושלום חנוך במחווה למאיר אריאל
    צילום: רז גרוס
    לאתר ההטבות
    מומלצים