אז נחתנו על הירח - עכשיו איך חוזרים הביתה?

אחרי שהאדם הראשון וגם השני דרכו על אדמת הירח, עמדו שלושת האסטרונאוטים של משימת אפולו 11 בפני המשימה האחרונה שלהם במסע ההיסטורי – לחזור בשלום לכדור הארץ. 

בעקבות סערה שפרצה בבוקר החזרה – 24 ביולי 1969 – החליט מרכז הבקרה ביוסטון להפנות את החללית לאזור אחר באוקיינוס השקט, המרוחק כ-400 קילומטרים מהמקום המתוכנן.

50 שנה לנחיתה על הירח - כתבות קודמות בסדרה:

• "שווה את מחיר כרטיס הטיסה": זיכרונות מההמראה אל הירח

מוכי ירח: כך חגגו בישראל את הנחיתה ההיסטורית

בדרך לכדור הארץ אמר באז אולדרין, האדם השני שדרך על אדמת הירח: "הגענו למסקנה כי היה זה משהו יותר מאשר שלושה אנשים היוצאים לירח, אפילו יותר מאשר מאמץ של ממשלה, תעשייה וצוות, יותר מאשר מאמץ של אומה אחת. אנחנו מרגישים כי טיסה זו היא סמל לסקרנות חסרת הרוויה של כל האנושות לחקור את הבלתי נודע. כאשר אני נזכר באירועי הימים האחרונים עולים במוחי מספר פסוקי תהילים".

מפקד המשימה והאדם הראשון שנחת על הירח, ניל ארמסטרונג, הזכיר בדבריו את ספרו של ז'ול ורן, שנכתב כ-100 שנה לפני נחיתת אפולו 11 על אדמת הירח. ארמסטרונג אמר כי יש לייחס את הישגי הטיסה לירח בראש ובראשונה להיסטוריה ולגאוני המדע, שקדמו למאמץ העצום שעשתה ארצות הברית. 

החללית נחתה ב-24 ביולי – היום לפני 50 שנה – בשעה 18:50 בערב (שעון ישראל). עוד קודם לכן התנהלה שיחה בין האסטרונאוטים לחדר הבקרה ביוסטון. בחדר הבקרה אמרו: "אפולו 11, כאן יוסטון, אתם נראים טוב מכאן. אתם מוכנים לנחיתה". ארמסטרונג השיב: "הצלחנו להינתק ממנוע השירות".

החללית נכנסה לאטמוספרה, וכשהגיעה לגובה של כ-13 קילומטרים נפתח מצנח אחד. בגובה 7 ק"מ נפתח המצנח השני. שני המצנחים בלמו את הנפילה של החללית, שנחתה ברכות יחסית על פני הגלים באוקיינוס. 

החללית נחתה במרחק של כ-1.5 קילומטר מנקודת הנחיתה המעודכנת, וספינת החילוץ "הירנט" מיהרה להגיע למקום. החללית זוהתה לראשונה על ידי צוותי מטוסים ומסוקים כ-20 שניות לאחר שנגעה במים. חדר הבקרה ביוסטון החל לשדר קריאות: "אפולו 11, אנחנו ממתינים". הקריאות נשמעו שוב ושוב, עד שארמסטרונג קטע אותן: "הכול בסדר". 

במקביל, ספינת החילוץ התקרבה לחללית, בזמן שמסוקים ובהם צוללנים כבר חגו מעל החללית, שצפה על גבי כריות אוויר שהתנפחו באופן אוטומטי בזמן המגע עם המים. 

למי שחשב שכמה שעות אחרי הנחיתה יתקבלו שלושת האסטרונאוטים על שטיח אדום בבית הלבן ציפתה אכזבה. השלושה נשלחו לבידוד, שנמשך לא פחות משלושה שבועות.

המדענים שקיבלו את פניהם של שלושת האסטרונאוטים היו לבושים בבגדי מגן מיוחדים, והאסטרונאוטים עצמם הוכנסו לבידוד, בשל החשש שהם נושאים על גופם חיידקים מהירח. האמצעים האלה ננקטו כדי למנוע התפשטות חיידקים – אם היו כאלה על הירח.

ד"ר תומאס פיין, שעמד אז בראש רשות החלל האמריקנית, אמר כי מדובר בצעד זהירות בלבד. "הדעה הרווחת בקרב המדענים היא שהסיכוי לקיום חיים כלשהם על הירח הוא קטן ביותר", הוא אמר.

קארל סגאן, מדען מאוניברסיטת קורנל, הוסיף: "קיימת ודאות של 99% שאפולו 1' לא תביא ארצה חיידקים מן הירח, אך גם האחוז הבודד של אי ודאות אינו מצדיק שאננות בעניין". 

בגלל החשש הקטן מחיידקים רוססה ספינת החילוץ בחומר חיטוי עוד בהיותה בדרך לאתר הנחיתה. הצוללנים לבשו בנוסף על בגדי הצלילה הרגילים גם בגדי מגן ביולוגיים. רק 35 דקות לאחר הנחיתה יצאו שלושת האסטרונאוטים – ארמסטרונג, אולדרין ומייקל קולינס – מהחללית. בשל מסכות הגז שהם לבשו, אי אפשר היה לזהות אותם. השלושה עלו על סירת גומי שהצוללנים קשרו לחללית, וריססו עצמם מכל עבר בחומרי חיטוי. לאחר מכן הוכנסו השלושה לתא מבודד והועלו למסוק, משם הועברו לספינת החילוץ.

הנשיא ריצ'רד ניקסון, שהיה על ספינת החילוץ, חזה כל העת בפעילות הוצאת האסטרונאוטים מהחללית באמצעות משקפת. כשהועלו השלושה על הספינה, הנשיא האמריקני לא יכול היה לעצור את התרגשותו. הוא מחא כפיים ונופף בידיו – יחד עם מאות המלחים שהיו על הסיפון. כולם הריעו לשלושת גיבורי החלל.

ארמסטרונג, אולדרין וקולינס שמעו את קולות התרועה ונופפו לעבר המלחים. משם הועברו שלושת האסטרונאוטים דרך מנהרה עשויה חומר פלסטי, לתוך קרון בידוד שבו בילו יומיים וחצי. קרון זה הועבר יחד עם החללית מפרל הארבור למעבדת ההסגר המיוחדת שהוקמה סמוך ליוסטון. בסך הכול שהו האסטרונאוטים בבידוד שלושה שבועות לאחר הנחיתה.

ביוסטון חיכו לאסטרונאוטים 25 אלף איש ושמונה תזמורות שהשמיעו מנגינות הקשורות בירח. במקום זה הם גם ראו, אומנם דרך זכוכית, את בני משפחותיהם.

בינתיים הססמוגרף שהציבו ארמסטרונג ואולדרין על אדמת הירח רשם את רעידת האדמה הראשונה שנמדדה אי פעם  על הלבנה. הרעידה התרחשה ב-22 ביולי בשעה 22:20 (שעון ישראל), במרחק של 960 עד 1,900 ק"מ מאתר הנחיתה של "העיט". המדענים היו חלוקים בדעתם אם מדובר ברעידה שנגרמה מפעילות פנימית של הירח או מפגיעת מטאוריט.

המדענים הוסיפו כי המכשירים לא קלטו את התרסקות החללית הסובייטית "לונה 15", שהתרסקה על אדמת הירח ב-21 ביולי, מכיוון שעוצמת הפיצוץ הייתה נמוכה.

המדענים מיהרו גם לחקור את אבני הירח שהביאו האסטרונאוטים. חוקרים פתחו את הארגז הראשון, שבו היו סלעים וחומר אחר אשר הובא מן הירח. לפני הפתיחה נעשה ניסוי, שמגמתו לברר אם לא הופרש גז כלשהו על ידי החומר שהובא מהירח. לצורך כך הופעל מנגנון אשר באמצעותו נקדח נקב זעיר בצידו של הארגז. 

לאחר שהבדיקה העלתה תוצאה תקינה, ניגשו הטכנאים לתהליך המסובך של פתיחת מכסה הארגז, שנמצא בתא הוואקום. הפעולה נעשתה בהשגחת קבוצה של טכנאים בכירים, והיא שודרה בטלוויזיה לכל רחבי ארצות הברית.

החפץ הראשון שהוצא מתוך הארגז היה ריקוע דמוי אלומיניום, שבו השתמשו שני האסטרונאוטים כדי ללכוד דגמי חלקיקים של "הרוח השמשית". לאחר מכן הוצא השק שהכיל דוגמאות של אבנים ועפר. המדענים מסרו כי בתוך השק נמצאו לפחות 15 גושים של סלע, והם נראו נוקשים ומסיביים מאוד. כל הגושים היו מכוסים חומר דק, דמוי אבקה.

גודלה של האבן הגדולה ביותר שהייתה בארגז היה 17.5 ס"מ באורך ו-12.5 ס"מ ברוחב. העובי של אותה אבן היה 5 ס"מ. "המעטפת נראית כמו גרפיט או איזה חומר אבקתי אחר", אמר אחד המדענים. "צבען של האבנים הוא, ללא יוצא מן הכלל, אפור עד שחרחר", הוסיף מדען אחר.

האסטרונאוטים טסו לירח מבלי שאיש הסכים לבטח אותם. לאחר הנחיתה פורסמה ב"ידיעות אחרונות" משכורתם השנתית של השלושה. ארמסטרונג השתכר אז 30,054 דולר לשנה, ומשכורתו נחשבה לגבוהה ביותר בסוכנות החלל האמריקנית. אולדרין הרוויח באותה שנה רק 20,607 דולר, ואילו קולינס הסתפק ב-18,648 דולר.

ב"ידיעות אחרונות" נכתב אז: "אם נתרגם סכום זה למושגי כוח הקנייה, הרי שמנהל מחלקה בוועד הפועל של ההסתדרות משתכר יותר, אם נביא בחשבון את ההוצאות והרכב הצמוד שהוא מקבל". בכתבה נכתב עוד כי יש אסטרונאוטים המשתכרים פחות מקולינס. 

אחרי שלושה שבועות של בידוד הורשו האסטרונאוטים לצאת לבילוי של לילה אחד עם משפחותיהם, בטרם עברו לסדרה ממושכת של מסיבות, מצעדים ואירועי ניצחון בכל העולם. בזמן שהיו בבידוד עסקו האסטרונאוטים בבירוקרטיה – בין היתר מילוי טפסים וקבלת אישור מהמכס על האבנים שהביאו מהירח.

ארמסטרונג, אולדרין וקולינס לא יצאו שוב למשימות בחלל. ארמסטרונג הלך לעולמו בשנת 2012. אולדרין אמר ל-ynet בביקור בארץ לפני כשלוש שנים כי המשימות לירח עלו כסף רב, ולכן הוחלט בארצות הברית לבטל אותן. קולינס, האסטרונאוט שנשאר לבד ברכב הפיקוד בזמן שחבריו הלכו על אדמת הירח, הקים את מוזיאון התעופה והחלל בוושינגטון. בשבוע שעבר, כשציינו בקייפ קנוורל 50 שנה לשיגור אפולו 11, הוא היה שם, ליד כן השיגור שממנו טסו הוא ושני חבריו למסע הבלתי נשכח אל הירח.