איך הצלחתי לצאת לחופש אמיתי עם ילדיי

הפחד הגדול ביותר היה מהרגע הזה בתחילת השנה, כשהמורה שואלת את הילדים - "מה עשיתם בחופש?", והילדים שלי עונים - "כלום. אמא ואבא עבדו". מה לא עשיתי כדי שלילדים יהיה מה לספר בתחילת שנת הלימודים? לקחתי ימי חופש מהעבודה, גררתי את כל המשפחה באוגוסט לכל אטרקציה אפשרית, עמדתי בתורים, קבעתי עם חברים, מה לא? כל מה שרק אפשר לעשות בשיא החום, נוטפת מזיעה.

מסמנים וי על כל אטרקציה(צילום: אלבום פרטי)

ואז לפני כמה שנים המורה שאלה בתחילת שנה הלימודים את שאלת השאלות, והילדה שלי ענתה - "כלום, לא עשינו כלום". אני כמובן הזדעזעתי וישר הזדעקתי: "מה? למה אמרת שלא עשינו כלום?! לא הלכנו לקמפינג? לא היינו בים? לא היינו בתערוכה? לא היינו בחול?" היא הסתכלה עליי ואמרה בשיא האדישות: "שכחתי".

ברגע הזה נפל לי האסימון, אשר יגורתי בא לי, יכולתי לראות איך לאורך שנים פעלתי כדי לרצות ולעשות את מה שצריך. רדפתי אחרי מה שחשבתי שנכון לעשות, אחרי איך שחופש איכותי צריך להראות, ולא עצרתי לחשוב מה אני או הילדים רוצים. ברגע הזה נוצרה התפכחות שהובילה אותי לשאול מה אני באמת רוצה? מה הילדים שלי רוצים?

קראו עוד:

הבעיתיות במשחק נשיקה סטירה

7 דרכים לגרום למתבגרים לעזוב את המסכים

כך אתם עוצרים את ילדיכם מלהגשים חלומות

לא רוצים לעמוד בתורים בשיא החום

שחרור הפחד יצר שינוי של תפישות שניהלו אותי (מה מגדיר אותי כאמא טובה? מה ילדים אמורים לעשות בחופש הגדול?), ויצר שינוי בהתנהלות שלנו כמשפחה. גיליתי שלאף אחד לא התחשק לעמוד בתורים בשיא החום ולאף אחד לא מתחשק להזיע עם כל עם ישראל ביולי אוגוסט בלונה פארק. לפעמים כולם רצו פשוט להשתעמם בבית.

בעקבות ההתפכחות שלי, הבנתי שגם אם הם מרותקים למסך כל היום, זה לא הופך אותי לאמא לא טובה. והחלטתי להתפטר מתפקידי כ"צוות הווי ובידור". למדתי לקיים דיאלוג פשוט, להקשיב לעצמי ולהם. למדתי שלפעמים כשאני חוזרת הביתה מהעבודה ולא רוצה לעשות כלום, הם יכולים להצטרף אליי, ושאפשר לשבת בגינה ולדבר או לשחק בשקט. גם משהות משותפת אפשר ליצור חוויות קסומות.

לפעמים ראינו סדרות ביחד, לפעמים הכנו ארוחות ערב ולפעמים יצאנו לאטרקציות, כי יש דברים ממש מדליקים שאפשר לעשות בחופש. רק שהפעם התנועה לא נבעה מאשמה, אלא מרצון משותף. כשהתחלתי לעבוד בבית, המשכתי לעבוד כרגיל בחופש (כי הם בחופש ולא אני). הם למדו לא רק לכבד את המרחב של האחר, אלא גם להכיר אותי, כי אני לא רק אמא, ולראות מה אני עושה כל היום, דרך העבודה שלי.

אמא עובדת(צילום: אלבום פרטי)

מתוך השעמום יכול להגיע משהו אחר

היום צמד המילים "החופש הגדול" משמח אותי, כי אני רואה בו אתנחתא ללמידה אחרת. אמירות כמו: "אמא, משעמם לי" לא לוחצות על כפתור הפעלה שמקפיץ אותי מהכורסה, אלא מאפשרות חלון הזדמנות לדיאלוג חדש. מתוך השיעמום יכולה לנבוע יצירתיות, והילדים שלנו מאוד יצירתיים. הם רק צריכים להשתעמם קצת על מנת למצוא את זה בתוכם. החופש הגדול הוא הזדמנות, הזדמנות לגדול. להחליף את התפאורה של בית הספר ולפתח מיומנויות.

מתוך השעמום יכול להגיע משהו אחר. אם רק נזכר כמה כיף היה כשאנחנו היינו קטנים, לקום בבוקר ולהשתעמם, כמה משחקים נולדו מהשיעמום הזה, כמה חברויות נרקמו, נוכל לשחרר את התפישה שכשהילדים משועממים זו בעיה שצריך לפתור ולעבור לתפישה שמאפשרת להם להשתעמם ומשם לגדול וליצור.

אני מזמינה אותנו ההורים לשנות גישה. להתבונן על החופש הגדול כהזדמנות, הזדמנות לגדול. הילדים שלנו כל הזמן מתפתחים, גם בבית מול המסכים ניתן להתפתח ולגדול. שינוי נקודת המבט שלי, ההסכמה לשחרר תפישות מגבילות על מהי אמא טובה, וכיצד נראה חופש מפתח הביאה לקלות ואפשרה לי לצאת לחופש.

החופש הגדול יכול להפוך לחופש אמיתי, לכולנו, והוא ממתין ממש כאן שרק נבחר להתנהל קצת אחרת.

הכותבת היא אמא לשלושה ילדים, מרצה, מטפלת ומלווה בתהליכי התפתחות. ממפתחות תוכנית ההורות "על חינוך וחניכה"