הנגיד אותת לממשלה הבאה שתקום: אין ארוחות חינם
נגיד בנק ישראל אמיר ירון הציג בוועידה של הפדרל ריזרב בג'קסון הול בארה"ב מחקר, לפיו כשיחס החוב-תוצר גבוה מ-60%, הצמיחה נפגעת - נורת אזהרה לגירעון בישראל
בנק ישראל מזהיר: הצמיחה תרד ל-2.4% בגלל אי שילוב חרדים וערביות
המדד ועוד ארבע סיבות לדאגה: הנתונים הלא מחמיאים של המשק
השארת דירוג האשראי של ישראל: מחמאות לצד אזהרות
את הבמה המכובדת של סגירת האירוע ניצל הנגיד להתייחסות למחקר שפרסם בפברואר ממנו עולה כי החל מנקודה מסוימת, המחיר הכרוך בהגדלת החוב עולה על התועלת ממנו. לפי המחקר שערך ירון ביחד עם שני כלכלנים נוספים מאוניברסיטת הונג קונג ואוניברסיטת דיוק שבארה"ב, נקודת האיזון היא יחס של 60% בין החוב לתוצר.
בניגוד למדינות אחרות, שעבורן גבול זה רחוק מאוד או שאינו רלוונטי, ישראל מפלרטטת איתו: היחס בין החוב הממשלתי לתוצר עמד ב-2018 על 59.4%. אחרי שנים של ירידה, היחס עלה בשנה שעברה ב-0.6% בעקבות המדיניות הכלכלית הפופוליסטית של שר האוצר, משה כחלון, וראש הממשלה, בנימין נתניהו - שכללה חלוקת כספים נרחבת והפחתות מיסים ללא מקור מימון ארוך טווח.
ב-2019 היחס בין החוב הציבורי לתוצר, שכולל גם את הרשויות המקומיות, הגיע כבר ל-61%, בהשוואה ל-60.5% בשנה שעברה. לפי המסתמן, גם בשנה הבאה היחס בין החוב לתוצר יעלה, בעקבות הגירעון ב-12 החודשים האחרונים, שעומד על 3.8% - כמעט אחוז שלם מעל היעד של 2.9% - ומשמעותו חריגה של פחות מ-12 מיליארד שקל. לפי תחזיות האוצר ובנק ישראל, ללא צעדים קשים ומשמעותיים, שכוללים העלאות מיסים וקיצוצים נרחבים בהוצאות הממשלה, הגירעון רק יעמיק.
עיקר השיח סביב היחס בין החוב לתוצר מתמקד במחיר שהציבור ישלם דרך הוצאות הממשלה: כאשר החוב עולה, הוצאות הריבית מתנפחות על חשבון השירותים הציבוריים. אך החוב הממשלתי המאמיר משפיע גם על המגזר העסקי, בשני ערוצים: הגדלת הנזילות ופרמיית הסיכון שמשלמות המדינה והחברות. הנפקת החוב מוזילה את פרמיית הנזילות - המחיר שמשלמות החברות על החזקה של נכסים נזילים - משום שהיצע החוב גדל.
ההשפעה השנייה, פרמיית הסיכון, היא ערוץ שלילי: כאשר היחס בין החוב לתוצר נוסק, פרמיית הסיכון של המדינה - הריבית שמשלמת המדינה על האג"ח - עולה גם היא, וכתוצאה גם פרמיית הסיכון של החברות הישראליות מתייקרת, שכן היא נגזרת מהסיכון שמשייכים השווקים למדינה. כיוון שכך, הריבית שחברות נדרשות לשלם על החוב הזר שהן מגייסות גבוהה יותר, מה שמייקר את עלויות המימון של החברות הישראליות ופוגע בצמיחה.
במחקרו, ירון בנה מודל תיאורטי על בסיס נתוני השוק בארה"ב, והראה כי מעל יחס חוב-תוצר של 60%, הגדלת החוב פוגעת בצמיחת התוצר. זאת בניגוד לטענה כי הגדלת ההוצאות דרך הגדלת החוב משפרת את הצמיחה ומממנת את עצמה.
ירון התייחס לסוגיה נוספת: המדיניות המוניטרית של מדינת ישראל, לאור המדיניות של שני גושי המסחר הגדולים שלה - ארה"ב ואירופה - שעד לאחרונה היתה הפוכה. התחזקות השקל בחודשים האחרונים הביאה את הנגיד להודיע בסוף החודש שעבר, באופן חריג, כי ריבית בנק ישראל לא תעלה במשך זמן ממושך.
בעוד שעד לאחרונה הפדרל ריזרב נקט במדיניות מוניטרית מצמצמת, ורק בסוף החודש שעבר החל להוריד את הריבית בלחץ נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, השוק האירופאי שמר עד כה על ריבית נמוכה. ירון התייחס לקושי של משק קטן ופתוח כמו ישראל, שנדרש לתמרן בין שתי מדינויות שונות. נראה כי האתגר של בנק ישראל יהיה להתמודד עם התחזקות השקל, לאור החשש כי אבד חלון ההזדמנויות להעלאות ריבית מצד ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
