שתף קטע נבחר

רבנים, תלמדו: חז"ל לא פחדו לשנות את חוקי התורה

פרשת השבוע מצווה על הריסת עיר שתושביה עובדים אלילים. אבל כמו במקרה של "בן סורר ומורה" ושל בית שיש בו נגע - חז"ל לא חוששים "לתקן" את החוק המקראי. ראו לאן מתדרדרת בדורות האחרונים התרבות היהודית, וכמה בגדנו בתרבות חז"ל

מסורת של מהפכה

מקובל לחשוב שיוצרי ההלכה ביקשו להקצין ולהחמיר את התרבות המקראית; שהם לקחו כל חוק מחוקי התורה והוסיפו עליו תִּלי-תִּלים של סייגים והקפדות. טענה זו, המציגה את תרבות ההלכה כתוספת שמרנית לתורה שבכתב, מוטעית מיסודה ומחמיצה את הגילוי שתרבות ההלכה היא מהפכה וחתירה תחת תרבות התורה שבכתב.

 


 

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

 

כיוון שמדובר במהפכה שמתרחשת בתוך חברה מסורתית, היא לרוב לא נוסחה בשפה מהפכנית אלא בשפה שמרנית. אולם התבוננות בכמות, בתחומים ובאופי של השינויים שהכניסו חז"ל לחוק המקראי, מביאה למסקנה שמדובר במהפכה.  

 

 

יהודייה טובה היא לא נאמנה

ולמה זה חשוב? מסיבות רבות אבל גם למען ההבנה שאם המסורת שלי מהפכנית, אז שמירה על המסורת פירושה בחירה באורך חיים מהפכני. יהודייה טובה היא יהודייה המשתמשת בשפה ובכלים מסורתיים בעודה חותרת תחת מסורת העבר. חז"ל לא רצו לשמור על התורה, הם רצו לשנות את פניה, תוך שימוש בכלים ובשפה שלה.

 

איך אני יודעת את זה?

דוגמה נפלאה לטענתי מופיעה בפרשנות חז"ל לחוק מפרשת השבוע. החוק המדובר זכה ברבות השנים, לכינוי "עיר הנידחת" (דברים י"ג, י"ג-י"ז): "כִּי תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ... לֵאמֹר יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם, וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ, הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא לְפִי חָרֶב... וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד".

 

חוק חמור שתכליתו להרתיע קהילות מבני ישראל פן יבחרו, לאחר ההתנחלות בארץ, להצטרף אל הפולחן המקומי. במידה שזה יהיה המצב, מחויבת ההנהגה להשמיד את כל הנפשות החיות בעיר (בדגש על "כל" כולל הבהמות), לשרוף את כל רכושה, ולהשאיר את המקום שומם.

 

בני ישראל נמצאים ערב הכניסה לארץ. אלוהים מודאג מהמחשבה שהוא מעביר את עם העבדים שלו מהמדבר המבודד אל ארץ צפופת אלים ואמונות, והוא פורש מערך מרשים של איומים. כמו היום גם בימים עברו, לאיומים אין הרבה כוח (אינני מבינה מדוע שיטה שמעולם לא עבדה ממשיכה להיות פופולרית).

 

לא הייתה ולא עתידה להיות

מה שמבהיל את אלוהי המקרא, לא בהכרח מבהיל את חכמי התלמוד שסירבו להמשיך את תרבות ההפחדות והאיומים בחיסולה של עיר ואם בישראל (סנהדרין עא ע"א. מתורגם):

 

"עיר הנדחת לא הייתה ולא עתידה להיות. ולמה נכתבה? דרוש וקבל שכר... רבי אליעזר אומר: כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת, אינה נעשית עיר הנדחת. מה הסיבה? שהרי נאמר בתורה: 'ואת כל שללה תקבץ אל תוך רחבה ושרפת באש', ואם יש מזוזה אי אפשר (לשרוף אותה באש), שהרי כתוב: 'לא תעשון כן לה' אלוהיכם'. אמר רבי יונתן: אני ראיתיה, וישבתי על תילה".

 

דקת התפעמות

אני ממליצה לעצור את כל הבישולים לקראת השבת ולהקדיש דקת דומייה והתפעלות לאומץ של חז"ל. התורה מתארת בהרחבה את השפטים שיש לעשות ב"עיר הנידחת", ובאים חכמי המשנה וקובעים: "לא הייתה ולא עתידה להיות". במילים אחרות: אפשר להפסיק להתרגש מהאיומים של אלוהים, שכן לא הייתה ולא תהיה מציאות שבה חוק כזה יוכל להתקיים. גם אם עיר יהודית שלמה תבחר לסגוד לכל פנתיאון האלים הרומי, היא לא תענש ככתוב בתורה".

 

ההומור של חז"ל

על מה מבוססת ההתנגדות החריפה לחוק המקראי? את הפתרון הטכני להתנגדות מציע רבי אליעזר (חכם מבריק, עצמאי ולמרבה ההפתעה גם שמרן גדול), שטוען: שוו בדעתכן שיהודי אחד בלבד קבע מזוזה באחת הדלתות באותה עיר נוראה, או קלף ועליו כמה פסוקי תורה נותר באחד הבתים. על פי החוק המקראי (המוזכר גם הוא בפרשת השבוע שלנו), אסור לנו לנהוג עם אלוהינו כפי שאנו נוהגים עם אלוהי העמים הכנעניים. אסור לפגוע באמצעי הפולחן שלו, ולכן אסור יהיה לשרוף את המזוזה או הקלף שנמצאו בעיר. אבל החוק המקראי מצווה לשרוף את כל שללה של "העיר הנידחת", לכן לעולם לא ניתן יהיה ליישמו במלואו, וכיוון שכך, אסור ליישמו אף באופן חלקי.

 

פתאום, כשזה מגיע לשריפת מזוזה, רבי אליעזר נהיה פונדמנטליסט, ונרתע מהמילה "כל" הכתובה בתורה. אלא שעל מנת שלא לפגוע ב"כל", הוא מבטל חוק מקראי מן היסוד. הנה לנו דוגמה נוספת לכלל (שניסחה הפמיניסטית האורתודוכסית בלו גרינברג): "כשיש רצון רבני – יש מוצא הלכתי".

 

שלא יהיו אי הבנות

רבי יונתן, חכם אחר מחכמי המשנה, טורח לחלוק על רבי אליעזר וטוען שדין "עיר הנידחת" לא נכתב בתורה לצורך פלפול למדני בלבד, אלא בוצע הלכה למעשה (ולכן יכול להיות מיושם גם בעתיד): "אני ראיתיה (את "העיר הנידחת") וישבתי על תילה (התל החרב שלה).

 

אולי רבי יונתן "זכה" לראות תל חרב, ולשמוע מאמו או סבתו שתל זה נוצר בימים שבהם בית המקדש היה קיים, והרגנו זה את זה בשלל מלחמות אחים, שביניהן גם מלחמת "עיר הנידחת". אולי כן ואולי לא. העדות ההיסטורית איננה העיקר בדברי רבי יונתן, העיקר הוא הטענה העקרונית שיש אפשרות הלכתית ליישם את דיני "עיר הנידחת".

 

התלמוד הביא את עדותו של רבי יונתן על מנת לחזק דווקא את כוח ההתנגדות של רבי אליעזר, ולהבהיר שההתנגדות לחוק המקראי לא באמת נובעת ממזוזה כזו או אחרת, אלא ממאבק אידיאולוגי, משינוי תרבותי שסוכניו הם חכמי המשנה והתלמוד.

 

אז מה הם רצו?

פרוצדורת הביטול המעניינת של חוק "עיר הנידחת" היא חלק מטרילוגיית ביטול חוקים מקראיים. קדם לו ביטול "בן סורר ומורה", ולאחריו נמצא ביטול "בית המנוגע" (בית שיש להורסו כיוון שאחז בו נגע).

 

שלושה חוקים המוקדשים להשמדת בתים בישראל, הושמדו על ידי חז"ל: החוק המאפשר להוציא להורג בן שמורד בהוריו, החוק המאפשר להשמיד עיר שלמה - והחוק (הקל מכולם) המאפשר להשמיד בית (ללא יושביו).

 

התנגדות להריסת בתים

לפנינו עימות תלמודי עם ריבונו של עולם על משמעות הריסת בתים. ייתכן שחז"ל הרגישו שמכונת ההרס המקראית נשלפת במהירות גדולה מדי, וביקשו לרסנה. הם הביאו שלוש דוגמאות לדרישת האיפוק: ילד בעייתי במשפחה, עיר בעייתית בקרב העם, ולא נחה דעתם עד שהביאו את הדוגמא הקלה מכולם – בית. סתם בית. אלא שלשיטתם אין בית שהוא סתם. כל בית יקר בכסף ויקר לגרות בו. הטרילוגיה החז"לית שלפנינו טוענת שאין דבר שנהרס מהיסוד ותמיד אפשר לתקן. גם את החוק המקראי אפשר לתקן.

 

מאבק עקרוני

הם לא פחדו מיישום חוקים אלה, שהרי בשעה שהם הציעו את פירושיהם, בית המקדש כבר לא היה קיים, עם ישראל לא היה אוטונומי מבחינה שיפוטית, ומשתי הסיבות לא הייתה אפשרות ליישמם. נראה שהם רצו לבטלם על מנת לבטלם, על מנת להראות במה גדול הכוח הפרשני, ללמדנו כיצד יוצרים מהפכות מסורתיות ולהנחיל לדורות הבאים את תרבות המהפכה.

 

ראו לאן מתדרדרת בדורות האחרונים התרבות היהודית, וכמה בגדנו תרבות חז"ל.

 

ובבית המדרש של הטוקבקים

אישה יקרה המכנה עצמה "קוראת נאמנה", כתבה לי בשבוע שעבר: "אני קוראת את הדברים שלך כל שבוע בהנאה רבה ולרוב לומדת המון... קצת עצוב לי שאת נוטשת מפלגה שמאל-ציונית, לטובת מפלגה שהעומד בראשה לא רואה בחיזבללה ארגון טרור, שאפילו ללווייתו של שמעון פרס ז"ל לא הלך, שמסרב לגנות פיגועי טרור נגד חיילים ולגנות פיגוע באזרחים עובדי צה"ל... ומפריע לך יותר שאהוד ברק קפיטליסט? אני לא מתריסה כנגדך, אבל ממש עצוב לי שזו הבחירה שלך".

 

יקרה, תודה שכתבת לי. חשבתי רבות על דברייך המנומקים, ובסרטון אני מתייחסת אליהם.

 

לכל הטורים של רוחמה וייס

 

שבת שלום!

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אלבום פרטי
פרופ' רוחמה וייס
צילום: אלבום פרטי
מומלצים