שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בלי אלוהים ובלי אוכל: האתאיסטים שצמו בכיפור
    "זה כמו קסם של פעם בשנה": גל צם בשביל בת הזוג, אור רוצה להוכיח לעצמו שהוא מסוגל - ורונן עושה את זה "בשביל המסורת": הכירו את האתאיסטים שצמים בכיפור ולא מתנצלים על כך

    רונן בר (46) מצהיר כי הוא אתאיסט - אבל צם פעם בשנה מאז גיל 16. "זה בשביל האווירה וסתם מסורת של שנים", הוא משתף. "חוץ מזה שאני נהנה מהטקס: לאכול ארוחה מפסקת בתחילת הצום, ומרק חרירה בתום הצום עם עוגיות שאשתי מכינה, בהחלט עושה לי את זה". הוא מוסיף כי "יש משהו קסום בחג הזה: אין מכוניות, אנחנו לא מרשים לילדים לראות טלוויזיה ולאו דווקא בגלל הדת".

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>    

     

    בפורום "אתאיסטים, נעים להכיר", היו רבים שחשבו שצום ואתאיזם זה כמו טבעונות ובשר, אבל העובדה היא שיש דבר כזה אתאיסטים שצמים. גל זנו (27), ממושב עזר הסמוך לאשדוד, גדל בבית מסורתי. הוא זוכר את עצמו, כילד, "מקיים שיחות עם אלוהים, בעיקר בקשות סליחה או משאלות לב". לדבריו, ככל שגדל, למד, ונחשף לדת - השיח פחת. 

     

    קיראו עוד בערוץ היהדות :

     

    בזמן שירותו הצבאי, התחילו שאלות רציניות על קיומו של אלוהים: "הסיפורים היו הזויים מדי. המורה הצעיר לתנ"ך שהיה לי בתיכון, היה עושה השוואות לכתבים קדומים כמו של עלילות גילגמש או חוקי חמורבי. הוא היה אתאיסט אז לא הייתה לו בעיה עם זה". 

     

    וכך נראית "קבלת שבת" של יוצאים בשאלה

    וכך נראית "קבלת שבת" של יוצאים בשאלה

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    מה לא עושים בשביל החברה

    זנו שמר בעבר גם על כשרות, ולשאלה (החוזרת) מצד אנשים, מדוע המשיך לשמור על צום כיפור וכשרות בכזו אדיקות – היה משיב בפשטות: "מסורת". "השתדלתי לראות את הטוב שבדת, ורציתי לשמר את השייכות שלי ושל ילדיי העתידיים למועדון החברים הזה שנקרא 'יהודים'. יצאתי בתקופה הזאת עם אתאיסטית ממוצא רוסי שבמשך שנתיים החליטה לשמור איתי את הצום בכיפור".

     

     

      (באדיבות המצולם)
    "השתדלתי לראות את הטוב שבדת". גל זנו והחברה(באדיבות המצולם)

     

    עם סיום השירות, כשהחל ללמוד תואר בלימודי הנדסה, הוא מספר כי למד היסטוריה, פיזיקה, הסתברות וגם תיאולוגיה, ולדבריו הבין ש"אין אמת אחת". הוא מוסיף כי "היה ברור לי יותר ויותר שאין שום 'יד מכוונת', וגם לא אלוהים נצחי וכל-יכול".

     

    לאחר שנפרד מחברתו, מוסיף זנו, חווה נקודת מפנה ב"הידרדרות" שלו: "זה היה בחול המועד פסח הייתי בירדנית עם חברים שהכינו שקשוקה לארוחת בוקר, כשמצד אחד מצות ומים, ומצד השני - בירה וחלה. שם הבנתי שאין סיבה באמת שארגיש רגשות אשם או שאמנע ממני כל כך הרבה בשביל מילים גדולות כמו מסורת או "המשך השושלת" .

     

    זנו הכיר את בת זוגתו דנה, מדענית מוח מבית מסורתי ברמלה, תקופה קצרה לאחר מכן: "היא עברה איתי את כל תהליך ה'חילון' שלי, עד לאכילת צ'יזבורגר לראשונה לא מזמן", הוא מספר. "בקיץ האחרון טסנו להודו, ושם היה לה קשה לערוך לראשונה כיפור מחוץ לבית המשפחתי המסורתי שלה".

     

    במאמץ לגרום לדנה להרגיש "הכי בבית", זנו ניסה להפוך את החוויה לקלה: הוא מספר שהם שהו בבית חב"ד, והעבירו את הצום באמצעות ספרים ומשחקי קלפים וחווית סבל משותפת .

     

    ומה יקרה בכיפור הבא? "חשבתי שאנסה לעזור לדנה לשמור על הייחודיות של היום הזה עבורה ולהקל על געגועיה למשפחה, שמורגשים בצורה הכי מובהקת בימי כיפור. כנראה שנחזור לארץ - היא למשפחה שלה ואני לחברים הכופרים שלי. אבל את זה אמרנו גם לפני שנה, אז עד אז - אלוהים גדול".

     

    364 ימים של אתאיזם, 4 שעות של אמונה

    אור אברהם וענונו (21) מנהריה עובד כטבח, ויש לו חלומות גדולים בתחום. לקח לו הרבה זמן עד שהגדיר עצמו כאתאיסט: "אני בכלל מגיע מהצד השני", הוא מעיד על עצמו. "הייתי מסורתי אדוק. אמא שלי ניהלה אורח חיים דתי, ואני עצמי למדתי בבית ספר דתי יסודי. האתאיזם שלי התחיל ביום כיפור כשהייתי בגיל 16. התודעה הסופית הגיעה באותו יום כיפור. כששואלים אותי מה היה באותו היום, אני אומר שזה בדיוק העניין – לא היה כלום".

     

    אור וענונו (באדיבות המצולם)
    "לא הרגשתי כלום בצום - וזה היה העניין". וענונו(באדיבות המצולם)

     

    הוריו נפרדו כשהיה צעיר, כך שבעוד שאצל אמו הוא זוכר יום כיפור דתי, שבו מקפידים על קלה כחמורה, הרי שאצל אביו החילוני לא הייתה הקפדה מיוחדת. עד לאותו יום כיפור שבו החליט שאינו צם, היה וענונו נוהג להניח תפילין מדי יום. "לפתע האמונה שלי נמוגה כלא הייתה, והייתי בפרדוקס נוראי. מצד אחד, הייתי נורא ימני בתפיסה הפוליטית - אבל מצד שני, רחוק שנות אור מהתפיסה הדתית". לדבריו, גם תפיסתו הפוליטית השתנה לאחר שנה. "היות שהימין יונק הרבה מתפיסתו מהדת בכל הקשור לארץ ישראל השלמה, לא יכולתי להיות גם אתאיסט וגם ימני קיצוני".

     

    חרף השינויים שעשה בחייו, החליט וענונו בשנה שעברה לצום בכיפור. "הפכתי את זה למעין מנהג שלי עצמי. אני בחור עם עודף משקל, ולכן מבחינתי ביום הזה אני מנסה להוכיח לעצמי שאני מסוגל לשרוד ללא אוכל". ולמרות ההסברים המפולפלים, וענונו מוסיף כי "במשך 364 ימים בשנה אני אתאיסט גמור, אבל אני מקדיש ארבע שעות בשנה לאמונה, כאשר אנחנו מקיימים אזכרה לסבא שלי, שאני גם קרוי על שמו. באותן שעות אני הופך למאמין. אפילו לא זכיתי להכיר אותו אבל זה חשוב לי".

     

    "צם כדי לראות אם אני יכול"

    עופר מוסן (23) הוא מדריך בתנועת "הנוער העובד והלומד" וחבר בתנועת "דרור ישראל". הוא גר באשקלון (במקור מרמת גן) וכבר מכיתה ח' הבין שהוא אתאיסט. "הייתי עד אז אדם יחסית מאמין (לא הייתי מתפלל או משהו, אבל כן האמנתי שיש אלוהים), ואז דוד שלי נפטר, והיה איזשהו רב שבא לשאת דרשה ושיעור תורה בשבעה שלו. הוא התנהג כמו מיסיונר, ואמר שדוד שלי לא יגיע לגן עדן בגלל שלא שמר מצוות. דוד שלי אולי לא היה בן אדם דתי, אבל הוא בהחלט לא היה בן אדם רע".

     

    לדבריו, התנהגותו של הרב גרמה למוסן להבין שאמונתו היא טעות. "חשבתי שאם הוא מייצג את האל, אז לי אין שום קשר לדת הזו. התחלתי לחקור יותר, קראתי על המיתולוגיה המצרית, היוונית, הרומית וכו' והבנתי שבעצם הכול אותו דבר, ושום דבר מזה לא בשבילי", הוא משחזר.

     

    על יום כיפור מספר מוסן כי "בעבר הייתי צם בגלל כבוד לסביבה שלי. לא היה נעים לי לאכול ולשתות ליד המשפחה או החברים. היום אני צם כדי לראות אם אני יכול, ובגלל שגם ככה כולם צמים בכיפור אני גם צם ומראה לעצמי שאני יכול להחזיק 25 שעות בלי לאכול ולשתות".

     

    אם שואלים את מוסן מה הוא יותר, יהודי או אתאיסט - הוא משיב מיד: "אני חילוני ויהודי. יש לי המון כבוד ליהדות. מבחינתי זו תרבות, היסטוריה וחלק גדול מהזהות שלי, אבל היא לא הדת שלי".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים