שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הלכות גסות: עשרת הדברות של הרב אבינר לילדה הצנועה
    אין אפשרות שרבנים יעסקו בצורה צנועה בהלכות צניעות, ומעולם לא עסקו רבנים באופן כה שיטתי בהשנאת גוף האישה, כפי שעושים רבני הצניעות של ימינו. בעקבות הטקסט עם הניחוח הפדופילי שפרסם השבוע הרב שלמה אבינר, הגיע הזמן שהציונות הדתית תחזיר לו את כתביו ותורותיו עד שיחזור בתשובה

    קיצור תולדות השדיים

    קשה הדבר לאמרו ואי אפשר לפה לפרשו, אבל הגיעה עת בה השתיקה גובה מחיר גבוה מדי. אני פותחת את פי בתפילה שה' שפתיי יפתח ופי יגיד את האמת הפשוטה, עדות בגוף ראשון יחידה. עדות שתמחיש משהו מהמחיר הבלתי נסבל שגובה העיסוק האובססיבי בהלכות צניעות, עיסוק גברי-דתי בגוף הילדה-הנערה-האישה.

     


     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

    בלב כבד אני כותבת את הדברים, ומתוך תקווה שאם נתחיל לספר מה באמת היה שם ואלו מחירים שילמנו ואנו משלמות - אולי נצליח לשים לעיסוק הזה סוף.  

     

    התשובה לרב אבינר. הרבנית פשמינה מציגה - הלכות צניעות לגבר    (שרון מייבסקי)

    התשובה לרב אבינר. הרבנית פשמינה מציגה - הלכות צניעות לגבר    (שרון מייבסקי)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    המהומה שלי התחילה אי-שם בין גיל 11 ל-12, עם סיום בית הספר היסודי וההכנות למסיבת בת המצווה. הגוף התחיל להשתנות לי, התחלתי להיות אישה. לא הייתה שום דרך להתמודד עם החוויה הזו ביני לבין עצמי. השדיים, שתי בליטות בקדמת הגוף, קיבלו חיים משל עצמם ולא מצאתי דרך להעלים אותם, תאמינו לי שלא (ניסיתי כמעט הכול).

     

    בבת-אחת העולם עבר לגור לי בתוך השדיים; פועלי הבניין ששרקו ולקח לי זמן להבין למה, ידיים של גברים זרים וקרובים שנשלחו כאילו מבלי משים בדיוק לשם, גברים שנצמדו באוטובוס, החזייה, פריט הלבוש הטורדני שהצטרף לחיי - ומעל לכל אלה נמתחו יריעות אוהל ענקיות ששמן הרבנים, המורות וההלכה.

     

    עוד לא התחלנו לעכל את מה שנעשה לנו בגוף, וכבר מורות ורבנים המטירו עלינו הלכות צניעות שלכולן שורה תחתונה אחת: הבליטות האלו שצומחות לך עכשיו בקדמת הגוף, שאין להן שם ובוודאי שלא תואר חיובי, מושכות תשומת לב של גברים ולכן הן רעות, ויש לעשות כל שניתן (ומעבר לכך) על מנת להסתירן.

     

    ואיך תנצחי את אלוהים?

    אלא שהמלחמה הייתה עם אלוהים ונגדו, עם הגוף ונגדו, עם הנשיות ונגדה. למדנו להבין שאלוהים ברא לנו את השדיים כמבחן, ובעצם הוא רוצה שאנחנו נעלים אותם. סיפרו לנו שטוב שאנו נהיות נשים, אבל אנחנו חייבות להחריש את העובדה הזו.

     

    איך תסתירי את מה שאלוהים מתעקש להבליט? איך תפסיקי להיות אישה בדיוק בזמן שאלוהים מחליט לספר לך עד כמה את אישה? כאילו על מנת לפתור את הסתירה, הגיחו לעולמנו חובות לבוש קפדניות: חולצות כותנה בלבד, כדי שתשמור החולצה על מרחק מהשדיים ולא חלילה תיצמד לגוף המתעגל; צבעים כהים שיסוו חזיות ראשונות; צווארונים סגורים שיסתירו את היצירה החדשה שמתפרצת מהגוף.

     

    הבנים ב"בני עקיבא" נכנסו בטיולים למאגרי המים ללא חולצות, ועלינו נאסר להרטיב את החולצות במים, שלא יראו את הדבר ההוא, שאין דרך להסתירו, שהס מלקרוא לו בשם - ובוודאי שאין להתהדר בו.

     

    בקושי התחלנו להתפתח, וכבר הסבירו לנו שעלינו להתבייש ולהסתיר מהעולם את ההתפתחות הזו. חונכנו לשנוא, להתבייש ולהחביא את הגוף שהעניק לנו אלוהים.

     

    המבלבל בין קודש לחול

    הבלבול הגדול ביותר שיצרו הלכות צניעות היא שהן היו הלכות גסות. אין דרך בעולם שגברים מבוגרים ידונו בפרטי-פרטים של כיסוי וגילוי נשים וילדות, בלי שנרגיש שגופנו נפרץ וחולל, בלי שנרגיש שהוחפצנו והוזננו. אין אפשרות שרבנים יעסקו בצורה צנועה בהלכות צניעות.

     

    והמבדיל

    פוסקי ההלכה בדורות הקודמים הקפידו לא לעסוק בעניינים האלה. מי שתעיין ברמב"ם, בשולחן ערוך ובספרי הלכה קדומים אחרים, תגלה שלעיסוק בלבוש האישה מוקדש מקום צנוע. צניעות אמיתית היא עניין שבלב, וצניעות חיצונית היא עניין של מנהג המדינה, של נורמות משתנות ושל החלטות אישיות.

     

    הרב שלמה אבינר (צילום: אורות) (צילום: אורות)
    הרב שלמה אבינר(צילום: אורות)

     

    מעולם לא עסקו פוסקי הלכה בענייני גוף האישה בצורה שאפילו מתקרבת לחטטנות ההלכתית של הדור שלנו. מעולם לא עסקו רבנים באופן כה שיטתי בהשנאת גוף האישה ובדמוניזציה שלו, כפי שעושים רבני הצניעות של ימינו.

     

    אני תמיד חושדת ברב אבינר

    ובצדק. לרב שלמה אבינר כוח והשפעה עצומים בחוגי הציונות הדתית. בנעוריי הלכתי עם חברותיי וחבריי לשמוע שיעורים שלו. נהרות של צעירות וצעירים הגיעו לשיעורים האלה. "גאון", קראו לו מעריציו - והיללו את השכלתו הכללית ואת רשימת האוניברסיטאות הצרפתיות שבהן לדבריהם למד. הוא היה האורים-והתומים בענייני חינוך, אמונה, הגות ופוליטיקה. הוא היה הרב יודע-כל.

     

    לימים התבסס מעמדו בעיקר בחוגי הציונות החרדית (המכונה חרד"לית). לימים התמקד עיסוקו בענייני צניעות והלכות ש"בינו לבינה". יחסו לסוגיות אלו החמיר והתמלא בפרטי-פרטים מביכים. במקביל התעוררו סיפורים על יחסו לנשים שפנו אליו בבקשת עזרה.

     

    הקשר בין הדברים לא מפתיע. רב שעסוק בפרטי-פרטים של הלכות צניעות, אמור לעורר את חשדנו. אנשים צנועים באמת לא ירשו לעצמם לעיין בפרוטרוט בגוף שאינו גופם, ולא יקדישו את זמנם ותורתם להבלים של סוגי בדים, שרוולים ומספר הכפתורים בחולצה. מי שלא חש צורך לפלוש לגוף שאינו שלו – לא פולש.

     

    הלכות פדופיליה?

    אלא שהשבוע פרסם הרב אבינר טקסט צניעות עם ניחוח פדופילי-משהו, שעלה בקיצוניותו על כל מה שראיתי ממנו עד כה. הטקסט קשה לקריאה ובלתי נסבל מבחינה רוחנית. הוא נכתב מפיה של ילדה שעוד לא מלאו לה תריסר שנים, שמתפארת בבחירתה לעשות את רצון אביה שבשמים על ידי הסתרה קיצונית של גופה.

     

    אני מנחשת שמאחורי הטקסט כולו, שלשונו ותוכנו לא הולמים כתיבה של ילדה, עומד הרב אבינר. ואם חס וחלילה ילדה בשר ודם כתבה את "עשרת הדיברות" החדשות האלו, אני מפצירה בהוריה לשבת איתה לשיחה, לספר לה כמה יפה היא וכמה נפלא גופה המתעגל לגוף של אישה, להזכיר לה שכל איבר ואיבר שלה הוא "צלם אלוהים" (כקביעתו של הלל הזקן) - ובעיקר לשאול אותה מי פצע אותה וגרם לה לשנוא את גופה ולהתעמר בו.

     

    הייתי מסבירה לילדה המתוקה הזו, שאת עשרת הדיברות נתן אלוהים - ובהם הוא נטע את תמצית תורתו: איסור רצח, כיבוד הורים ושמירת שבת. לא בכדי הלכות צניעות לא נחרתו על לוחות הברית.

     

    חשוב שתקראו את הטקסט המבעית שחיבר הרב אבינר, ואני מביאה אותו כאן מילה במילה כלשונו האיומה, כפי שפורסם בדף הפייסבוק שלו. אני, יחד עם נשים רבות וגברים רבים, ממתינה לרגע שבו תחזיר הציונות הדתית לרב אבינר את כתביו ותורותיו. בנימוס ובחמלה ייאמר לו שעליו לחזור בתשובה שלמה, לנקות את ליבו, את פיו ואת כתביו מעיסוק בגופן של נשים - ולאחר שיעשה זאת תשקול הקהילה שנית את מעמדו ואת זכותו לתפקד כרב.

     

    אני רוצה להיות ילדה צנועה / הרב שלמה אבינר

    "עוד מעט אני בת מצווה, ואני רוצה להיות ילדה צנועה. אני רוצה להיות ילדה יפה בעיני ד', כלומר צנועה. ולא אכפת לי מה אחרים במשפחה יאמרו עליי. אלו החיים שלי. לכן זה מה שהחלטתי.

     

    א. לא אגדל פוני, אפילו קצר, אלא אקלע שערותיי בצמות.

    ב. אכפתר את החולצה עד הכפתור העליון ואפילו אלבש חולצה כזו שהחלק התחתון של הצוואר מכוסה.

    ג. אלבש חולצה רחבה שמסווה צורת הגוף ולא שקופה כלל.

    ד. אדאג לכפתורים קרובים.

    ה. אלך עם שרוול ארוך עד כף היד. אמנם בבית שאול, כיסו גם את האצבעות, אך עבורי די בכך.

    ו. חולצה מחוץ לחצאית, כי אם היא בתוך החצאית, הבגד מתהדק למותניים ואין זה צנוע.

    ז. וכן חצאית רחבה המסתירה צורת הגוף גם בהליכה גם בישיבה. אני דווקא אוהבת את אופנת השכבות.

    ח. חצאית עד הקרסול.

    ט. נעליים שקטות בצבע צנוע וללא עקבים.

    י. בלי עגילים ובלי תכשיטים ובלי קישוטים.

     

    אלו עשרת הדברות שלי. וכך אני אשמח את ריבונו של עולם.

     

    לכל הטורים של רוחמה וייס

     

    שבת שלום!

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים