שתף קטע נבחר

שקיעתה הזמנית של הדמוקרטיה העולמית

מנהיגי ישראל, ארה"ב ובריטניה, הכבולים בשלשלאות הפרלמנטים שלהם, מביטים בקנאה בעמיתיהם מרוסיה, טורקיה וברזיל העושים ככל העולה על רוחם

 

ועידת G7 נשיא ארה
דונלד טראמפ ובוריס ג'ונסון(צילום: EPA)

ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון לא האמין שזה קורה לו. הוא חזר מהתוודעות עם ראשי האיחוד האירופי, שאיתם סיכם על הפרישה, ונשאר רק מכשול קטן: אישור הפרלמנט בלונדון, שהפעם היה משוכנע שילך איתו. בניגוד לניסיונו הקודם לאסור את כינוס הפרלמנט – ניסיון שניגף בבית המשפט העליון – הפעם הוא פעל על פי הפרטיכל, אבל שוב גילה את מגבלות הכוח: הפרלמנט החליט שלא להחליט ודחה את ההכרעה. שני המכתבים המצחיקים ששלח ג'ונסון לאיחוד, באחד ביקש דחייה ובאחר ביקש שלא יקבלו את בקשתו, מייצגים באופן מוחלט את מבוכתו.

 

 

חבל. ג'ונסון - פוליטיקאי ותיק ומנוסה אך ראש ממשלה בראשית דרכו - היה צריך להביט אל מעבר לאוקיינוס, שם ראש מדינה אחר, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, מתקשה להתמודד עם הקונגרס שלו, במיוחד מאז איבד את הרוב בבית הנבחרים. בזו אחר זו נופלות הצעותיו ויוזמותיו, ועתה בית הנבחרים גם מוביל הליך להדחתו. בתגובה טראמפ מחרים אותו, אוסר על אנשיו להופיע בפני ועדות החקירה ותוקף בלשון גסה את ראשיו.

 

שני המנהיגים האלו יכלו לטפוח בעידוד על כתפו של חבר אחר במועדון ראשי המדינות הדמוקרטיות, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. גם הוא נקלע למבוך בין הרשויות השונות - המבצעת, המחוקקת והשופטת. חודשים ארוכים הוא לא מצליח לגייס רוב של חברי הכנסת כדי לכונן ממשלה, ובמקביל, בעיניו ובעיני חבריו נחשב בית המשפט העליון לגוף עוין המצטיין ב"אקטיביזם שיפוטי" שלדבריהם מכשיל אותם בתפקידם.

 

למחזה הזה, שמתרחש במקביל בשלוש מדינות מערביות, יש מכנה משותף: משבר עמוק של דמוקרטיות שתפקודן נחלש והן מאבדות בהדרגה את אמון הציבור. מי אשם? ראשי מדינה תאבי כוח ושררה? פרלמנטים מתוסכלים? או עצם השיטה הדמוקרטית?

 

 

טראמפ, ג'ונסון ונתניהו רואים סביבם מנהיגים חזקים שפועלים בכוח כלפי פנים וחוץ, ברוסיה, בפולין, בטורקיה, בהונגריה, בצ'כיהֿ, בברזיל, בהודו ולהבדיל בסין. מה המשותף לכולן? חלקן לא ידעו מעולם דמוקרטיה מהי, ובחלקן החישוקים הדמוקרטיים נחלשו והמנהיגים מנהלים את מדינותיהם על פי רצונם באמצעות פרלמנטים כנועים וחסרי תקווה.

 

האם אנחנו עדים לסוף השיטה הדמוקרטית כפי שאני מכירים אותה? ההיסטוריון פרנסיס פוקיאמה פרסם בעבר מאמר מכונן בספר על סוף ההיסטוריה והציע שנפילת הקומוניזם מסמנת את מותם של המשטרים הטוטליטריים. הוא טעה. נראה שהעולם הולך דווקא לכיוון ההפוך.

 

אלא שגם הנחה הפוכה תהיה שגויה. אין ולא יהיה תחליף לדמוקרטיה, לייצוג של העם, לאיזון בין הרשויות, ואין ולא יהיה משטר טוב יותר שיגן על מיעוטים, שיקדם זכויות אדם ושיחתור לשוויון. חולשתם הזמנית, בעיניי, של המשטרים הדמוקרטיים, על הקשיים והמשברים שלהם, יהיה רק פתח למחשבה ולדיון ציבורי לגבי שורש הרע ואיך לעקור אותו, אך בשום אופן לא להחליף אותו.

 

היום (ג') יובא למנוחות נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר ז"ל, שייזכר בזכות דברים רבים שעשה ואמר, אך בעיקר על כך שעמד על משמר הדמוקרטיה בישראל וחיזק אותה בכל דרך. אלה דברים המפורשים, מלפני 31 שנה, בבג"ץ יהודה רסלר נגד שר הביטחון:

 

"הפרדת הרשויות נוצרה כדי ליצור איזון בין הרשויות, שכן רק בדרך זו, דהיינו על ידי מניעת ריכוז היתר של הכוח באופן בלעדי בידי רשות אחת, מובטחת הדמוקרטיה ונשמרת חירותם של הפרט ושל הכלל. לשון אחר, הביזור השיטתי הקונספטואלי של הסמכויות בין הרשויות, תוך השלטת עקרונות חוקתיים בדבר פיקוח ובקרה הדדיים, וקביעתם למטרה זו של קשרים וגשרים בין הרשויות השונות, הם שיצרו את הבסיס בעל המרכיבים המשולבים, החובקים את כל זרועות השלטון. כך נוצרת מקבילית הכוחות, המקימה ומייצבת את האיזון, שהוא תנאי לקיום החירות ולקיום תקינות הממשל על כל זרועותיו".

 

טעמן של המילים האלה לא פג.

 

  • ד"ר נחמן שי הוא פרופ' אורח מטעם המכון ללימודי ישראל באוניברסיטת אמורי באטלנטה. הוא היה בעבר חבר כנסת ודובר צה"ל

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ג'ורג' גינסברג
ד"ר נחמן שי
צילום: ג'ורג' גינסברג
מומלצים