שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    משפחה משולבת: "לא היה קסם מההתחלה"
    אביטל ומיכאל הכירו לאחר גירושיו של מיכאל ועלייתו ארצה מארה"ב. אחרי חצי שנה הם עברו לחיות יחד, וארבע שנים אחר כך נולד בנם המשותף. היום, רגע לפני שהם יוצאים לירח דבש (אחרי 9 שנים יחד!) הם מספרים על רגעי המשבר הקשים וגם על רגעי האור שגרמו להם להבין שהם משפחה

    אחד הדברים הבולטים והקריטיים לכניסה למשפחות משולבות היא רמת ציפיות מותאמת. זה לא פשוט. כי למשפחות משולבות לרוב אין מודל ברור של איך משפחה כזו אמורה להיות, למה לצפות, איך להרגיש.

     

    מי אנחנו?

    אביטל אלנברג (48) ומיכאל וולף (55), אבא לשיאל (22), ודניאל (15). לשניים בן משותף, איתמר, בן חמש. הם גרים בחיפה מומחים בהשקעות נדל"ן בארה"ב.

     

    בזוגיות - תשע שנים, נשואים שנתיים. חיים יחד כמשפחה - שמונה וחצי שנים.

     

     

    משפחת וולף (צילום: מלי אורן)
    "לקח זמן עד שהקשר התבסס"(צילום: מלי אורן)

    איך הכרנו?

    וולף: "עליתי לארץ מארה"ב סמוך לפרידה מאשתי. חיפשתי עבודה ויצרתי קשר עם אנשים בתחום הבנייה והשיפוץ. אחותי הציעה לי שאיעזר באביטל כדי שתבנה לי עמוד פייסבוק.

     

    אלנברג: "ואז הוא הגיע אליי הביתה. הייתי בטרנינג מרופט וקוקו של בית. חשבתי שהוא נשוי אז לא השקעתי. אחרי שעתיים גיליתי שהוא פרוד והוא נשאר שבע שעות. יום למחרת כבר יצאנו לדייט.

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    מפגש ראשון עם הילדים

    וולף: "זה קרה בערב סילבסטר, ממש במקרה חודש אחרי שהכרנו. גרושתי הודיעה שהיא יוצאת והביאה לי את הילדים. לא היה לי איפה להיות איתם אז אמרתי לאביטל שאני בא".

     

    אלנברג: "שתי דקות אחרי שהם הגיעו, דניאל שהייתה אז בת שש וחצי כבר עמדה ובישלה איתי במטבח. דניאל הייתה מאוד פתוחה וקיבלה הרבה תשומת לב. שיאל, היה סקפטי. אני חושבת שזה נבע בעיקר מהבדל הגילאים. הוא היה בן 13 והבין טוב יותר מה זה אומר שאמא יוצאת עם מישהו ואבא עם מישהי".

     

     

    כמה דקות אחרי ההיכרות (צילום: אלבום פרטי)
    כמה דקות אחרי ההיכרות(צילום: אלבום פרטי)

    וולף: "הוא חווה יותר את הקושי. גם המעבר לארץ והפרידה מהחברים שם וגם הגירושין שלנו לא היו פשוטים".

     

    הם עברו לגור יחד אחרי תשעה חודשים. "חיפשנו דירה גדולה שיהיה בה חדר לכל ילד וחדר עבודה לאביטל ושיהיה קרוב לאמא שלהם כדי להקל על המעברים", אומר וולף.

     

    אלנברג: "המעבר מלחיות לבד למגורים משפחתיים היה לי טראומטי. פתאום לקבל אחריות של הורה, לדאוג שיהיה אוכל, כביסה, שיעורי בית ומגורים עם אנשים שלא תמיד מתאימים את הרצונות שלהם לשלי".

     

    "לילד להורים גרושים יש לאן לברוח"

    במשך שנתיים חלוקת הזמן בין הבתים הייתה חצי-חצי, עד שהיה פיצוץ בין שיאל ואביטל לגבי חוקים בבית. "התעצבנתי על משהו שהוא עשה", מספרת אלנברג. "הוא דיבר אליי לא יפה ובין השאר הטיח בי - 'את לא אמא שלי, את לא תגידי לי מה לעשות'. עניתי 'אני לא אמא שלך, אבל בחרתי לגדל אתכם'. אחר כך במשך תקופה ארוכה הוא העדיף להישאר אצל אמא שלו והגיע אלינו פעם בכמה זמן".

     

    וולף: "למרות שהיא צדקה, לדעתי, היא הייתה קשה מדי איתו לגבי חוקים. הוא הרגיש שהוא נדחק לפינה ופתח עליה פה, אני כעסתי עליו וכולנו יצאנו מופסדים. אביטל לא הבינה עד הסוף את העובדה שלילד עם הורים גרושים יש לאן לברוח אם לוחצים אותו, צריך להיות יותר זהירים. לקח לנו זמן לתקן את מערכת היחסים הזאת".

     

    "יש דברים שאי אפשר לצפות מראש" (צילום: מלי אורן)
    "יש דברים שאי אפשר לצפות מראש"(צילום: מלי אורן)

    אלנברג: "אני חושבת שחלק מהשינוי זה גם ההתבגרות שלו. הוא קלט שאני לא האויב. גם עם דניאל היו קטעים בהתחלה. היא הייתה באה ומתיישבת בינינו, כשהיינו יושבים יחד או שהיא הייתה מתיישבת על אבא שלה עם מבט של 'הוא רק שלי'. זה הפריע לי. רק כשהיינו נכנסים לחדר הייתי אומרת לו. בעקבות זה חוקקתי חוק שמיכאל התנגד לו - הילדים לא נכנסים אלינו למיטה. רציתי מקום אחד בבית שיש לי בו פרטיות.

     

    וולף: "מבחינתי זה לאבד משהו של כיף עם הילדים".

     

    אלנברג: "אבל כן היה לנו את הכיף שלנו כמשפחה, היינו יושבים בסלון עם פינוקים ורואים יחד סרט".

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    איך השפיע הילד המשותף על בני הבית?

    אלנברג: "לא היה קסם מהתחלה. פער הגילאים בינו לילדים היה גדול מדי. שיאל היה בן 16 ודניאל בת עשר, כשאיתמר נולד. לקח זמן עד שהקשר התבסס".

     

    וולף: "הכניסה של איתמר למשפחה חיזקה את הזוגיות שלנו. לי היה ניסיון עם ילדים ואביטל קצת חששה בהתחלה לרחוץ אותו. אני עשיתי את זה, הראיתי לה איך לחתל, ולצד זה היינו במודעות מלאה שהילדים הגדולים לא ירגישו נזנחים".

     

    חינוך

    אלנברג: "מהרגע הראשון דיברנו הרבה על הנושא. שנינו באנו מרקע אחר לגמרי. זה לא רק לאחד חפצים לאותו חלל זה לאחד ערכים. היו לנו מלא דיונים על סיטואציות איך מתמודדים, מי קובע מה. גם לגבי הגעה שלי ליום הורים של דניאל, כי הייתי מעורבת מאוד בחינוך שלה. בסוף, אחרי ניסוי וטעיה, החלטנו יחד שזה לא נכון שאלך כי זה המקום של אמא שלה ונקטנו בעמדה שמה שמחנכים בבית נשאר בבית".

     

    וולף: "יש דברים שאפשר להתכונן אליהם מבעוד מועד, אבל יש גם הרבה דברים במשפחה משולבת שלא ניתן לצפות מראש. זה תהליך. רק כשהם קורים מדברים עליהם ויש דברים שאפשר לתכנן מראש".

     

     

    משפחת וולף (צילום: מלי אורן)
    ירח דבש אחרי תשע שנים(צילום: מלי אורן)

    רגע ששאלת את עצמך - למה אני צריכה את כל זה?

    אלנברג: "אחד? מלא. למשל, כשדניאל הייתה נמרחת על מיכאל והייתי נעלבת עד עמקי נשמתי. אין לי מושג מה נעלבתי כל כך. אולי כי גם הייתי בהריון וההורמונים שיבשו אותי. אני תמיד אומרת שמיכאל הוא מתנת יום הולדת ה-40 שלי".  

     

    זוגיות

    אלנברג (צוחקת): "בסוף החודש הזה, אחרי תשע שנות זוגיות אנחנו נוסעים לירח דבש בפעם הראשונה".

     

    וולף: "צריכים לפנות את הזמן. אנחנו זוג לא רגיל, נמצאים אחד עם השני 24 שעות, שבעה ימים בשבוע. הגענו למקום שאנחנו כנראה מסתדרים טוב אחד עם השני. עד היום אנחנו משקיעים בזוגיות, גם בעזרת טיפול שאנחנו הולכים אחת לשבוע וגם בעזרת קבוצות העצמה וצמיחה שאנחנו עושים יחד ולחוד".

     

    אלנברג: "הרבה יותר קל כשיש עם מי לדבר על זה. עוד מקום לפרוק. גם איתמר נבע מהחלטה משותפת של מה זה אומר ואיך זה ישפיע על הזוגיות שלנו. אני הייתי בקבוצת נשים, וכשהייתי חוזרת הביתה אחרי מפגש היינו מדברים על דברים. זה עזר לי מאוד להתכונן מראש למצבים שעשויים להתרחש, כמו בסיטואציה ששיאל אמר לי 'את לא אמא שלי' - הייתי מוכנה עם תשובות".

     

    קראו עוד:

    "המעבר למגורים משותפים הוא רעידת אדמה"

    פרק ב': כמה זמן לוקח לילדים להתרגל?

    התגרשתם? 9 פעולות שיעזרו לילדים

     

    מודל כלכלי

    "בהתחלה כל אחד החזיק חשבון שלו וניהלנו טבלאות אקסל עם רשימת הוצאות כדי שנקפיד להיות חצי-חצי", אומרת אלנברג. "פחדנו לאחד חשבונות. עד שיום אחד מיכאל אמר 'די עם הטבלאות'. עדיין יש לנו שני חשבונות נפרדים וחשבון אחד משותף בארה"ב שממנו אנחנו מושכים את המשכורות שלנו אבל אנחנו כבר לא מחשבנים מי מוציא מה".

     

    רגע מרגש שהרגשתם שאתם משפחה

    וולף: "כשראיתי את ההתנהלות של אביטל עם הילדים שלי הרגשתי שזה משפחה. מהתחלה אביטל הייתה בעניין. לקחה על עצמה את המשימה".

     

    אלנברג: "זה לא שאת קמה בוקר אחד ומגלה שאת משפחה. זו הרגשה שחלחלה, מופיעה בהבלחות. רגע כזה שהאיר את זה ומאוד ריגש אותי היה כשגילינו אלימות מצד הסייעת בגן של איתמר. סיפרנו את זה לשיאל שהגיב בכל כך הרבה כעס ודאגה. אני חושבת שזה הרגע בו הבחנתי ברגשות האהבה של שיאל לאיתמר".

     

    משפחת וולף (צילום: מלי אורן)
    "חשוב לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים"(צילום: מלי אורן)

    טיפים

    אלנברג: "לדבר. למצוא מסגרת בטוחה לדבר בה, להוציא קיטור. להסכים עם בני הזוג על כללים שמגדירים מי עושה מה עם הילדים. למנן את המקומות שהם לא שלך. לשים את האגו בצד ולדעת מהם המקומות שחשוב ללכת הצידה ולומר לעצמך, עכשיו זה תור אמא שלהם.

     

    "הבנתי מאוד את הקושי שלה להסתגל לכך שמישהו אחר מגדל גם את הילדים שלך. מערכות היחסים שלנו מכבדות מאד, והן לא היו ככה מהתחלה.

     

    וולף: "הכי חשוב לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים. זאת הדרך וזה עובד עם כולם. את ערב ראש השנה האחרון בילינו לראשונה כולנו יחד בארוחה משותפת בביתה של גרושתי ובן זוגה, זה היה מאד מרגש".

      

    להצליח למרות הכול

    אחרי שיחה עם בני הזוג, אני יכולה לומר שאביטל נכנסה כרווקה אל תוך משפחה קיימת. כמי שהצד שלה היה במיעוט מספרי, כך גם תחושת השייכות חלשה יותר. חוויית הצוותיות של הזוגיות היא מפתח בכל משפחה משולבת ובמקרה הזה אף יותר, משום העדר ההיסטוריה המשותפת של אביטל עם הילדים.

     

    כשבני זוג בוחרים לשלב משפחות שיש בהם ילדים הם חייבים לפנות זמן ולדבר ביניהם, לקבל מידע על הילדים דרך ההורה שלהם, תכונות אופי, דפוסי התנהגות, השפעות גירושין, מה הם אוהבים ועוד. כל אלה יסייעו לבן/בת הזוג להתרחק מפרשנויות אישיות לא מועילות לביסוס מערכת היחסים עם הילדים.

     

    דבר נוסף, זה החשש של הורים רבים, לרבות אבות, להמנע מלהעיר לילדים פן ילכו לבית השני. נכון לילדים יש שני בתים ובגיל ההתבגרות ילדים יכולים לעבור מבית לבית כמחאה נגד הורה.

     

    זה לא יכול לנהל את מערכת היחסים בין ההורים לילדים משום שהיא מתבססת על תנאים. "לא תעשה מה שאני רוצה, אני הולך לאמא". במקרה כזה צריך לזכור שיש שני הורים ביולוגיים ושניהם חשופים לתנאי.

     

    הדגש הוא על יחסים ולא על כוח. בזמן כעס וריב המתבגר יכול ללכת אבל אל תוותרו לעולם על יחסים. לשבת אחר כך ולדבר איתו על הרגש שהוביל לסיטואציה ועל פיתרון מקובל על שניכם. אתם מלמדים אותו בפועל את השיעור החשוב ביותר לשמירה על מערכות יחסים- שבין הסכמה לאי הסכמה יש מרחב פתוח בו אפשר להיפגש.

     

    הכותבת היא יועצת משפחתית ומדריכת הורים במשפחות משולבות

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים