"אם הקשר בין יהדות ארה"ב לישראל יתנתק - נבגוד בעצמנו כעם"
ישראל היא מדינה חזקה והקהילה היהודית בארה"ב מצליחה. האם הצדדים הגיעו למצב שבו הם לא צריכים זו את זו? שירה רודרמן, ישראלית ואמריקנית, מחכה שמדינת ישראל תגדיר מחדש את הקשר עם יהודי התפוצות - ושישראלים שגרים בארה"ב יבינו שיש להם תפקיד חשוב בנושא
7 מיליון יהודים בישראל, 6 מיליון בארה"ב, ובכל זאת השנים האחרונות היו דווקא מרחיקות ולא מקרבות בין שני החלקים הגדולים של העם היהודי. האם שרה מסן פרנסיסקו הפסיקה לעניין את נעמה מתל אביב - או שדווקא המחלוקות בין הצדדים הן ההזדמנות לכתוב פרק חדש ביחסים?
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
שירה רודרמן, מנכ"לית קרן רודרמן שעוסקת בין היתר בקירוב בין ישראל לתפוצות, היא אולי האדם היחיד שיכול להבין עד הסוף גם את הישראלים וגם את יהודי התפוצות. היא ישראלית לגמרי, אבל מתגוררת בבוסטון ופעילה עמוקות בקרב הקהילה היהודית וגם בקרב הישראלים שמתגוררים בארה"ב.
קיראו עוד בערוץ היהדות :
- אסתר, מלכת אתיופיה: הנשים הגדולות של העדה
- המופע בוטל - הציבור התגייס: "הרב הוא בשר ודם, וגם בשר ודם נפגע"
- אל תדרסו את השבת, תלמדו לאהוב אותה/
הרב יובל שרלו
"זה בסדר שיש חילוקי דעות, אבל הקשר בין ישראל לתפוצות צריך להיות תמידי", היא אומרת. "אי אפשר להתעלם מהעבר, מהקשרים ומיחסי הגומלין בין מדינת העם היהודי ליהודים באשר הם".
משבר הכותל, הגיור וגם תהליכים פנימיים בארה"ב, גורמים לריחוק. את חוששת שנגיע לנתק?
"אני לא יכולה לדמיין מציאות של אין קשר. זה סותר את תפיסת העולם שלי. העם היהודי התקיים גם לפני שהייתה מדינה, והקשר לא יכול להתנתק כי אז אנחנו בוגדים בעצמנו כעם. יחד עם זאת, המציאות מראה שאנחנו יכולים להיגרר להרחבת הפערים בינינו ולהרחבת הניתוק הבינאישי בין יהודים פה ויהודים שם".
רודרמן אופטימית מטבעה: "ידענו כבר ימים קשים בעבר של חילוקי דעות ומחלוקות", היא אומרת. "אולי ההבדל נעוץ בעובדה שחילוקי הדעות בעבר התנהלו בתוך הבית פנימה, והיום הכול בחוץ וכולם שותפים, ויש לזה השפעה".
איך הריחוק הזה מתבטא בשטח, בקרב יהדות ארה"ב?
"יש תנודות בתוך הקהילה היהודית עצמה, ויש להן השלכות על הקשר עם מדינת ישראל. אם לפני 30 שנה הנרטיב היה 'הקמת המדינה, מלחמת העצמאות ותמיכה מידית בישראל ללא שאלות', הרי שהיום הדור הצעיר לא מכיר את הסיפור הזה, ומבחינתו מדינת ישראל היא תוצר מוגמר וידוע. הם חיים בתוך עולם ליברלי רחב שבו בוחנים את ישראל שמצויה בקונפליקט ארוך. יש לזה השפעה על הנרטיב הקיים ועל היחסים בין יהודי המדינות".
"אם אתה מסתכל על 70 השנים האחרונות, הרי שהיה בהן חזון משותף - הקמת מדינה", רודרמן מפרטת. "עכשיו יש מדינה חזקה ומצליחה, ולצד זה יש קהילה יהודית שהפכה להיות חזקה משמעותית ומצליחה בתוך ארה"ב. כשאתה רואה שני צירים יציבים שכל אחד מרגיש שהוא לא חייב את השני, צריך להעמיד את שני הצדדים על תיקונם, וחייבים לגבש חזון משותף לעתיד - זו האחריות והמשימה המשותפת שלנו כעם".
תעזבו את הפלסטר על הכותל
כמי שמנהלת קרן פילנטרופית ייעודית לנושא, רודרמן סבורה כי גם למדינה יש תפקיד: "מדינת ישראל צריכה לקחת את המושכות ולעצב את הדיון - כמו שמסתכלים על שותפות ולא על תורמים. המדינה צריכה להציע פלטפורמה שמגדירה את הקשר עם העם היהודי. היא צריכה לקרוא את כולם לדיון על החזון המשותף הבא. אם זה לא יקרה, נמשיך לראות את הפיזור ואת העובדה שכל אחד מושך לכיוון אחר".
את מצפה שהמדינה תוביל את הדיון, אבל הפוליטיקאים מתעסקים בעיקר באמירות פוגעניות כלפי יהודים ליברלים בארה"ב, ומשרד התפוצות רחוק מלהיות משרד מבוקש.
"הנושא הזה תמיד נתפס כשולי, אבל אני חושבת שאם אתה מסתכל על זה מספרית - יש בישראל 7 מיליון יהודים ובארה"ב 6 מיליון יהודים, ושר התפוצות יעסוק בתחומים שנוגעים ל-15 מיליון יהודים. יש לו ציבור גדול ורחב להתעסק איתו, והקשר נוגע בכל תחומי החיים. הוא יכול לעסוק בכל נושא ובכל סקטור - עסקים, מגזר פרטי, ספורט, תרבות, מגזר ציבורי ועוד ועוד. זה חלק מהשיח שצריך להשתנות. צריך שר שרוצה ולוקח את משרד התפוצות במשרה מלאה וחשובה. האדם הנכון יכול לבנות את הפרסטיז' של המשרד".
עד כמה משבר הכותל והגיור היו משמעותיים עבור יהודי התפוצות?
"משמעותי מאוד. בישראל סיקרו את הנושא, אבל לא הבינו עד כמה זה היה עמוק עבור הקהילה היהודית בארה"ב. ההבנה לגבי ההשלכות הייתה מאוד שונה בין ישראל לארה"ב. הזרמים הליברלים האמריקנים לקחו את זה קשה, בעוד שבישראל זה היה עוד אירוע על סדר היום. אם רוצים פתרון צריך שיח רחב עם חזון, ולא פלסטר על הכותל. זה יוצר תסכול מאוד גדול בשני הצדדים.
"כדי לייצר שיח עם כל הקהילה היהודית צריך פלטפורמה חדשה. אי אפשר להיפגש עם 2-3 מנהלי אירגונים ולהגיד שפגשתי את הקהילה. זה לא רלוונטי, והם כבר לא מייצגים את כלל הקהילה. המנהיגות היהודית בארה"ב לא מעודכנת ולא מייצגת, היא לא מראה את הזהויות השונות. השיח מראש מצומצם. אי אפשר לייצר שיחה עם אנשים שנמצאים עשרות שנים בתפקיד, ולדבר איתם על הדיון של המחר".
הישראלים יצילו את המצב?
אחת התקוות לקשר טוב יותר בין הצדדים היא הקהילה הישראלית הגדולה בארה"ב. לפי מספר אומדנים היא מתקרבת למיליון איש, והנוכחות שלה הפכה אותה לחלק משמעותי מיהדות ארה"ב. ובכל זאת, גם בין הקהילות האלו קיים ריחוק לא פשוט.
"הריחוק הוא עניין תרבותי. אני חושבת שזה ייקח זמן. ישראלים שמגיעים לארה"ב לא מרגישים צורך להתחבר ליהדות אלא לישראליות, לעברית. היהודים שם הם לא רק יהודים, הם גם אמריקנים. יש כללי תרבות שונים. לאורך שנים הקהילה היהודית לא עשתה מאמץ להכיר או להתחבר לישראלים ולראות את הערך המוסף שלהם. עכשיו המספרים גדולים, וכבר אי אפשר להתעלם. הקהילה הישראלית גדולה, מצליחה ורוצה להשמיע את עצמה.
"אי אפשר להתעלם מארגון ה-IAC (הארגון הישראלי-אמריקני), שחלק מתפקידו זה לחבר וליצור קשר בין הישראלים ליהודים המקומיים. בחלק מהמקומות זה מצליח יותר, אבל זה דורש שינוי תרבותי ומחשבתי גם אצל הישראלים שנדרשים להתעסק גם עם הזהות היהודית שלהם. יש לישראלים ווייב אחר שלא קיים בקהילה היהודית, וזה מביא התחדשות ורעיונות, ומייצר תהליך שבונים ביחד, כשכל אחד שומר על צניעות".
האם מותר לישראל להתערב בנושאים פנים-אמריקניים וליהודים אמריקנים להשפיע על הסכסוך הישראלי-פלסטיני?
"אם אין פלטפורמה שמגדירה את מסגרת הכללים, השאלה של מותר ואסור כמעט שלא רלוונטית כי הכול פרוץ. היום מדינת ישראל היא גורם שיכול לסייע לקהילות היהודיות - היפוך תפקידים ממה שהיה בעבר. ישראל יכולה לסייע ולתמוך בנושאים של חינוך יהודי, למשל - אבל אי אפשר להתערב בלי שמדברים. תראו את השותפות במחנות הקיץ וב'תגלית'. אני לגמרי חושבת שיש מקום לשותפות כשהיא מוגדרת, וזה חשוב לתהליך".
לפנייה לכתב/ת 
