שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    מה עובר על שוק מחנה יהודה?

    דוכני הפירות והירקות פינו מקומם לברי בירה, המקומות הוותיקים בני עשרות השנים שופצו והתגנדרו והתיירים נוהרים בהמוניהם להכיר מקרוב את הקולינריה הירושלמית: יצאנו לבקר בשוק מחנה יהודה

    עד לפני שנה, הדוכן הוותיק של "בורקס רמלה" בשוק מחנה יהודה בירושלים, עוד נראה כמו פעם: בלי שלט, בלי מחירים ונטול כל תפאורה מלבד תעודת כשרות ענקית על הקיר. סבא מבוגר ישב אז מאחורי הדלפק והתבונן בעוברים ושבים דרך תצוגת הבורקס שלו, הנחשבים לטובים בארץ.

    שוק מחנה יהודה מחירי פירות מחירים (צילום: אלכס קולומויסקי)
    שוק מחנה יהודה: כמעט ולא נשארו דוכני פירות וירקות(צילום: אלכס קולומויסקי)
    אבל היום, בדיוק שנה אחרי, המקום הזה נראה אחרת לגמרי, חוץ מהבורקס שבויטרינה. היום מעל הבורקס מתנוסס שלט חדש וממותג עם מחירים ברורים, ואת הסבא שישב מאחורי הדלפק החליפו שלושה מוכרים צעירים לבושים שחור.

     

    מה שקרה ל"בורקס רמלה" זו רק דוגמה קטנה שמתמצתת את מצב השוק הזה, שיחד עם שוק הכרמל בתל אביב תופס את המשבצת של השוק הכי מפורסם ועמוס בתיירים בארץ. כמו הכרמל, גם מחנה יהודה הפך במרוצת השנים האחרונות להיות בילוי והסעדה, יותר מאשר מקום של קניות. וכמו בתל אביב, גם בירושלים רואים יותר תיירים מאשר את תושבי העיר. עברית בקושי שומעים ברחובות השוק, הדוכנים השתפצו והתגנדרו, וצעקות של רוכלים כבר בקושי אין, כי איך יצעקו אם צמוד אליהם יושבים תיירים ושותים בירה בבר?

    שוק מחנה יהודה (צילום: אוהד צויגנברג)
    שוק מחנה יהודה(צילום: אוהד צויגנברג)
      

    פעם לא הייתה כאן אכיפה

    לא רחוק מ"בורקס רמלה", בהמשך רחוב אגריפס לכיוון סמטת עץ החיים, נמצאת מאפיית "מרציפן", אחת המאפיות המזוהות ביותר עם השוק ואחת הוותיקות. אבל מי שזה לו הביקור בחיים לא יוכל לנחש את זה, כי מלבד הרוגעלך פרווה ספוגי השוקולד (ללא ספק מהטובים ביותר שיש), הכול מסביב השתנה ללא היכר: המקום נוצץ, התנורים החדשים מצופים נירוסטה וכמעט ואין שום זכר למורשת הוותיקה שם. 

      ()
    ויש גם תעמולת בחירות

    "הכל השתנה כאן בגלל התיירות", מסבירה גלית רובין, שמזה 7 שנים עורכת יחד עם בן זוגה סיורי אוכל בשוק תחת השם "באלשוק". "לפני עשר שנים הכל נראה כאן אחרת. לא הייתה כאן אכיפה ורישוי עסקים וכולם עשו מה שרצו. היום כבר אי אפשר, והכל הרבה יותר מסודר".

     

    כמה צעדים הלאה במורד רחוב אגריפס עומד מקום שבו פעלה בשנות ה-60 סטיקיית "אבו שבי", שם אביו של שבי רובין היה צולה בשר על מנגל קטן. זו הייתה אחת מהסטיקיות הראשונות שפעלו מחוץ לחומות יחד, עם "שיפודי השוק" של מוריס ביטון, סטיקיית "אבו שאול" ו"סטייקית מיקי". 

    שוק מחנה יהודה בירושלים (צילום: לין לוי)
    מוריס - בשר על האש(צילום: לין לוי)
     

    "באותם זמנים מסעדה בשוק עם גריל, זה היה חידוש גדול", מסביר שבי רובין. היום, במקום הסטיקייה יש שם חנות ממתקים ענקית שמוכרת כמעט את כל המוצרים בדיל של 5 ב-10, ולמוריס עדיין יש סטיקייה צפופה בפינת הסמטאות החרוב והתות. המקום של מוריס מזערי ממש - כוך שאיכשהו הפך למטבח - עם גריל פחמים עתיק. הישיבה היא באוהל מאולתר ממול, ובערב, כשהבסטות נסגרות, השולחנות נפרסים בתוך הסמטה. אבל אל תדאגו למוריס, הבן שלו דודו כאן כדי להישאר, והוא אפילו פתח לפני מספר חודשים מקום חדש ואופנתי ברחוב הראשי של השוק, במרחק 50 צעדים מהסטיקייה המפורסמת של אבא.

     

    כמו בכל המקומות החדשים שנפתחו בשוק מחנה יהודה, גם ב"קבבסטה" התפריט מציע גימיקים טעימים: יש להם שם פיתות ביס קטנטנות ממולאות בבשר וצלויות כמו עראיס. מגישים אותן בערימה בתוך קופסת קרטון עם תוספות מעל. כאן דור ההמשך הצליח לייצר חיבור מבורך בין אז לעכשיו - מנה נהדרת וחדשנית עם ניחוח של מוריס ואותן מיומנויות הצלייה.

    שוק מחנה יהודה בירושלים (צילום: לין לוי)
    העראייס של "קבבסטה"(צילום: לין לוי)

    הכל בגלל אסף גרניט

    כשמסתובבים היום בשוק מחנה יהודה קשה להבחין מי הם האנשים שבאו לקנות ומי האנשים שבאו לבלות. אבל דבר אחד ברור - בדיוק כמו בשוק הכרמל, גם כאן אוהבים לסייר תחת הכותרת "סיור קולינרי". הסיורים האלה חושפים את האוצר הירושלמי הקולינרי לאנשים מהארץ ומהעולם: מלבד "באלשוק", המציעים חבילה של סיור מודרך, לינה במלון וארוחה במסעדת "מחניודה", פועלים בשוק גם "יאללה באסטה"; שוקי היידו הנחשב לאחד המומחים בשוק; דוד קישקה, יליד ירושלים, העורך סיורי בוטיק לקבוצות; וגם שפיות כמו חן קורן וטלי פרידמן. פרידמן הייתה הראשונה שהתחילה את טרנד הסיורים בשוק לפני יותר מעשור, כשהשק עדיין לא היה מפונפן. בנוסף לסיורים היא גם מפעילה את "האטליה של טלי" וגם משמשת כמרכזת ועד הפעולה של השוק. לכל אחד מהאנשים האלה נקודת מבט אישית משלו על המקום ועל האנשים שפועלים בו. מי שלא בעניין של סיורים מודרכים יכול גם לרכוש כרטיס טעימות, איתו אפשר לטייל עצמאית בשוק בלי מדריך צמוד.

     

    "כל מה שאת רואה היום התחיל אחרי שאסף גרניט פתח את מסעדת מחניודה", אומר איקו אמיגה, הבעלים של "פלאפל מולה" הסמוך למסעדה של גרניט. "לפני שהוא פתח את המסעדה שלו הייתה במקום נגרייה, וכל מי ששמע שעומדת להיפתח שם מסעדה, אמר שזה טירוף כי זו הייתה שכונת רפאים שהיה מפחיד להסתובב בה בלילה".

    אסף גרניט ()
    משכונת רפאים לשוק תוסס, אסף גרניט
     

    את הפלאפליה שלו איקו פתח בחלל של מקום שבו בשנות ה-60 פעלה סטיקיית מק"ם, שהייתה שייכת לאביו גדעון ולשותפו חיים פירו. החבר'ה במקום טוענים, כי שם למעשה הומצאה המנה האייקונית מעורב ירושלמי, ולא בסטיקיית חצות כפי שנהוג לחשוב. לדבריו, "מחניודה הפכה את האזור כולו למקום עלייה לרגל, כי הצעירים רואים את ההצלחה ורוצים גם, והם מביאים לכאן גימיקים. הבעיה היא שהם לא המקצוענים של פעם אז לפעמים זה לא מצליח להם".

     

    את איקו פגשנו בעזורה, המסעדה שהפכה למוקד עליה לרגל לא פחות מהשוק עצמו, אבל לא רבים יודעים שיש בסמטה הצדדית שבה היא מתחבאת שתי עזורות, אחת של צ'יקו שרפלר והשניה של אחיו שבי שרפלר. ביניהם פועל דוכן שקשוקות בשם "מיכלי, המונע מהעזורות להשתלט על הסמטה כולה.

     

    התישבנו בצד של צ'יקו, והקובה אמנם כבר לא כמו שהייתה פעם, אבל המקום הומה עד אפס מקום וב-16:00 כבר כמעט ולא נותר אוכל בסירים. המסעדה הזו גם משמשת כמעין בית הקפה שכונתי של הדור השני של מקימי השוק, וכולם נפגשים כאן סביב תבשיל זנב או קובה. אצל השכן הנוסף בסמטה - חמארת הקלפים הוותיקה של זקני השוק שבכניסה שלה תלוי השלט "בית קפה מנו און" - יושבים בעלי העסקים בהווה ובעבר, והמקום הוא פיסת היסטוריה עם קופה של פעם  וגריל קטן עליו צולים לרעבים חזה עוף. רעבים פחות מסתפקים בקפה ומלבי.

    שוק מחנה יהודה בירושלים (צילום: לין לוי)
    בית קפה עם גריל קטן(צילום: לין לוי)
     

    יש בשוק עסקים שפתחו בו מקומות לפני שנים והיום הם אימפריה. כאלה הם "מעדני צדקיהו" שהיו הראשונים למכור סלטים ומוצרי מעדנייה בשוק כבר בשנת 1967, והיום האימפריה המשפחתית כוללת שלושה סניפים. גם מעדניית הגבינות "באשר פרומז'רי" התחילה את דרכה בשוק והיום יש לה 12 סניפים בפריסה ארצית.

    באשר (צילום: ירון ברנר)
    (צילום: ירון ברנר)

    באשר (צילום: ירון ברנר)
    אלי באשר(צילום: ירון ברנר)

    בהמשך תמצאו סניף של "בוטיק סנטרל" שנראה כמו חייזר בנוף, והוא צמוד לדוכן קטנטן המוכר אננס. לידם יש את "יאקי כנאפה", שהוא דוגמה נהדרת למה שקורה היום בשוק: "הסוחרים הם אותם הסוחרים והם רוצים להתפרנס", מסבירה רובין, אז פעם הוא היה מוכר ירקות, אחרי זה תורמוסים והיום הוא עבר לכנאפה. לא כולם רצים להשכיר את הבסטה שלהם תמורת עשרות אלפי שקלים למטר, יש גם כאלה שלא מוותרים וממשיכים לעבוד, ופשוט בוחרים כיוון אחר". אגב כנאפה, זהו כנראה השיגעון החדש גם כאן: בסיור הקצר שעשינו בשוק מצאנו שש מסעדות כנאפה, כשאחת מהן, "כנאפה עיר דוד", היא כבר רשת עם מספר סניפים בשוק.

     

    בירה במקום עגבניות

    אז במחנה יהודה יש בסטות שהצטמצמו, רק כדי לפנות מקום למשהו חדש וטרנדי; יש בסטות שנסגרו ומושכרות; ויש כאלה שהתחלופה בהן גדולה ומהירה. לא כל מקום חדש שנפתח מצליח לשרוד, ולפעמים מקומות שם נסגרים אחרי פחות מחצי שנה. דוגמה בולטת לך היא "קובה בפיתה", דוכן שנפתח במאי ונסגר באוגוסט.

    אוהד בית
    דוכן האננס בשוק(צילום: עוז מועלם)

    אבל ברור שמה שהכי הולך כאן היום זה בירה, אם להסתמך על כמות הברים שפועלים היום בשוק לצד הבסטות. בעץ החיים פועל הפאב האירי "אוקרנל בשוק", ובדיוק מולו The Little Irish, בהמשך אותו הרחוב יש את Buddys Bar, וגם Time bar and coffee ו- Freddy, וכולם עובדים בשעות היום. מיזמי בירה נוספים ברחבי השוק הם ביר בזאר ברחוב עץ החיים וביר מרקט ברחוב החרוב.

     

    ברזי בירה יש גם מחוץ לחנות האלכוהול, והשלט שם מכריז: "בירה מהחבית ב-15 שקלים". "לפתוח בר זו עבודה נקייה, שבשבילה לא צריך לקום ב-4 בבוקר", מסביר שבי רובין, שמכיר את השוק מאז ילדותו. "יש ברים שכבר אין להם אפילו שם, כי השם כבר לא חשוב, מה שחשוב הוא שיש ברז עם בירה".

     

    זוהי תמונת המצב היום בשוק מחנה יהודה: אתם יכולים לשבת לכוס בירה בצמוד לחנות ליפות ענקיות או לצד דוכן כיפות. חוץ מבירה יש שם גם לא מעט מקומות אופנתיים של אוכל רחוב כמו Fruitery", "FishN`Fries" ו"קרואסון שף". פה ושם אפשר עדיין לפגוש כמה דוכנים מיתולוגיים של פעם. הם לא בולטים לעין וצריך ממש להתעכב כדי לשים אליהם לב, אבל הם עדיין שם, שומרים על הגחלת, חלקם אפילו בדמי מפתח וככל הנראה יעלמו מן העולם ברגע שותיקי השוק שהקימו אותם לא יוכלו עוד לקום לעבודה בבוקר.

    שוק מחנה יהודה בירושלים (צילום: לין לוי)
    חנות ותיקה בשוק(צילום: לין לוי)
     

    "כמי שגדלה בשוק מחנה יהודה, מרגש אותי לראות את השימור הישן של פעם השוק לצד השדרוג שמתבצע בימים אלה, שדרוג שמוסיף אלמנטים חשובים שיחזקו את החוויה לכל אדם שייכנס לשוק, אם לקניות ואם לבילוי", מוסרת טלי פרידמן, יו"ר סוחרי השוק. "שוק מחנה יהודה שמורכב מפסיפס אנושי שכולל את כל המגזרים, הדתות והמוצאים מרק התפתח עם השנים ויצר שוק שמשלב בין בתי העסק הוותיקים שפועלים בו מזה עשרות שנים לצד אלו החדשים, ובין השוק שמלא צבע מהבוקר עד אחר הצהריים בזכות הסוחרים, והופך בערב למוקד בילוי צעיר ואטרקטיבי".

     

    "קפה דנון" היא חנות קפה עתיקה בשוק, והשלט בחוץ מסגיר את גילה. השכנים מספרים כי החנות הזו נפתחה בשנות ה-40 של המאה הקודמת. כזו היא גם מאפיית
    "קלדרון", שפועלת בשוק מאז שנות ה-70, ואותה אי אפשר לפספס כי היא לא חולקה ולא הושכרה ומאחורי הדלפק העצום שלה עובד צוות לא קטן שמוכר דברי מאפה במחירים שכבר לא רואים היום: 7 בגטים ב-10 שקלים, 7 לחמניות המבורגר ב-10 שקלים וגם 20 פיתות עולות כאן 10 שקלים.

     

    "כהן חמוצים" גם הוא מוסד הקיים בשוק מאז 1948. הקוגל שלהם נחשב לאחד הטובים בעיר, ומלבדו מוכרים במקום דגים מלוחים, זיתים וחמוצים. השלטים כתובים בכתב יד, המקררים עתיקים, המוכרים הם דור שלישי. פינת הגלאט כשר הזו מפיצה סביבה ריחות של נוסטלגיה, ואי אפשר שלא להתעכב עליה.

     

    ברחוב הראשי של השוק פועל "קפה עזורה", מקום שהמקומיים מכנים אותו "עזורה שתייה" ועל השלט כתוב רק "עזורה", אבל כל זה לא ישנה את העובדה שיוסי בנאי כתב על המקום הזה שיר. ההיסטוריה של הקפה משתקפת מגזרות העיתון הצהובות שתלויות על הקירות, ולמרות שהגודל של המקום הזה היה בהחלט מספיק למסעדה קטנה, מוכרים בו רק שתייה שממוקמת בחזית בתוך מיכלי פלסטיק גדולים - יש תמר הינדי ורוזטה (רק 4 שקלים לכוס) ובחורף גם סחלב. פעם היו כאן גם בורקסים וקפה, והיום מנחם ויעקב, הנכדים של מי שפתחו את המקום כבר נראים כמו סבים, ומוזגים רק שתייה קלה. זה בית הקפה הראשון בשוק שהשיר של בנאי חרוט על השלט שלו.

    שוק מחנה יהודה בירושלים (צילום: לין לוי)
    הפפריקה שעוצרים לבהות בה ולצלם לאינסטגרם(צילום: לין לוי)
     

    חנויות התבלינים הן חוויה בפני עצמה: בין כל תבליני העדות תמצאו כאן אפילו שתי חנויות לתבלינים של העדה האתיופית. המפורסמות בין חנויות התבלינים הן "בשקביץ", שאם להאמין לשלט נוסדה בשנות ה-30; וגם חנות מפעל של "פרג", שבכניסה אליה שני הרים של פפריקה אדומה, וכמעט כל מי שעובר לידם עוצר לבהות. יש גם את החנות הענקית של האחים לוי, שם מוכרים גרנולה מעולה המכונה בפי המוכרים במקום "אבקת אושר", ושקדים מצופים זעתר ותימין המכונים "אבקת אהבה". חנויות תבלינים ותיקות בשוק הן "פיצוחי דני", שפועלת מאז שנות ה-70 ו"רוזמרין", שבה הנכד אוריאל מוכר דברים מיוחדים כמו אבטיח מיובש, סוכריות פומלה, ג׳אק פרוט מיובש, כדורי מנגו ותערובת צ'יפס. את עשרות תערובות התבלינים מכינים כאן בכוך הקטן שמסתתר בפנים.

     

    גם פיצוחיות בשוק הן שם דבר, ורובן שרידים עתיקים מהשוק של פעם. כאלה הן "פיצוחי מורנו" ו"פיצוחי עובדיה". ממש מול הפיצוחיה של עובדיה, באזור המכונה השוק הגרוזיני, נמצאת מאז 1967 מאפיית האחים חבה. מולה פועל "קזינו דה פריז" של אלי מזרחי (לשעבר יו"ר ועד סוחרי השוק) ושאנן סטריט. כשנפתח ב-2011 נחשב המקום לפורץ דרך, הגיש אלכוהול והיה פתוח כבר משעות הצהריים. שאנון קיווה שהמקום שלו יביא בשורה חדשה לשוק, וזה אכן קרה - אחרי תשע שנים. הבר הזה חבוי מההמולה של השוק, ואם מרימים את הראש למעלה, מגלים שלמעלה למעשה גרים אנשים שצופים מהמרפסות שלהם על מה שמתרחש למטה בשוק.

    שוק מחנה יהודה בירושלים (צילום: לין לוי)
    הרוגעלך של "מרציפן"(צילום: לין לוי)
     

    ומה עם הפירות והירקות בוודאי תשאלו? פה ושם עדיין אפשר למצוא גם אותם, אבל בעיקר בשוק העיראקי. בסמטה של מוריס (סמטת החרוב), יש דוכן שבו עדיין מוכרים בו ירק תמורת שקלים בודדים לצרור.

     

    קשה לחזות מה יהיה עתידו של השוק, כי המוח היהודי תמיד מוצא פתרונות יצירתיים ודור ההמשך של הבסטיונרים הראשונים של ירושלים לא נח לרגע. מה שבטוח הוא שחייבים לבקר בו ועדיף ממש בקרוב, כי האותנטיות שלו נעלמת ומפנה את מקומה לטרנדים קולינריים וזה ממלא את השוק ביותר ויותר תיירים סקרנים מחו"ל שדוחקים את הירושלמים, שעבור רבים מהם, הוא הפך לעוד אחד מאתרי התיירות בעיר.

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: חנה טייב ושרון רביבו
    מה עובר על שוק מחנה יהודה בירושלים?
    צילום: חנה טייב ושרון רביבו
    מומלצים