שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    "הרגליים לא נשאו אותי": הניתוח שהציל את אילי גורליצקי

    ניתוחי עמוד שדרה נחשבו בעבר למסובכים ואף מסוכנים עבור קשישים. אבל בשנים האחרונות, בעקבות שכלול הגישות הניתוחיות המזעריות ושדרוג אמצעי ההרדמה, הפכו הניתוחים האלה לרווחים ומשפרי איכות חיים גם בקרב בני הגיל השלישי המתקדם. השחקן אילי גורליצקי הוא דוגמא חיה

    באחד מימי שישי של אוגוסט האחרון, בשעות הבוקר, התעורר השחקן אילי גורליצקי, 84, לעוד יום עמוס תנועה ופעילות כהרגלו. "ישנתי מצוין ולא הרגשתי שום תחושה או אפילו רמז גופני מנבא למה שחשתי שנייה אחר כך, כשניסיתי לקום מהמיטה והרגליים שלי פשוט לא נשאו אותי", הוא מספר.

     

    "ניסיתי לדרוך על העקבים ולא הצלחתי. הגפיים התחתונות היו חלשות ולא מתפקדות". אחרי שניסה להתרומם מהמיטה פעם נוספת ושוב כשל, התקשר למד"א. "הצוות ניסה להקים אותי ואיכשהו נגררתי לאמבולנס, שהביא אותי לחדר המיון של איכילוב".

     

    גורליצקי עבר סדרת בדיקות והדמיות, לרבות MRI, שמהן עלה דיסק פרוץ שלחץ באופן מסוכן על העצבים, מצב המחייב מעבר למחלקה הנוירוכירורגית וניתוח בתוך שעות. "ביקשתי זמן להתייעצות נוספת, והסבירו לי שאין לי זמן לבזבז ושכל שנייה קריטית, ושמדובר בניתוח חירום". למשימה הוזעק מביתו ד"ר צבי לידר, מומחה לנוירוכירורגיה ומנהל היחידה לניתוחי עמוד שדרה במרכז הרפואי איכילוב.

     

      (צילום: דנה קופל)
    מהם החיים ללא תנועה? אילי גורליצקי(צילום: דנה קופל)

      

    לחזור למי שהייתי

    "כבר למחרת הקימו אותי מהמיטה ועודדו אותי להלך באיטיות לאורך מסדרון המחלקה, כשאני נתמך בהליכון ומטופל במשככי כאב", מדווח גורליצקי. אחרי ארבעה ימי אשפוז הועבר לשהות בת כחודשיים במחלקת שיקום.

     

    "אני פייטר, ולכן ידעתי שאתאושש מהר והכי טוב שאפשר. כשתירגלתי דיווש והפעלת כוח ואימוני שיקום נוספים, והפיזיותרפיסטית דרשה שאחזור נניח שלוש פעמים על כל תרגיל - שידרגתי לעשר פעמים ויותר. לא ויתרתי לעצמי, להפך, התאמצתי כדרכי, כי בער לי כבר לחזור למי שהייתי לפני שתקפה אותי חולשת הגפיים התחתונות - אדם ספורטיבי שמתמיד בתנועה ובפעילות גופנית, כך שידעתי שמהשיקום אני יוצא הכי מתוקן וכשיר ככל שניתן". פעילותו הרבה ומעורבותו היומיומית ב"אשכולות", חברה שהקים לזכויות מבצעים של אמני ישראל ולניהול התמלוגים שלהם, עודדה אותו למהר ולהחלים. "איך שחזרתי הביתה מהשיקום, ישר המשכתי לעבוד וכשהתקשיתי להגיע לישיבות, הן התקיימו אצלי בבית".

      

    הרופא המנתח, ד"ר צבי לידר, מרחיב על פרטי המקרה. "אילי התקבל אצלנו בעקבות חולשה משמעותית שחש ברגליו. מהדמיות שעבר, אובחנה היצרות קשה בעמוד השדרה המותני, שלחצה באופן ניכר על העצבים המעצבבים את פלג הגוף התחתון ולכן הוא כבר לא היה יכול ללכת. להיצרות קשה כזו מתווספות בדרך כלל הפרעות נוירולוגיות שמתבטאות באי־שליטה על סוגרים ובהפרעות במתן שתן. בשל התמונה הנוירולוגית הדרמטית שעלתה מההדמיות, נאלצנו לנתח אותו בתוך שעות ספורות אחרי שהגיע למיון".

      

    בחדר הניתוח, כשגורליצקי מונח על בטנו, ביצע ד"ר לידר הליך הנקרא פתיחת תעלה. "מעל חוליות 14־15, הממוקמות בגובה האגן בערך, ביצעתי חתך זעיר. בין שתי חוליות ישנו מרווח אנטומי טבעי, שאותו הרחבתי וממנו חדרתי לתעלה המוצרת, כרתִּי את הדיסק ושיחררתי את העצבים ובנוסף, הסרתי רקמה ניוונית עודפת שהצטברה שם עם השנים".

      

    תוצאות מפתיעות

    ניתוחי עמוד שדרה, שנחשבו למסובכים ואף למסוכנים, לא היו מומלצים בעבר למטופלים קשישים, אבל בשנים האחרונות, בעקבות שכלול הגישות הניתוחיות המזעריות ושדרוג אמצעי ההרדמה, הפכו הניתוחים האלה לרווחים ומשפרי איכות חיים גם בקרב בני הגיל השלישי המתקדם.

     

    "במחקר שערכתי בשנת 2016, בקרב מנותחי המחלקה שלי, ושתוצאותיו התפרסמו בכתב העת המדעי World Neurosurgery, בדקתי והשוויתי את שיעור הסיבוכים אחרי הניתוח בין מטופלים צעירים וקשישים, שעברו אותו ניתוח לפתיחת התעלה בגישה הזעיר פולשנית", אומר ד"ר לידר. "התוצאות הפתיעו, שכן עלה במובהק שתוצאות הניתוח הטובות ניכרו במנותחי שתי הקבוצות, ובעיקר עלה שבקרב המנותחים הקשישים לא עלו שיעורי הסיבוכים".

      

    מרבית הניתוחים מתוכננים ומתוזמנים מראש, אבל לא מעט חולים, כגורליצקי, נזקקים לניתוח באופן מיידי. "אילי עבר ניתוח חירום שכל עיכוב בביצועו עלול היה להשאיר אותו משותק בשתי גפיו לצמיתות. לכן כשאדם, צעיר או מבוגר, נתקף חולשה ברגליו או קשיים במתן שתן נלווים, טוב יעשה כשימהר להתפנות למיון, כי כל דקת עיכוב, עלולה להסתיים בשבילו בכי רע".

      

    השיקום המוצלח שעבר והתמדתו בביצוע תרגול שוטף, החזירו את גורליצקי מהר לפעילותו. "אבל כשחקן שממשיך את הדרמה עד לקצה, לא הספיק לי כנראה הניתוח הזה", הוא מגלה, "כי חודשיים אחריו מעדתי על מרצפת מדרכה סדוקה והשתטחתי מלוא קומתי על הארץ". הוא קם על רגליו וצעד לביתו, ורק למחרת, כשהכאב החמיר, הוא שב למיון איכילוב ואושפז אחרי שהתברר שמפרק האגן שלו מרוסק.

     

    "גם הניתוח הזה, להחלפת מפרק ירך, שיכול היה להימנע ממני, לא פגע לי במוטיבציה, וכתלמיד ממושמע שבתי ותירגלתי. עליתי וירדתי מדרגות, התאמנתי בהפעלת כוח לחץ והתנגדות על העקבים, ולמעט התמיכה הזמנית שלי במקל - אני בשום פנים לא מתנועע כמי שעבר שני ניתוחים לא פשוטים וצמודים. אחרי הכל, מהם החיים שלי בלי תנועה?"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים