שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    האם משתלם לגדל ילדים בארה"ב?

    אריאל כהאן ציפה לקבל החזר מס גדול מהרשויות בקליפורניה מכיוון שיש לו חמישה ילדים. כשהגיע הצ'ק הבין כמה דברים על אחריות אישית וכסף. ואיך כל זה קשור לשיעור בעסקים שבתו לומדת בכיתה ט'?

    הלכנו ל-IRS, שזו רשות המיסים האמריקאית, כדי לקבל את ההטבות שאנו זכאים להן עבור חמשת ילדנו. הפכנו להיות תושבי ארה"ב לעניין דיני המס, וככאלה אנו זכאים לכל ההטבות המגיעות גם לאמריקאים.

     

    בארה"ב הקפיטליסטית אין מדיניות של קצבאות כמו בישראל, אבל ניתן לקבל מרשות המיסים ניכוי, או זיכוי, או משהו. מכיוון שיש לנו חמישה ילדים, חשבנו שזו יכולה להיות עסקה די טובה.

     

    הערות שאומרים למשפחות מרובות ילדים:

     

     

    אחרי שחיכינו בתור, נכנסנו לחדר של הפקיד - ענת ואני וכל הילדים. כמובן שלא היה שם מקום לכולנו, אז חלק מהילדים ישבו על הרצפה. במשך רבע שעה הפקיד בדק את המסמכים שלנו. ניסיתי להציע לו שגם יראיין את חמשת פלאי תבל שלנו ויראה שמדובר בנכס אמיתי ליבשת אמריקה.

     

    היה לי ברור שאם הפקיד יחשוב על זה בהיגיון, הוא מיד יבין שבמקרה שלנו המענק צריך להיות גדול במיוחד. אבל אז רועי כמעט שבר לו את הדלת של החדר וגם כמעט מוטט את המחיצה עם החדר הסמוך וחשבתי שאולי עדיף שאני אתרכז בלשמור על הילדים שלי ושניתן לו לעבוד בשקט.

     

    לטורים הקודמים:

    רוצה לעבוד עם ילדים? זה הסטנדרט בקליפורניה

    פגשנו דוב בטיול משפחתי - וכך הגבנו

    הורות ישראלית בארה"ב - ההרגלים לא משתנים

     

    הפקיד סיים לבדוק את המסמכים ויצא מהחדר. הסברתי לילדים שהוא הלך להביא את הכסף. באמריקה אין בירוקרטיה והכסף מגיע מיד, חם מהתנור. אחרי שעה הילדים התחילו לאבד סבלנות. אמרתי שכנראה לא היה להם מספיק כסף במשרד ושהפקיד הלך לבנק.

     

    צריך לזכור שה-IRS לא רגיל לכאלה משפחות גדולות, ובטח שלא לכאלה ילדים מוצלחים, יש להניח שגם החישוב היה די מסובך. רציתי להגיד לפקיד שאם הם בתקופה קשה והם צריכים את הכסף שלי, למשל כדי לבנות חומה עם מקסיקו, אז זה לגמרי מובן ואני מוכן לבוא לקראתם. גם אין לי בעיה שיפרסו את החוב לתשלומים. אחרי כמעט שעה וחצי הפקיד חזר והודיע שנקבל תשובה בעוד שבעה שבועות.

    משפחת כהאן (צילום: אלבום פרטי)
    לא רגילים למשפחות גדולות(צילום: אלבום פרטי)

     

    שבעה שבועות חלפו וקיבלנו הביתה צ'ק. זה היה צ'ק יפה, עם תמונה של פסל החירות. ברגע הראשון חשבתי שהם פשוט החליטו לתת לנו את פסל החירות במקום כסף, מחווה נחמדה על חמשת המופלאים שהבאנו זמנית לאמריקה. קצת התרגזתי, כי אני מודה שהייתי צריך מזומן. בסופו של דבר זה היה צ'ק אמיתי, עם כסף.

     

    אם אתם מתעניינים בסכום, אז מדובר בסנט אחד. סנט עגול ושלם. אם תצמידו לו עוד סנט, זה יכול אפילו קצת לרשרש. ואם נחלק את זה במספר הילדים שיש לנו, אז יוצא שעל כל ילד שגידלנו לתפארת קיבלנו החזר מס של 0.2 סנט.

     

    לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    חבל שהם לא שלחו את הצ'ק עם מסיכה לפנים, כמו של הלוטו, כדי שנוכל להצטלם עם הצ'ק בלי שכל העולם יזהה אותנו. אנחנו עדיין מתלבטים מה לעשות עם הכסף ואיפה להשקיע אותו. בכל מקרה, החלטנו לתרום שליש מהסכום להקמת קרן תמריצים לעידוד פקידי מס יעילים.

     

    האמת היא שארה"ב מעולם לא התיימרה להיות מדינת רווחה. מי שרוצה לעשות חמישה ילדים באמריקה, כדאי שיחשוב טוב לפני זה איך בדיוק הוא מתכנן לפרנס אותם, לספק להם שירותי בריאות, לממן להם לימודים באוניברסיטה ולהכין אותם ליום שבו יצטרכו לפרנס את עצמם. הכל כמובן בהנחה שהוא לא מעוניין לראות אותם ישנים על ספסל ברחוב.

     

    שיעור בעסקים

    נטע (כיתה ט') הבינה את הגישה האמריקאית ונרשמה השנה במסגרת בית הספר לשיעור ביזנס. המבנה של השיעור הוא כזה - כל תלמיד קיבל עסק ותקציב, שאותם הוא מנהל מול שאר התלמידים שהם גם בעלי עסקים. לנטע למשל, יש חנות בגדים בהוואי. מחר יש לה תצוגת אופנה ב-LA ולשם כך היא אמורה להתקשר עם לא מעט ספקים.

     

    הבעיה היא שאתמול הפעילות הכלכלית בכיתה הושבתה לאחר שהתלמיד שמנהל את בנק פטיסוויל הפסיק להנפיק קבלות על הפקדות בבנק.

     

    במשך כמה ימים, זה לא הפריע לאף אחד, אבל אז אחת התלמידות, בעלת סוכנות נסיעות, הלשינה למורה שהבנק לא מספק קבלות וזו עצרה הכל עד שהבנקאי ירשום כמעט שישים קבלות על הפקדות. ביקשתי מנטע שתשאל את המורה לביזנס אם היא מוכנה לבוא איתי מדי פעם לבנק, ולאיים על המנהל שהיא תסגור לו את הסניף אם הוא לא יעשה מה שאומרים לו.

     

    בסופו של דבר, נטע הבינה שהחנות בהוואי לא מניבה כסף אמיתי, אז היא פתחה עסק אמיתי והחלה למכור חלות לשבת בימי שישי בגן היהודי של העיר. המשמעות היא שביום חמישי בערב הכניסה למטבח אצלינו בבית היא עם מפלסת קמח בלבד.

    עסק חדש במטבח הביתי (צילום: אלבום פרטי)
    עסק חדש במטבח הביתי(צילום: אלבום פרטי)

    זה דווקא מראה נחמד - דמיינו את האלפים השוויצרים, רק שבמקום הרים יש מטבח (זאת אומרת תנור ומדיח ומקרר וכו', אבל מבחינת הגוון, זה ממש אותו דבר כמו באלפים). עד הלילה נטע משאירה את המטבח מצוחצח, כך שאין לנו בעיה עם זה.

     

    כיוון שביום שישי בבוקר נטע הולכת לבית ספר, היא הצליחה לארגן בעזרת קשרים שיש לה, מישהו נחמד שלוקח עבורה לגן בחינם את כל החלות שאנשים הזמינו.

     

    המישהו הזה, שכאמור עובד לגמרי בחינם (מלבד 0.2 סנט שהוא קיבל כהחזר מס עבור עצם קיומה של נטע) מגיע בכל יום שישי לגן למרות שכבר אין לו שום ילד בגן, והוא עושה את זה מוקדם בבוקר, אפילו לפני שהוא מפזר את הילדים לבית ספר.

     

    האחריות על חייך היא שלך

    ישנה אימרה של הסופר האמריקאי ג'ון סטיינבק, לפיה הסוציאליזם מעולם לא הצליח באמריקה, בגלל שגם העניים אינם רואים את עצמם כמעמד פועלים מנוצל, אלא כמיליונרים שפשוט נמצאים בתקופה קשה.

     

    באופן אישי הקפיטליזם האמריקאי מעורר בי סלידה, ושיעור ביזנס בכיתה ט', הוא דבר קשה לעיכול. יחד עם זאת, קשה להתעלם מהאחריות האישית שהעולם הזה מוליד, והתובנה שהאחריות על חייך ועל חיי משפחתך היא קודם כל שלך, ורק אחר כך של החברה.

     

    הכותב הוא עורך דין, נשוי ואב לחמישה ילדים. המשפחה מתגוררת בקליפורניה באופן זמני 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים