במה עוד צה"ל משקר לציבור
אחרי חשיפת הנתונים המשופצים של גיוס החרדים, תוהים האזרחים וחברי ועדות הכנסת: האם גם שאר המידע שאנחנו מקבלים הוא הצגה אחת גדולה?
(צילום: shutterstock)
עשר שנים הייתי חבר בוועדת החוץ והביטחון, עשר שנים שבהן נושא גיוס חרדים לא ירד מסדר היום. עשר שנים שהפיל הזה עומד במרכז החדר. מליאת הכנסת והוועדות דנו בו שוב ושוב, הוא נדד לעליון וחזר ממנו עם ארכה ועוד ארכה, הוקמה ועדה מיוחדת, הוצע שינוי בחוק, ממשלה נפלה, ממשלה לא קמה והכל בגלל הסוגייה הזו. זה לא פיל בחדר, זה עדר. עדר של פילים משתולל במרכז החדר הזה. ראינו אותו ושמענו אותו רוקע על האדמה, הופך והופך, מחכה לפתרון, ואין.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
לג'ונגל נכנס צה"ל. קצינים בדרגות שונות, כולל, כמובן, ראש אכ"א וקודמו וקודמתו ועוד לאחור, הם וקציניהם, דור אחר דור, התייצבו בפני הוועדה ומסרו נתונים. את הכנסת אין משקרים. קיוויתי. היום אני פחות בטוח. החוק קובע שהרשות המבצעת, כולל צה"ל חייבים לדווח לרשות המחוקקת. והנתונים, כמה מרגיע, הצביעו על עלייה מתונה, שנה אחר שנה, במספר המתגייסים החרדים. והנה, אפילו, על פי הדיווחים האלה, כמעט הגענו למכסה המבוקשת מבלי להעביר את החוק ה"דרקוני" המוצע. חזון אחרית הימים.
חברינו החרדים הביטו אלינו בחיוך קטן ואמרו: הנה, אתם רואים, גם בלי החוק המספרים עולים, הצעירים מתגייסים. הניחו לחוק. גרוע מזה, יהיה חוק, יתגייסו פחות. המציאות טובה יותר מן החוק. כמעט התפתינו להאמין. וטוב שלא.
אתמול (יום ד') התברר שהנתונים היו שגויים ומעוותים, מותאמים לצרכים פוליטיים. כך בדיוק. לענות על רצון חברי הכנסת החרדים, לענות על רצון שר הביטחון לענות על הלחץ הציבורי והתקשורתי. בפנים, צה"ל ידע את האמת על ההתגייסות הזעומה, המביישת, אבל ההצגה נמשכה.
על העניין הזה אי אפשר לעבור לסדר היום בעוד קצין בודק אחד, אפילו אלוף, שמינה הרמטכ"ל. זה לא עובד. מינוי קצין כזה שקול בחיים האזרחיים למינוי ועדה. כולנו מכירים את התרגול: קרה אירוע, ממונה ועדה והנושא מת לכמה חודשים. לכשיחזור, אם יחזור, יהיו כבר צרות אחרות. זה בטוח. תסמכו על סדר היום המדיני, הפוליטי והביטחוני של הארץ הזו. פעם נהגו לומר, או שהכלב ימות או שהפריץ ימות. אותו דבר. חייבת לבוא תגובה מהירה, כפי שצה"ל ידע באירועים אחרים, דומים, בעבר.
צה"ל, על פי סקרים של המכון לדמוקרטיה, נהנה מרמת האמון הגבוהה ביותר של הציבור, וטוב הדבר. איך לא נאמין לצה"ל בעל התקציב הגבוה ביותר, האמצעים הלא מוגבלים, למפקדים של הבנים והבנות שלנו, ובשנים האחרונות גם למגן העורף? המלחמות של היום הרי מתנהלות על גבו של העורף האזרחי ונשענות על אמונו. בלעדיו לא ניתן להתנהל ולו יום אחד בלבד.
ועכשיו מהרהר הציבור, אולי אין זה הנושא היחיד שבו צה"ל מעגל פינות ומתאים נתונים? עכשיו ישאלו חברי כנסת, האם גם הסקירות האחרות שמוצגות לפני הוועדה הן הצגה אחת גדולה הרחוקה מהאמת? זה אולי מוגזם, אבל ברגע שנוצר סדק אחד, אחד בלבד - המראה שבורה. אי אפשר לשקם אותה.
מילה אחרונה על כרמלה מנשה. הכתבת הצבאית הוותיקה של תאגיד השידור הציבורי הביאה את הסיפור הזה, כמו סיפורים בלעדיים רבים בעבר. אני מכיר אותה שנים רבות. היא השתבחה והלכה עם הזמן. אמא תרזה של החיילים. תמיד בשבילם. אבל הרבה מעבר. חוקרת, בודקת, משווה, עקשנית, לא מניחה ולא מוותרת. עם קול שנצרד במהלך כל השנים הללו, היא תמיד במקום, חדה, אמינה ולא עושה חשבון לאף אחד. אתם לא יודעים כמה זה עולה וכמה זה כואב לה להגיד "צה"ל שיקר", אבל היא אמרה וידעה מה היא אומרת. מתי כבר יתנו לה את פרס ישראל לתקשורת?
- ד"ר נחמן שי הוא פרופ' אורח באוניברסיטת אמורי באטלנטה מטעם ה"המכון ללימודי ישראל". בין השאר היה בעבר חבר כנסת ודובר צה"ל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר נחמן שי
צילום: ג'ורג' גינסברג
מומלצים
