שתי משימות לממשלה הבאה
הממשלה היוצאת גרמה לירידה בתעסוקת גברים חרדים - הממשלה הבאה תצטרך להעלות אותה. ועוד משימה: לפתוח את שערי עזה ולאפשר כניסת פועלים לישראל כדי להקל על המצוקה הכלכלית ברצועה
לא רחוק, בעוד שמונה שנים, כל יהודי חמישי בארץ יהיה חרדי. כל צעיר יהודי שלישי עד גיל 19 יהיה חרדי. אשתקד עבר מספר החרדים את משוכת המיליון הראשון. אבל מיהו חרדי?
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ההטבות שמאבד גבר חרדי שיוצא לעבוד - 5,400 שקל
אי השוויון מתרחב: הכנסות העשירון העליון גדולות פי 8.4 מהעשירון התחתון
הלמ"ס מפרסמת לראשונה: אלו השכונות העשירות והעניות בישראל
ממשיכים לבזבז באשראי: עלייה של 7.5% ברכישות ברבעון השני
השאלה התחדדה השבוע בעקבות הפאשלה של צה״ל בסיווג מתגייסים המזדהים כחרדים. צה״ל לא לבד. בסקירה מפורטת על ״שיטות מדידה ואמידת גודלה של האוכלוסיה החרדית״ כתבו בכירי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: ״האוכלוסייה החרדית מאוד מגוונת ויש בה ניגודים רבים כל כך שקשה להגדיר מיהו חרדי״.
באותה סקירה, שחוברה ב-2011, פורטו ונותחו לפחות ארבע שיטות סטטיסטיות שונות להערכת גודלה של האוכלוסייה החרדית בכלל ושל בני 20 ומעלה בפרט. הפערים באומדנים היו ניכרים והמדידות מסובכות. רק שיטה אחת מהארבע התבססה על זיהויו של החרדי לפי הצהרה העצמית על אורח החיים שלו ושל בני ביתו, לפי סולם דתיות מחילוני דרך מסורתי, דתי, דתי מאוד ועד חרדי.
לפני כחמש שנים אימצה הלשכה לסטטיסטיקה את ההגדרה העצמית של אורח חיים כשיטה אחידה בכל פרסומיה. בסקר החברתי הגדול שלה, בסקרי כוח אדם ובסקרים על משקי הבית, חרדי הוא מי שמזדהה כחרדי. נקודה.
את ההגדרה מקבלים גם עורכי ״שנתון החברה החרדית״ היוצא לאור על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה. עם זאת, בתקנות ממשלתיות המתייחסות לזכויות הקהילה החרדית מזוהה ״חרדי״ לפי המוסד החינוכי התיכוני שבו למד (או למדה), כלומר ישיבה חרדית או כולל.
העורך הראשי של השנתון, ד"ר גלעד מלאך, ראש תוכנית ״חרדים בישראל״ במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה באוניברסיטת בר-אילן, מסביר את ההבדל בין זיהוי ״מיהו חרדי״ לצרכים ממשלתיים-ממלכתיים לבין הזיהוי העצמי לצרכים סטטיסטיים, סוציולוגיים וחברתיים-תרבותיים. ״כשהמדינה באה להקצות משאבים לחברה החרדית״, אומר מלאך, ״היא חייבת להתבסס על קריטריון יותר אובייקטיבי מהצהרה עצמית. כשמדובר בחלוקת כסף ושווה כסף, צריך תבחינים מעשיים״.
אבל גם מי שלמד בישיבה חרדית אפשר שהתנתק מהחרדיות והפך, למשל, למסורתי. בשביל המדינה ומוסדותיה, הם יהיו חרדים לנצח?
"זו בהחלט בעיה, אך ממדיה מוגבלים. הרוב העצום של חרדים נשארים חרדים. לפי ממצאים ראשוניים של המחקר שאנחנו עורכים, כעשרה אחוזים מבוגרי הישיבות מתנתקים מדי שנה מהעולם החרדי ומספר דומה של יהודים ישראלים מצטרף אליו במה שמכונה אצלנו חזרה בתשובה".
צה״ל השתמש בהגדרה שונה?
"בהגדרה יותר מרחיבה. מתגייס סווג ״חרדי״ אם בגיל בית ספר תיכון למד רק שנתיים, ולא כל הזמן, בישיבה חרדית. לא נבדקו הרקע המשפחתי של המתגייס וגם לא מידת הדתיות שלו. ההגדרה יצרה אי-בהירות ופתחה פתח לגיוס כחרדים של מי שלא היו מזהים את עצמם בשעת הגיוס ככאלה".
לפי השנתון האחרון של החברה החרדית, גויסו לצה״ל עד 2017 קצת יותר מ-7,200 חרדים, למסגרות שירות שונות. ב-2017 עצמה גויסו 3,070 חרדים. אלו המספרים שקיבלתם ממערכת הביטחון וכעת מתברר שאינם מדויקים, בלשון המעטה.
"השתתפתי בישיבת ועדת החוץ והביטחון שדנה השבוע בנושא. האחראים על כוח אדם בצה"ל הסבירו את הקשיים בזיהוי החרדים ודיברו על הצורך לגייס גם חרדים-למחצה שהשירות הצבאי מעביר אותם תהליך של ישראליות. מבחינת היחסים בין הצבא לבין הציבור, יש כאן סוגיה מעיקה של אמינות ואמון. מעשית ולאומית, השאלה הגדולה אינה זיהוי מדויק יותר של החרדים המעטים המתגייסים לצבא, אלא שינוי יסודי הן במערכות החינוך החרדיות והן במערך התמיכות והקצבאות לחרדים".
לא לומדים, לא עובדים
תמונת החינוך החרדי מטרידה. במסגרות חרדיות לסוגיהן לומדים השנה לפחות 350 אלף תלמידים, שהם יותר מרבע מכלל התלמידים בחינוך העברי. לפי הסקר החברתי האחרון של הלשכה לסטטיסטיקה, כפי שרוכזו בפרסום מיוחד "פני החברה בישראל - דת והגדרה עצמית של מידת הדתיות", רק 12% מהחרדים בכיתות י"ב ניגשים לבחינות בגרות ועוברים אותן בהצלחה (לעומת 78% בחינוך עברי לא-חרדי, פי 6.5 כותבים בתדהמה מחברי הפרסום) ומעטים עוד יותר עומדים בדרישות הסף של קבלה לאוניברסיטאות.
ליתר מאות אלפי התלמידים במוסדות החינוך החרדיים אין – ולא יהיו – כישורים ומיומנויות להשתלב בחברה הישראלית, קל וחומר לא ברבדים היותר גבוהים שלה. הם נדונים לחיי דוחק בשולי ישראל המודרנית.
מוסדות הלימוד בחברה החרדית מחולקים לפי מידת ההזדקקות שלהם לתקצוב ופיקוח של משרד החינוך, המקבילה לנכונותם ללמד לימודי ליבה בסיסיים כמו מתמטיקה, מדע, אנגלית. מספר הלומדים במסגרות אלו גדל ב-3.2% מדי שנה, אך יעילות הפיקוח הולכת ויורדת. לדברי ד"ר מלאך, "מוסדות חינוך חרדיים רבים זכאים למימון מתקציב המדינה משום שהם מתחייבים ללמד אנגלית ומתמטיקה - ובפועל לא מלמדים".
כלומר המדינה מעבירה כסף לחינוך חרדי בתנאי שיקנה לתלמידים ידע בסיסי, אך אין לה כלים לבחון את העמידה בתנאים?
"האכיפה של לימודי ליבה במערכת החינוך החרדית אפסית. הם מקבלים כסף מהמדינה ולא נותנים את התמורה לתלמידים".
התוצאה לא מאחרת לבוא. מהפכת התעסוקה שאפיינה את החברה החרדית בשנים עברו נבלמה כליל. שיעור התעסוקה הממשלתי של גברים חרדים בני 15 ומעלה נעצר בשנים האחרונות ברמה של 42%, לעומת שיעור תעסוקה של 75% בקרב גברים יהודים שאינם חרדים. בשנתון החברה החרדית ל-2018 ובפרסום מיוחד של משרד האוצר על תעסוקת גברים חרדים (מאת כפיר כץ וזאב קריל) מחשבים את שיעורי התעסוקה בגיל העבודה העיקרי, בין 25 עד 64. כ-50% מגברים חרדים בקבוצת גיל זו מועסקים, בהשוואה ל-88% בקרב גברים יהודים לא חרדים. הפער זועק לשמיים. רחוק מאוד מיעד התעסוקה הממשלתי של 63%.
במשך יותר מעשור שיעורי התעסוקה של גברים חרדים נסקו למעלה, לפי כל שיטות המדידה, ועכשיו הם שוב בנסיגה. מה קרה?
"הבלימה התחילה ב-2015 והיא קשורה חד-משמעת בהסכמים קואליציוניים עם המפלגות החרדיות. בהסכמים הללו הוכפלה קצבת אברך".
המשולמת לו עד מתי?
"לגבר חרדי הלומד בכולל משולמת קצבת אברך עד גיל 67. באותם הסכמים קואליציוניים רוככו גם התנאים לקבלת תמיכה כספית עבור ילדים במעונות יום ומשפחתונים חרדיים ולקבלת הנחות והטבות אחרות, שהיו מותנות במבחן תעסוקה לשני בני הזוג. בקיצור, חוסל חלק ניכר מהתמריצים לגבר חרדי להצטרף למעגל התעסוקה".
האוצר עצמו מודה בפרסום המצוטט כי ״בשנת 2015 בוטלו מרבית הקיצוצים התקציביים שנעשו בשנים קודמות (לאוכלוסייה החרדית)״ וכי לביטול הזה הייתה השפעת מכרעת על נכונות הגברים החרדים לצאת לעבודה שכירה. משק בית חרדי שבו רק האישה עובדת והגבר אברך בכולל מגיע, בממוצע, להכנסה ברוטו של 13.5 אלף שקל, בהם 4,300 שקל הטבות מהמדינה ו־1,500 שקל תרומות מהקהילה.
יציאת הגבר לעבודה תגרום להפסד וצמצום קצבאות, תמיכות והטבות בשווי שעולה על 5,400 שקל לחודש. התוצאה: כדאיות נמוכה מאוד לגבר חדרי לצאת לעבודה, במיוחד כאשר מוסיפים לכך את סכנת הנידוי בקהילה שבה הנורמה היא לא לעבוד ואת העלויות הכרוכות ברכישת מקצוע.
אף על פי כן, מדגיש גלעד מלאך, אפילו מיצוי מלוא ההטבות לא מאפשר למשק בית חרדי שבו הגבר לומד בכולל לחיות ברמת חיים גבוהה או אפילו בינונית. ״הם חיים בדוחק רב״, הוא אומר, ״בקושי רב מצליחים לסגור את החודש״.
משק הבית החרדי ממשיך להיות גדול. בניגוד לרושם שטחי, מספר הילדים לאישה חרדית במהלך חייה לא צומצם (ואף עלה באחרונה) ועומד על יותר מ-7. מחצית ממשקי הבית החרדיים נמצאים, לפי דו"חות הביטוח הלאומי, מתחת לקו העוני, בהשוואה לכ-10% עניים באוכלוסייה יהודית לא חרדית. כ-60% מהילדים בבתים חרדיים חיים בעוני. ההכנסה נטו לנפש בבית חרדי נמוכה ב-62% מהכנסה נטו לנפש בבית יהודי לא חרדי.
מה הממשלה הבאה צריכה לעשות כדי להתגבר על הירושה החברתית הזו?
"על מנת לחזור למגמה של עלייה בשיעורי התעסוקה של גברים חרדים צריך לצמצם את תקצוב הישיבות החרדיות, ובמיוחד להקטין את התמיכות לאברכים הלומדים בכוללים. זה אבסורד לממן אברך שאינו עובד עד גיל 67. זו מלגת אי-עבודה למשך כל חיי העבודה. חובה להגביל אותה למספר שנים קצוב, בין 5 ל-8, לפי הנסיבות".
צעדים נוספים שעליהם ממליץ ד"ר מלאך: להתנות תמיכות למימון שהיית ילדים במעונות יום למשפחה חרדית באותם תנאים החלים על משפחות לא חרדיות, כולל הדרישה ששני ההורים יעבדו לפרנסתם. חובה להגביר את הפיקוח על לימודי הליבה במוסדות החינוך החרדיים הנהנים מתקציב המדינה, בשיעור כזה או אחר. במקביל, מומלץ להשקיע בפיתוח תוכניות לימוד ואמצעי לימוד המתאימים לצביון חיים חרדי ולהכשיר לכך כוחות הוראה.
כדי לבלום את הירידה בשיעורי התעסוקה ממליצים (במשתמע, כמובן) מחברי הפרסום של האוצר על קיצוץ ההטבות מקופת המדינה לאי-עבודה של גבר חרדי לפחות באלף שקלים נטו לחודש. הם רואים בהעלאת התעסוקה של החרדים את ״האתגר המרכזי״ בשמירה על הנס הכלכלי הישראלי.
"אבל בשביל כל זה", אומר מלאך, "צריך קואליציה שונה מהנוכחית, שעשתה בדיוק את ההפך". כלומר, עודדה את התרחבותה של מדינת עולם שלישי בתוך מדינת עולם ראשון.
שעת כושר בעזה
חילופי ההנהגה בחמאס, הדחת הצמרת הוותיקה בראשות איסמעיל הנייה והכתרתו של יחיא סינוואר לראש הארגון יצרו, להערכת גורמים בכירים במערכת הביטחון, "חלון הזדמנות למהלך כלכלי ברצועת עזה".
סינוואר, סבורים מומחים לחמאס, שינה את סדר העדיפויות של ארגונו מעידוד ההתנגדות האלימה - הטרור - לקידום רמת החיים של התושבים. התוצאות בהחלט ניכרות בשטח וזו שעת הכושר של ישראל. לישראל, אף שאינה הריבון בעזה, דרכים רבות לשפר את רמת החיים של תושביה ולעזור לחולל שם מציאות כלכלית חדשה. טובה לעזתים, טובה לישראל.
השנה, לפי כלכלנים בבנק העולמי, גדל התוצר בעזה ב-1%, בשעה שהאוכלוסייה גדלה ב-3% ויותר. ההכנסה הריאלית לנפש, אם כן, שוב ירדה. האבטלה עדיין גבוהה מ-40%, בקרב צעירים מגיעה לשני שלישים. חשמל רב עדיין מופק מגנרטורים ביתיים מזהמים. כל הסכמי הרגיעה, מזהירים במערכת הביטחון, יתפוררו כלא היו אם לא ייעשו וייראו בפרהסיה צעדים בולטים להקלה על המצוקה. מצוקה קשה מזינה את התסיסה.
צעדים קטנים ננקטו והניבו תוצאות. הרחבת שטח הדיג בחופי עזה מאפשרת פרנסה מכובדת לאלפי משפחות דייגים, סוחרי דגים, טווי רשתות, בוני סירות ועוד. הדגה מיוצאת מעזה בעיקר לרשות הפלסטינית, מקצתה גם לירדן והלאה. הקלות בהכנסת חומרי הדברה לרצועה איפשרו הרחבת שדות התותים ל-2,000 דונם. הגידולים מיוצאים לדובאי וקטאר והחקלאים העזתים מתגאים בקטיף הנעשה בכפפות.
6,000 מועסקים, 6,000 משפחות חזרו למעגל החיים הכלכליים. התאפשר גם שיפור באספקת חשמל, הן בגלל הכסף הקטארי המממן הזרמת חשמל ישראלי והן בגלל השקעה במתקני אנרגיה סולריים והארכה של קווים מהארץ. ועדיין, הרצועה מקבלת פחות מחצי מכמות החשמל הדרושה לה. באספקת המים צפוי שינוי דרמטי לטובה רק כאשר תסתיים ההקמה של מתקן התפלה גדול בצפון הרצועה, במימון בינלאומי ובעלות של מאות מיליוני דולרים. יחד עימו יונח מוביל מים מקומי ותיבנה תחנת כוח. ההשלמה תוכננה לעוד שלוש שנים, אך היא תיארך זמן רב יותר.
במכלול המהלכים הללו ישראל לא משחקת כינור ראשון; לכל היותר נתפסת כ״מאפשרת״. אין בהם את המפץ הגדול, את האירוע המכונן שעשוי להשפיע בטווח קצר על חיי רבבות משפחות עזתיות הניצלות מחרפת רעב רק הודות לשתי ארוחות ביום שמספקת ל-1.3 מיליון תושבי הרצועה אונר״א, סוכנות האו״ם לפליטים פלסטיניים שסומנה כאויבת על ידי ממשל טראמפ וחוגים שונים בארץ. במערכת הביטחון מוטרדים מהתקציב המכווץ של הסוכנות, המממנת חינוך לא רע לכ-300 אלף תלמידים בשנה.
אל מול העוינות הגלויה והמעמיקה של אבו-מאזן והממשל ברמאללה כלפי משטר חמאס, עד כדי ״חבלה מכוונת במאמצים לשיפור חיי העזתים״, אין מי שייכנס בנעליה של אונר"א. אבו-מאזן כבר פיטר כשתי חמישיות מעובדי הרשות הפלסטינית המועסקים במשרדיה בעזה וקיצץ עשרות אחוזים בשכר הנותרים, אך ממשיך להעביר אל הרצועה כמאה מיליון דולר לחודש, צינור חמצן חשוב.
בסבך אינטרסים סותרים אלו, בולט מהלך אחד שישראל יכולה, ולדעת בכירים מאוד במערכת הביטחון צריכה לנקוט עכשיו: פתיחת שוק העבודה הישראלי לפועלים עזתים במספרים גדולים. לדעת אותם הגורמים, אין בעיה ביטחונית (המעברים לישראל צוידו בחידושים טכנולוגיים) להנפיק היתרי עבודה ל-50 עד 100 אלף עזתים, בכפוף לקריטריונים.
היתרונות לכלכלת עזה ברורים: ההכנסות מהתעסוקה בישראל יזרימו מאות מיליוני שקלים לאוכלוסייה המקומית, יגדילו את הביקושים, יעלו את רמת החיים ויחלצו רבבות רבות ממעגלי אבטלה ויהפכו אותם ואת משפחותיהם לבעלי אינטרס מובהק בשמירה על רגיעה.
ההסדרה המדינית עם חמאס, מזהירים בכירים במערכת הביטחון, לא תשרוד בלי הקלה על המצוקה האזרחית. ולמרות שאנחנו כבר לא בעזה, זה די בידינו; למרבה הדאגה, אין עכשיו ממשלה נורמלית בישראל.
לפנייה לכתב/ת 
