אתגרי 2020: רוסיה מעכבת את מאבק צה"ל באיראן
האיום האיראני מסוריה נבלם אבל עדיין כולל רבבות אנשי מיליציות, טילים בליסטיים, טילי שיוט ומל"טים. מה בדיוק מנסה צה"ל לעשות שם, אילו מכשולים מציבים הרוסים ואיך כל זה משתלב עם השיתוק הפוליטי, שמעכב הצטיידות ותכנון? | כתבה שנייה
במצב הבלתי יציב השורר בצפון ובעזה, צה"ל צריך להיות מוכן כבר בימים אלה למערכה גדולה או למלחמה באחת הזירות או בשתיהן. אומנם כל מי שמאיים כיום על ישראל אינו רוצה במלחמה, אבל היא יכולה לפרוץ כתוצאה מהידרדרות, טעות בהבנת הצד השני או מבצע שהשתבש. מוכנות פירושה תוכניות מבצעיות מעודכנות, כוחות מאומנים ומלאי תחמושת, מיירטים וחלפים מלאים. הרבה כסף וקשב מושקעים במוכנות למלחמת הצפון הראשונה ולמערכה אפשרית נוספת בדרום. שם, בכל מקרה, צה"ל מעודד את מהלכי ההסדרה וכפי שאמר הרמטכ"ל, מזהה הזדמנות נדירה - שגם תאפשר לו להתמקד בזירה הצפונית.
בהמשך לכתבה הראשונה על אתגרי צה"ל ל-2020, כתבה זו תעסוק בעיקר בתחום המבצעי, שבו האתגר המיידי והחשוב ביותר הוא להמשיך במב"מ (המערכה שבין המלחמות), ובעיקר בצפון. זאת, מבלי להסתבך במלחמה עם איראן ושלוחיה ותוך מניעת חיכוך שעלול להוביל לעימות עם רוסיה.
המב"מ, שהשימוש בה התפתח והשתכלל בארבע השנים האחרונות, נועדה להשיג שלושה יעדים אסטרטגיים: לשבש את התעצמות האויב בטילים וברקטות שיפגעו בעורף האזרחי והצבאי בישראל, ואת היערכותו למלחמה ולפיגועים שהוא יוזם נגדנו; למנוע ולדחות מלחמות באמצעות הרתעה שנוצרת כתוצאה מהפגנה רצופה ועקבית של יכולות מודיעיניות ומבצעיות ונכונות להפעילן; להקל על צה"ל להכריע ולנצח במלחמה או במערכה אם תקרה.
המב"מ השיגה עד כה תוצאות לא רעות, והיא מתבצעת לא רק בזירה הצפונית אלא בזירות נוספות - בדרום ובמעגל שני ושלישי של המדינות המקיפות אותנו. במסגרת מאמצי המב"מ מפעיל צה"ל לא רק "אמצעים קינטיים", כמו למשל בתקיפת המערכים ומחסני הטילים של כוח קודס האיראני בסוריה, אלא גם אמצעים אחרים שחלקם חשאיים, וכן אמצעים דיפלומטיים, כלכליים ותודעתיים.
לאחרונה חלו שינויים לרעה מנקודת ראות ישראלית בסביבה ובתנאים ללוחמת המב"מ: עד הקיץ האחרון הבליגו האיראנים, חיזבאללה והסורים על רוב הפעולות; הם איימו אבל כמעט לא הגיבו במקרים שבהם לא היו להם נפגעים בנפש. בקיץ האחרון שינו האיראנים ושלוחיהם את המדיניות, הודיעו ואף קיימו שיגיבו על כל פעולה ישראלית.
שינוי נוסף לרעה חל בעקבות הפלת מטוס הביון הרוסי על ידי הסורים בספטמבר 2018. הרוסים טענו שישראל יצרה במכוון מצב שבו סוללות הנ"מ הסוריות יפילו את האיליושין הרוסי. כתגובה הם הודיעו שייתנו לסורים כמה סוללות S-300, שמסוגלות לגלות מטוסים וטילים בטווחים של יותר מ-175 ק"מ (תלוי בדגם) ולפגוע בהם.
הרוסים מימשו את איומם, אף כי לא באופן מלא. הם אומנם שלחו לסוריה סוללת S-300 אחת, ואף אימנו אנשי צבא סורים בהפעלתה, אבל עדיין לא מסרו את הסוללה לידיהם. גם כעת מתופעלת הסוללה על ידי אנשי צבא רוסים, אבל סביר לגמרי להעריך שעצם הימצאותה של הסוללה בסוריה והפעלתה על ידי אנשי צבא רוסים מצמצמת את חופש הפעולה האווירי של צה"ל ומסכנת את התעופה האזרחית והצבאית.
הטילים של הסוללה הרוסית אומנם מעולם לא נורו לעבר מטוסי חיל האוויר, אבל סביר שהמכ"מ של סוללת S-300 עוקב לעיתים קרובות אחר מטוסי צה"ל, אפילו אם הם נמצאים עמוק בשטח ישראל או טסים מעל הים התיכון. סביר גם להניח שהרוסים המפעילים את המכ"ם מזהירים את הסורים ומאפשרים מפעם לפעם לנ"מ הסורי לפעול ולטעון - כנראה בצדק - שהצליחו ליירט חימושים שהטילו מטוסים ישראלים לעבר מטרות בסוריה. חיל האוויר מתגבר על הקשיים האלה, אבל מתכונן ליום שבו הרוסים יעבירו את ה-S-300 לידי הסורים, ואולי יוסיפו עוד סוללות מהדגם הזה.
רומזים לרוסים על תקיפה
בכך לא נגמרים המכשולים שהרוסים מעמידים בדרכו של המב"מ. הם טוענים שפעולות ישראל נגד ההתבססות האיראנית בסוריה מפריעות להם להגיע להסדר פוליטי במדינה. פוטין מעוניין מאוד בהסדר כזה, שיביא לרגיעה ויאפשר לחברות רוסיות להרוויח משיקום סוריה מהריסותיה.
בנוסף לכך, בשאר אסד בא אל הרוסים בטענות על כך שאינם מגינים על סוריה מפני ישראל. לכן לחצו הרוסים על האיראנים לסגת למרחק 80 ק"מ מהגבול עם ישראל, ולא להביא מטעני טילים ונשק איכותי דרך נמל התעופה הבינלאומי של דמשק. האיראנים צייתו חלקית, ומאז בכל פעם שישראל תוקפת נגד ההתבססות האיראנית בסוריה דואג משרד החוץ הרוסי לפרסם הודעת גינוי.
הרוסים גם מזהירים אותנו השכם והערב שלא לפגוע באנשי צבא שלהם שנמצאים בסוריה. זה לא מפריע להם לשכן יחידות אנשי צבא במתקנים של חיל האוויר הסורי, שבהם משתמשים גם אנשי המיליציות ואנשי משמרות המהפכה שהביא כוח קודס לסוריה ושהתרחקו מהגבול עם ישראל. מדובר בשדות תעופה כמו T-4, מנרב ושדות באזור חלב וחמה, שבהם שוכנים אלה לצד אלה אנשי צבא רוסים ואנשי משמרות המהפכה האיראנים ו/או מיליציות שיעיות.
צה"ל אינו מוכן לוותר על המב"מ, וכל בכירי המטכ"ל מסכימים שבאמצעותו הושגה (בינתיים) בלימה טובה של ההתבססות האיראנית בסוריה, ונמנעה הצלחת פרויקט דיוק הטילים והרקטות שבידי חיזבאללה בלבנון ובידי המיליציות השיעיות (סוריות בעיקר) שפועלות בסוריה.
אך בה בשעה, עושים בצה"ל מאמצים כבירים כדי למנוע חיכוך עם הרוסים שעלול להידרדר לעימות עימם. מי שאחראי על כך הוא ראש אגף המבצעים, אלוף אהרון חליוה, שמעביר לרוסים רמזים והתרעות כלליות על פעילות איראנית בסוריה ועל כוונת ישראל לפעול נגדם. אם הרמז לא מועיל, חיל האוויר תוקף והרוסים מקבלים התרעה שמאפשרת להם להכניס את אנשיהם למחסות.
בתנאים אלה גוברת מאוד ההסתברות שפעולת מב"מ תסתבך ותדרדר אותנו להסלמה רבתי, ואולי אף למלחמה. צה"ל ובעיקר חיל האוויר נאלצים ליטול סיכונים שגדלים והולכים. לכן אחת המשימות החשובות של המב"מ היא לשמר את חופש הפעולה האווירי של צה"ל בשמי האזור. על המשימה הזו אחראי ישירות מפקד חיל האוויר, אלוף עמיקם נורקין. המטרה היא שחיל האוויר יוכל להפעיל את מלוא עוצמתו לדיכוי האש על העורף מיד עם פרוץ מלחמה בצפון ובדרום, ולבצע משימות ארוכות טווח בעומק שטחי האויב במסגרת המב"מ או במסגרת התמודדות במה שמכונה "המעגל השלישי". זו אחת משלוש משימות ליבה שצה"ל מתאמץ לבצע באמצעות המב"מ.
מה יש ומה אין לאיראנים בסוריה
אבל המשימה החשובה ביותר של המב"מ היא סיכול פרויקט דיוק הטילים והרקטות בלבנון ובסוריה. הפרויקט הזה נחשב לאיום הביטחוני העיקרי על ישראל, והרמטכ"ל יותר מרמז שצה"ל לא ייתן לפרויקט הזה להתממש בכל האמצעים הרכים והקינטיים שברשותו, אפילו אם פעילות המניעה תדרדר אותנו למלחמה. מסרים ברוח זו הועברו כמה פעמים לנסראללה.
המשימה השנייה בחשיבותה - מניעת התבססות בסוריה של כוחות איראניים או של אלה הפועלים בשליחותה. באמצעות המב"מ הצליח צה"ל ב-2018-2017 למנוע הקמת גיס איראני-שיעי בסוריה שאמור היה למנות 100 אלף לוחמי מיליציות שיעיות. הוא תוכנן להתמקם קרוב לגבול ברמת הגולן, ובשעת התלקחות לפעול נגדנו כמו שפועל חיזבאללה בלבנון.
המב"מ והדיפלומטיה הישראלית - הדיאלוג עם רוסיה בכל הרמות - הצליחו למנוע הגעת מספר ניכר של לוחמים שיעים ולהרחיק את אלו שישנם מהגבול ברמת הגולן. עם זאת, צה"ל לא הצליח עדיין להרחיק את חיזבאללה מקרבת הגבול, ומה שחמור יותר - בסוריה יש כ-45 אלף אנשי משמרות המהפכה ואנשי מיליציות שיעים שממומנים על ידי איראן, רובם סורים. ברשותם טילים ורקטות בליסטיים וגם כמה טילי שיוט, וכן כלי טיס בלתי מאוישים ורחפנים מדויקים.
מתוך הכוחות הללו, כמה אלפי שייכים לדיביזיה האיראנית-שיעית שמפקדתה במחנה "אימאם עלי" שליד מעבר אל-בוכמאל בין עיראק לסוריה, בשטח הסורי. השאר מפוזרים ברחבי סוריה, בעיקר סביב מחוז אידליב שם הם משתתפים בלחימה הקרקעית.
הדיביזיה הזו נמצאת מאות קילומטרים מישראל, כדי להיות רחוקה מפגיעות חיל האוויר. משימתה כעת היא לאבטח את המסדרון היבשתי הלוגיסטי מאיראן לעיראק, ואם תפרוץ מלחמה - להצטרף לכוחות חיזבאללה הנלחמים קרקעית בחזית הלבנונית ובחזית רמת הגולן. בכל אלה נחוש צה"ל לטפל כדי שלא יהפכו למפלצת המאיימת על העורף בישראל, כפי שקרה בלבנון.
בניין הכוח
לבניין הכוח הצה"לי הציבו הרמטכ"ל כוכבי וסגנו האלוף אייל זמיר שני יעדי-על: האחד - לקצר את המלחמה הבאה ולנצח בה במחיר שחיקה מינימילי לעורף ולכוחות. האמצעי לכך הוא "רב-ממדיות", כלומר שילוב מסונכרן ומתואם של יכולות מגוונות של צה"ל ויחידות מכל הזרועות, במבצעים התקפיים והגנתיים. ברור מאליו שקיצור המלחמה נחוץ בראש ובראשונה כדי לצמצם את הפגיעה והנפגעים בעורף ממטחי טילים ורקטות, וכי ניצחון מהיר יחזק את ההרתעה האסטרטגית של ישראל וירחיק את המלחמה הבאה.
היעד השני - להכניס בצה"ל את השינויים הדרושים לפני שתפרוץ המלחמה הבאה, כדי שאפשר יהיה לנצח בה מהר ובמחיר סביר. כוכבי הקדיש בשנה האחרונה ימים עם אנשיו במאמץ לברר עד הסוף מהי משמעות המושגים הכרעה וניצחון במלחמות מהסוג שאנו מעורבים בהן בתקופה הנוכחית. לא אעסוק בכך מחמת קוצר היריעה.
לכן כוללת תוכנית בניין הכוח של התוכנית הרב-שנתית (תר"ש) "תנופה" את התחומים הבאים:
- החלטה על רכש מטוסי הקרב ומסוקים חדשים: חיל האוויר הוא היחיד כיום מבין החילות המודרניים בעולם שמתפעל עדיין מטוסי F-15 מהדגם "בז" הישן, מסוקי יסעור, מסוקי תקיפה "פתן" (אפאצ'י מדגם ישן) ומטוסי תדלוק מיושנים. צי המטוסים של חיל האוויר צריך רענון וחידוש דחוף כדי שלא להיקלע לסחרחורת תאונות ולכרסום ביכולות. ההחלטה בעניין זה מתעכבת כבר שנתיים, אף שמפקד חיל האוויר ואנשיו יודעים בדיוק איזה תמהיל של מטוסי F-35 ו-F-15 מהדגם החדש הם רוצים לקנות. בעניין מסוק הסער הגדול שיחליף את היסעור, עדיין לא הוחלט אם לקנות את המסוק מהדור החמישי של חברת לוקהיד מרטין או את המסוק הישן והזול יחסית מתוצרת בואינג.
תקציב הסיוע הצבאי האמריקני בסך 3.8 מיליארד דולר לשנה מאפשר לחתום חוזים ולהזמין את המטוסים. החלטה על כך יכולה לקבל גם "ועדת השרים להצטיידות" (כיום זה הקבינט) של ממשלת מעבר. כך גם בעניין מטוסי התדלוק שבלעדיהם לא תיתכן פעולה במעגל השלישי.
אלא שהרמטכ"ל מעכב בינתיים את ההחלטה, שיש לה משמעות כספית כבדה. לפני שיחליט וישעבד את מרבית תקציב הסיוע הדולרי לצורכי חיל האוויר, כוכבי רוצה לדעת מה יהיה היקפו של התקציב השקלי שתעמיד הממשלה הקבועה שתקום (אולי) אחרי הבחירות לרשות צה"ל ומערכת הביטחון, ואז יוכל לקבוע סדר עדיפויות. לפי חישובי סגן הרמטכ"ל, האחראי על בניין הכוח, יידרשו לצה"ל 36 מיליארד שקלים כדי להוציא לפועל את תר"ש "תנופה" - כארבעה מיליארד שקלים יותר מהתקציב שהמדינה מעמידה לרשות צה"ל כיום.
הדרישה להגדלת התקציב נובעת גם מצרכים דחופים נוספים:
- שדרוג כמותי וטכנולוגי משמעותי של מערך ההגנה האווירית, באופן שיוכל ליירט טילים, רקטות ופצצות מרגמה וכן טילי שיוט, כטב"מים ורחפנים מכל הסוגים שישוגרו באלפיהם לעבר העורף. המטרה: מערך נייח שלא יסבול מסינדרום השמיכה הקצרה, לא יצטרך לנייד מכ"מים וסוללות טילים מזירה לזירה במקרה של מלחמה, ויוכל לגלות טילי שיוט וכטב"מים שיטוסו בגובה נמוך גם אם יבואו מתימן.
המערך הזה יכלול לפחות עוד שכבת מיירטים שנמצאת כעת בפיתוח, ותטפל גם ברום הקרוב לקרקע. באמצעותה אולי אפשר יהיה למנוע את מרבית אזעקות הצבע האדום שמדירות שינה מעיני ילדים בעוטף עזה. ב-2020, כך אפשר להעריך, יוחלט אם אפשר כבר לעשות שימוש מבצעי בלייזר ליירוט רקטות ופצצות מרגמה. בצה"ל ברור שהלייזר הוא נשק העתיד בתחום, אבל עדיין לא ברור אם הטכנולגיה כבר הבשילה.
- שיפור מיידי ביכולות התמרון על-ידי הגדלה מהירה של מספר חטיבות הטנקים והחי"ר המצוידות בכלים ממוגנים במערכות "מעיל רוח" ו"חץ דורבן", שיאפשרו להם להתקדם במהירות לעבר אזורי שיגור הטילים הבליסטיים למרות טילי הנ"ט שיירו לעברם. כמו כן תגדל הקטלניות של היחידות המסתערות באמצעות כמויות גדולות של אמצעי גילוי וטילים שיירכשו עבורן. תיבנה "אווירייה יבשתית" עבור יחידות אלה, שתאפשר להם לאתר אויב מסתתר ולפגוע בו באמצעות מל"טים ורחפנים.
- ולבסוף, אך לא פחות חשוב ויקר, פיתוח יכולות הסייבר וה"ספקטרום". לתחום זה, שהרמטכ"ל מייחס לו חשיבות רבה, התייחסנו בכתבה הראשונה.
השורה התחתונה היא שהמטה הכללי של צה"ל יודע כיום מה הוא צריך, כמה וכמה זה עולה, אבל כל עוד לא קמה ממשלה שיכולה לאשר תקציב, ובתוכו את תקציב הביטחון, צה"ל לא יכול להיכנס לפרויקטים גדולים וארוכי טווח. הוא יכול לעשות זאת באישור מיוחד מהחשב הכללי באוצר, אבל זהו תהליך מסורבל שלוקח חודשים. בינתיים הוא נאלץ להסתפק כל חודש ב-1/12 של התקציב האחרון שאושר בממשלה. כתוצאה מכך אבד זמן יקר, ולא יהיה זה מוגזם לקבוע שכל יום שעובר מעלה את המחיר שנשלם במלחמה הבאה.
לפנייה לכתב/ת 
