האם יש קשר בין רמת ההכנסה לבין כמות הילודה? בדקנו בסין

"מהר, מי זוכר מה בא אחרי "ושם תודה נזבח"?"(צילום: China Photos/Getty Images IL)

אומרים שכל ילד מביא את המזל שלו. אז אומרים. קחו זוג הורים צעיר ותגלו שאחד השיקולים המרכזיים אם להביא ילד / עוד ילד לאוויר העולם הוא השיקול הכלכלי. אני לא מגלה כאן את אמריקה, ויש מספיק כתבות על כמה עולה גידול ילד עד גיל 18. ספוילר, בסביבות מיליון שקל.

על פניו, חוץ מסקרים שטחיים, אי אפשר באמת לאמוד עד כמה השיקול הכלכלי מכריע אצל רוב הזוגות. אולי זה סתם תירוץ נוח כי עכשיו זה לא הטיימינג הנכון, אולי המצב הכלכלי ישתפר אוטוטו ואז נביא ילד, אולי הזוגיות קצת מתנדנדת אז כדאי לחכות. לכו תנחשו.

רוצה גליון "בלייזר" הביתה במתנה? יופי.

תמריצים כלכליים לעידוד הילודה הם לא דבר חדש. זה קורה באיטליה ובגרמניה, ביפן וכמובן בישראל — שלקחה את זה לקיצון ולמעשה תומכת בנדיבות במשפחות ברוכות ילדים. אבל אפילו כאן דמי הלידה מגיעים מקסימום ל־1,400 שקל בערך, וקצבת הילדים נעה בין 150 ל־190 פר ילד. הרבה ביחס לעולם, אבל רחוק מלהספיק.

יש כאן מלחמה בין הכלכלנים שטענו בהיגיון רב שמצב כלכלי ירוד הורג את הליבידו — או לפחות את תוכניות ההתרבות — אל מול פסיכולוגים שטענו שזה התירוץ המושלם.

מי יודע כמה זמן הוויכוח הזה נמשך, אבל השנתיים האחרונות בסין פשוט טורפות את הקלפים וגורמות לרבים לתפוס את הראש. למי שלא זוכר או לא יודע, סין ביטלה לפני כארבע שנים את מדיניות הילד האחד שהגבילה את הילודה במדינה מאז 1980. מה הייתם מצפים שיקרה בעקבות הכרזה כזאת?

תחשבו על אינספור זוגות שרוצים להגדיל את המשפחה ולא יכולים. דמיינו ואקום של אנשים שרצו עוד ילדים ולא יכלו בגלל מגבלות חוקיות. לא פלא שהערכות הכלכלנים היו שסין תגיע בתוך ארבע־חמש שנים לכאוס מבחינת יכולת הייצור וההכנסה, ותיאלץ להשיב במהירות את מדיניות הילד האחד. זה לא שהם חשבו שמחר בבוקר משפחה סינית עם ילד אחד תהפוך לברוכת ילדים, אבל חשוב להבין ש־80% מסין עודנה חקלאית, וילד נוסף, עדיפות לזכר, הוא זוג ידיים נוספות שיכולות לתרום באופן ממשי. קשה להתווכח עם ההיגיון הזה, וגם אם הממוצע היה הופך לשני ילדים, עדיין מדובר על תוספת של 100%.

מה קרה בפועל? לא רק שהיקף הלידות לא עלה אלא שנרשמה צלילה מוחלטת. ב־2016, מיד לאחר ששוחררה החגורה, נרשמו 18.46 מיליון לידות, ב־2017 המספר כבר ירד ל־17.58 מיליון, וב־2018 אנחנו כבר בצלילה חופשית ועומדים על 13.62 מיליון לידות בלבד. תכף נדבר על הלמה, אבל כדי להבין את ההלם של הממשל די אם נבהיר כי תוך שנתיים בלבד מרגע הפסקת מדיניות הילד האחד, מנהיגי המפלגה הקומוניסטית הגדירו את המצב החדש "בעיה דמוגרפית שיכולה להוביל לפגיעה קשה ביותר ברפובליקה הסינית".

הסינים לא מגזימים. אם ניקח את היקפי הילודה הנוכחיים ונשקלל אותם עם נתוני הפטירה, נקבל אוכלוסייה סטטית. רבים מעריכים כי הסינים מציגים לעולם נתונים "משופרים", ובפועל האוכלוסייה כבר מתכווצת. על פי כל ההערכות, תוך שנתיים נוספות נרד מתחת לעשרה מיליון לידות בשנה אל מול 12.5 מיליון נפטרים. כבר עכשיו סין נחשבת לאחת מחמש המדינות שבהן שיעור הילודה הוא הנמוך בעולם.

מבחינת הכלכלנים זה היה ניצחון, גם אם עקום. כאמור, הם ציפו לפיצוץ אוכלוסין. ההמונים הסינים, נראה, הוכיחו שעוני וחוסר ודאות כלכלית עוצרים את הילודה.

זה יכול היה להישמע הגיוני לולא סקרי עומק של הממשל לא היו מעלים את התשובה: מרבית הזוגות בחרו שלא להוסיף ילד למשפחה מתוך אופטימיזם. הם האמינו, ועדיין מאמינים, שגם אם המצב הכלכלי כעת נוח, קרוב לוודאי שהוא יהיה נוח יותר בהמשך. הם לא ידעו לומר מתי זה "בהמשך", בטח לא לנקוב בנטו שצריך להיות כתוב בתלוש בשביל לספק אותם. הם הותירו את הסוקרים עם הקביעה שגם אם עכשיו הכל סבבה, אנחנו מעדיפים לחכות.

כשהכלכלה לא מצליחה להסביר משהו היא פונה לתחום הכלכלה ההתנהגותית, אזור דמדומים שבין כלכלה לפסיכולוגיה. לכן הושיבו זוגות ושאלו אותם שאלות כלכליות קיצוניות: בהנחה שמחר תזכו בסכום כסף חריג (המקבילה ללוטו שלא קיים בסין), האם תעשו ילד? לא. ואם רמת ההכנסה תידרדר מעט — האם תדחו את המועד המשוער? בוודאי שכן. למעשה, הסיבה היחידה שעלתה כמשהו היכול לזרז לידה עתידית היה גיל האישה.

אם לממשל הסיני עם האוכלוסייה המזדקנת בעולם והאוכלוסייה החקלאית הגדולה בעולם לא יהיו צעירים, לא יהיו ידיים עובדות ותומכות במבוגרים, וקל להבין שהעול הכלכלי על המדינה יהיה פשוט בלתי אפשרי. ההערכות כיום הן שהממשל ייאלץ אשכרה לתמרץ זוגות ללדת, במה שהיה נדמה עד לפני שלוש שנים כמדע בדיוני.

ובכל זאת, אם מחפשים הסברים, גם הפסיכולוגים הטהורים וגם אנשי הכלכלה ההתנהגותית מסכימים שהסיבה שבגללה הסינים לא עושים ילדים היא חוסר סיפוק והשלמה עם ההווה: לא מספיק שיהיה טוב היום, מחר יכול להיות טוב יותר. זה נכון להבאת ילדים, למצב כלכלי, לזוגיות — להכל. אנחנו במצב של חוסר סיפוק מוחלט, לא יכולים ליהנות מהמצב הקיים כי הוא בסך הכל שלב בדרך לאנשהו, לא באמת ברור לאן.

עובדתית, כל מי שחושב שהשאלה אם להביא עוד ילד ניתנת לפתרון במסגרת האשראי טועה בגדול. ואולי האמירה שכל ילד מביא את המזל שלו פירושה שהמצב לעולם לא יהיה אידיאלי. ולכן, גם אין סיבה של ממש לחכות.

___________

הכותב הוא בעלים ומנכ"ל של חברת קרנות הגידור CBGN Finance

מגזין דצמבר עכשיו בדוכנים

למקרה שפספסתם:

• בעל עסק? תשכח ממשפיענים, מעכשיו אומרים "קראודים", וזה אומר בגדול, שכל אחד יכול להיות משפיען , גם אם יש לו 300 עוקבים.

• שתינו עם אוליגרכים. וודקה, שמפניה וקוניאק כל כך פרימיום שצריך להוריד אותם עם משכנתא .

• מנכ"ל גוגל: "אין סיבה שבני אדם לא יחיו עד גיל 500". הבעיה היא שאין לכולם מקום . מה עושים? תעלומה.