שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הרגע שאתם מאבדים את הסבלנות לילדים

    כמו כל דבר בהורות, גם סבלנות וסובלנות הן תכונות שלא מספיק שנלמד את הילדים עליהן בדיבורים אלא במעשים ובדוגמה אישית. חושבים שאתם פועלים נכון? בדקו את עצמכם

    אנחנו מחנכים את הילדים להמתין בסבלנות בלא מעט סיטואציות ואפילו מחדירים להם את זה מגילאי הגן בשירים כמו "סבלנות, סבלנות, לא קונים בשום חנות". אנחנו מפצירים בהם להיות סובלניים כלפי אחרים אבל כשזה מגיע ליכולות שלנו להיות סבלניים וסובלניים כלפיהם - פה אנחנו נופלים, ולא פעם.

     

    אבל קודם בואו נבין מה זו סבלנות וסובלנות ולמה אנחנו צריכים את שתיהן. סבלנות, לפי ההגדרה המילונית, היא היכולת לסבול עיכוב או המתנה והיכולת להתמודד מול קשיים ללא תגובה של כעס, דאגה או קוצר רוח. סובלנות, לפי ההגדרה המילונית - היא התנהגות מכבדת כלפי מישהו השונה ממך - גם אם אתה לא מסכים עם הדעה וההתנהגות שלו.

     

    אישה כועסת (צילום: shutterstock)
    מלמדים את הילדים על סבלנות? תתחילו בדוגמה אישית(צילום: shutterstock)

    אם חשבתם שמדי פעם אתם חסרי סבלנות עם הילדים שלכם אבל יש לכם לא מעט סיבות ואפילו די טובות (לחץ בעבודה, בעיות בזוגיות ועוד), תתפלאו לגלות שאתם גם חסרי סובלנות כלפיהם לא מעט פעמים ולרוב זה בא ביחד.

     

    ממהרים הביתה

    קחו לדוגמה אבא שלוקח את הילדה שלו מהגן ובדרך הביתה היא מגלה קן נמלים וממנו יוצאת שיירת נמלים ארוכה. כל מה שהילדה רוצה לעשות זה לעמוד ולהתבונן בשיירה הבלתי נגמרת, פשוט להתבונן. מה יעשה האב? יעצור ויחכה לה בזמן שהוא מסתכל לצדדים משועמם, מתעסק בנייד ומדי פעם ישאל אותה אם אפשר ללכת, או יתכופף לידה, יביט ביחד איתה וישאל אותה שאלות וגם ילמד אותה כמה דברים תוך כדי?

     

    ברוב הפעמים מה שעושה האב (או האם, זה כלל לא משנה) זה להאיץ בילדה לעזוב את הנמלים ולהמשיך בהליכה. ולמה? כי זה משעמם, כי הם ממהרים הביתה, כי כמה כבר אפשר להתבונן בנמלים? אבל כל אלה הם המחשבות שלו והקושי שלו - לו אין סבלנות להתבונן בנמלים ואין לו סובלנות לעובדה שאותה זה מעניין. הוא לא רואה את העניין ואת מה שמרתק אותה, אלא רק את העובדה שאותו זה לא מעניין ולכן - אפשר ללכת משם.

     

    קראו עוד:

    הדרך להראות לילדים את היכולות שלהם

    6 משחקים שעוזרים להכיר יותר את הילדים

    התגובה הנכונה להתנהגות שלילית של הילדים

     

    דוגמה נוספת היא חיסוני השפעת או כל חיסון אחר לצורך העניין. כמה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו עם ילד מפוחד שבוכה ומסרב להיכנס ולא רוצה לקבל את החיסון, גם אם נבטיח לו את חנות הממתקים לאחר מכן? כמעט כל ילד.

     

    ומה התגובה של רוב ההורים? לבטל את הפחד של הילד. "תירגע", "זה לא כואב", "תפסיק לבכות", "זה רק חיסון זה שניה וזה עובר". אנחנו לרגע לא עוצרים ושמים את עצמנו במקומו. זה כן כואב! זה ממש לא רגע ועובר. זה מפחיד ומלחיץ, יש ילדים שפחות ויש ילדים שיותר.

     

    אל תבטלו את הקושי שלו (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    אל תבטלו את הקושי שלו(צילום: shutterstock)

    זה שאנחנו בתור בוגרים כבר לא זוכרים, או פשוט רוצים שזה יגמר כי האמת היא שאין לנו כוח לבכי הזה הבוקר - לא אומר שמבחינת הילדים שלנו זה לא עניין גדול. זה כן! תכילו את הפחד שלהם, תהיו שם בהוויה שלהם - שמבחינתם זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות להם הבוקר והם ממש לא רוצים לקבל את החיסון הזה.

     

    נסו לרדת לגובה של הילד, לחבק אותו ולומר - "אני יודע שזה מפחיד. גם אני עדיין מפחד מזריקות, אבל זה חשוב כי החיסון ישמור עלייך ממחלות וחיידקים ואנחנו לא רוצים שתהיה חולה, נכון? בוא ניכנס, אני אחזיק לך את היד, נדבר על משהו אחר, אפילו נשיר שיר. לא נסתכל על הזריקה והיא תעבור מהר. אפשר אפילו לספור לראות כמה מהר זה עובר".

     

    אחרי החיסון תחזקו אותם, שהחוכמה היא להתגבר על הפחד ולעבור את החיסון למרות זאת. נסו להימנע ממשפטים כמו - "ראית? סתם בכית, זה כלום". הם לא מרגישים ככה וזה הרבה יותר מכלום עבורם.

     

    כמו כל דבר בהורות, גם סבלנות וסובלנות הן תכונות שלא מספיק שנלמד את הילדים עליהן בדיבורים אלא במעשים ובדוגמה אישית. תתחילו וגם תתמידו בלהיות סבלניים וסובלניים כלפי הילדים שלכם.

     

    הכותבת היא מנחת הורים , מפתחת שיטת "הסמכו"ת להורות בטוחה רגועה ומהנה"

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    שימו לב לתגובות שלכם
    צילום: shutterstock
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים