שתף קטע נבחר
 

כמו נינג'ה: ענף הטיפוס - הסיכונים והפציעות

טיפוס על קירות הפך להיות הטרנד הלוהט בעולם הכושר, המקצועי והחובבני כאחד, במיוחד עכשיו משהוא נכנס למשחקים האולימפיים בטוקיו בקיץ הקרוב. סקירת מחקרים מפרטת האם מדובר בענף בטוח לעוסקים בו

הוא הפך בשנים האחרונות להיות הרבה יותר מעוד ענף ספורט וצבר הילה של תופעה חברתית של ממש. חברי נבחרת ישראל בטיפוס הפכו ל"ספיידרמנים הישראליים" בעיני לא מעט ילדים ובני נוער, והענף אף קיבל הכרה וחשיפה תקשורתית עצומה בתחרות "נינג'ה ישראל".  קירות טיפוס ספורטיבי החלו לצוץ כפטריות אחרי הגשם ובאולימפיאדת טוקיו שבפתח ענף זה מקבל מקום של כבוד כאשר הוא נכנס לראשונה למשחקים האולימפיים באופן רשמי בקיץ הקרוב.

 

אז למה הענף הזה זוכה פתאום לפופולריות רבה כזו?

 

ענף הטיפוס (Sport climbing) הינו ענף ססגוני, ייחודי, ומאתגר מבחינות רבות לספורטאים העוסקים בו. לנו, כישראלים, יש בו עניין רב. הענף כולל שלוש קטגוריות מרכזיות - בכל אחת נדרש מינון אחר של יכולות כולל זריזות רבה, יכולת טכנית יוצאת דופן וכושר אירובי ואנאירובי מהמעלה הראשונה:

 

"בולדרינג" – מסלול טיפוס קצר המבוצע ללא אבטחה, כשמתחת המתאמן מוצב מזרן.

"הובלה" – מסלול טיפוס המגיע לגובה של עד 35 מטרים כאשר המטפס מאובטח בחבל.

"ספיד" – תחרות מקבילה של שני מתמודדים על מסלול זהה אשר המהיר ביניהם מנצח.

 

 ענף הטיפוס. מאתגר לעוסקים בו. צילום: דייגו רוזמן, באדיבות התאחדות הטיפוס בישראל (צילום: דייגו רוזמן)
ענף הטיפוס. מאתגר לעוסקים בו. צילום: דייגו רוזמן, באדיבות התאחדות הטיפוס בישראל

 

עד כמה טיפוס הוא באמת ספורט מסוכן?

תיאורטית, כשאנו צופים בספורטאים המהירים העולים במעלה קיר הטיפוס, מתעורר אצלנו חשש טבעי לסכנת פציעה, במיוחד נוכח הגובה הרב, החשש מנפילה וכמובן כתוצאה מעומס יתר באחזקת משקל הגוף. אך האם סכנת הפציעה היא אכן חמורה ומוחשית?

 

אחת הסקירות הגדולות ביותר שפורסמו בירחון המדעי Wilderness & Environmental Medicine בשנים האחרונות בהקשר זה נערכה בגרמניה, ועקבה במשך 5 שנים אחר למעלה מחצי מיליון משתתפים בפעילות במתקן טיפוס. גיל המטפסים במחקר נע בין 8 ל-80, עובדה המעידה על פופולריות הספורט ועל היכולת לעסוק בו בהנאה בכל קבוצות הגיל, וזהו אולי מרכיב חשוב באטרקטיביות של ספורט זה.

 

קרוב ל-40% מהספורטאים במחקר היו נשים, וזמן הטיפוס הממוצע היה כשלוש שעות - נתון המדגיש את השוני החריג בהתייחס למשך הפעילות הרב בניגוד לרוב ענפי הספורט המוכרים לנו (שחייה, אופניים, ריצה, משחקי כדור פופולריים). ואולם, למרות טווח הגילאים הרחב כל כך ומשך הפעילות הארוך, מספר הפציעות עמד על 30 בלבד ומרבית הפציעות נגרמו בקטגוריה של "הובלה" (lead climbing).

 

מבחינת סוג הפציעה, הסתבר כי במהלך "בולדרינג" מרבית הפציעות הן כתוצאה של נפילה, בעוד שבקטגוריות האחרות נראה מגוון גדול יותר של מנגנוני פציעה.

 

רוב הפציעות היו קלות עד בינוניות ובכל מקרה לא נרשמו פציעות קטלניות. שיעור הפציעות היה 0.02 פציעות לכל 1000 שעות טיפוס.

 

מכאן, כי בספורט הטיפוס שיעור הפציעות הוא מהנמוכים ביותר המוכרים לנו מתוך ענפי הספורט השונים, ולמרות החשש, מדובר בספורט "בטוח" יחסית, בהשוואה לענפים אחרים. גם כאשר מתרחשת פציעה, מדובר לרוב בפגיעות בעלות חומרה קלה עד בינונית, ובכל מקרה לא מדובר בפגיעות קטלניות.

 

צילום: דייגו רוזמן, באדיבות התאחדות הטיפוס בישראל (צילום: דייגו רוזמן)
צילום: דייגו רוזמן, באדיבות התאחדות הטיפוס בישראל

 

אילו פציעות מאפיינות את ענף הטיפוס?

עם זאת, ובמיוחד במהלך תחרות, מכיוון שכל פציעה עלולה למנוע את המשך השתתפות הספורטאי בתחרות, יש חשיבות גבוהה להקפדה על ביצוע טכני נכון של הפעולה כדי למנוע פציעות ככל הניתן. לדוגמה, אחת הפציעות היותר חמורות שתוארה באותה סקירה, (שהוזכרה לעיל), הייתה שברים בשיניים של מטפס כתוצאה מאחיזה לא רצויה של קצה החבל בין שיניו תוך כדי הטיפוס.

 

הסתבר כי ברגע אחד של מעידה מהקיר, הנפילה העוצמתית כנגד החבל הובילה לשברים ותלישת שיניים אשר נסגרו בעוצמה רבה על החבל. מובן שבביצוע טכני נכון של הטיפוס היה ניתן למנוע בנקל פציעה זו. בנוסף, חשוב לזכור כי טעויות טכניות בטיפוס כגון טעויות בקשירת החבל ולא רק באחיזתו או אחרות, עלולות בפוטנציאל גם הן להוביל לפציעות חמורות, לכן יש חשיבות ללימוד יסודי של הטכניקה ונקיטת אמצעי זהירות.

 

בנוסף, נוכח התופעה המתרחבת של הענף גם בקרב הציבור העוסק בתחום באופן חובבני יותר חשוב לשים לב לבחירת מקומות האימון ככאלה שיהיו בטיחותיים ומאושרים לספורט זה.

 

לגבי אופי ואזורי הפציעות של איברי הגוף השונים, ברוב הסקירות שתוארו בספרות, הסתבר כי פציעות בגפיים העליונות דומות בשכיחותן לפציעות גפיים תחתונות כאשר פציעות אלה כוללות בין היתר נקעים, שברים, פריקות (כתף, מרפק, אצבעות, ברכיים, ועוד).

 

בכל מקרה, חשוב ונכון שיהיה צוות רפואי בעל מיומנות בסיסית באתר הפעילות או במקום סמוך בזמינות גבוהה אשר יוכל לתת מענה ראשוני לפציעה, כולל קיבוע איבר זמני במקרה של שבר או פריקה, חבישה ראשונית במקרה של נקיעה (קרסול למשל) ובהמשך לאפשר פינוי מוקדם למתקן רפואי מסודר להמשך הטיפול.

 

הכותב הוא מנהל שירות פציעות ספורט, כירורג בכיר במחלקה לכירורגיה אורתופדית במרכז הרפואי מאיר, המלווה הרפואי הרשמי של הסגל האולימפי

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים