מבחן של גדולים: איזה מיניוואן הוא הטוב, הנוח והמשתלם ביותר?
רנו גרנד סניק, סיטרואן C4 ספייס-טורר וטויוטה פריוס+ הצליחו לשרוד את מתקפת רכבי הפנאי ועדיין משווקים כאן. הצבנו אותם למבחן השוואתי ראשון כדי לבדוק למי יש הכי הרבה מקום בתא המטען, באיזה רכב יותר בטוח ונעים לנהוג ואיפה תוכלו לשבת בנוחות גם עם מתבגרים
מיניוואנים הם הסובלים הגדולים מהמבחר האדיר של רכבי פנאי לסוגיהם, בעיקר דגמי שבעה מקומות כמו מיצובישי אאוטלנדר, ניסאן X-טרייל, סקודה קודיאק ופיז'ו 5008. שכן כמו במקרים רבים אחרים, גם כאן מוותר מר ישראלי על יכולת ייעודית והתאמה מובנית למשימה, במרדף אחרי הפוזה ה"קרבית", המראה ההרפתקני לכאורה. וכמו בלא פחות מקרים, גם כאן מדובר בפספוס.
לכן ניצלנו את ההזדמנות - ועם חזרתו לשיווק של מייסד הקטגוריה, רנו גרנד סניק, יזמנו מפגש עם עוד שני נציגים וותיקים ובולטים בקטגוריה למבחן השוואתי. ראשון להצטרף הוא סיטרואן C4 גרנד ספייס-טורר (פיקאסו לשעבר), שני הוא טויוטה פריוס+. בסך הכול השלישייה המבטיחה ביותר בארץ.
מנוע: 4 צילינדרים, 1.8 ליטר בנזין וחשמל, 136 כ"ס
תמסורת: רציפה, הנעה קדמית
זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית: 11.3 שניות, 165 קמ"ש
בטיחות: 7 כריות אוויר, בלימה אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית ותאורה דינמית
מחיר: 170 אלף שקל
מנוע: 3 צילינדרים, 1.2 ליטר, טורבו-בנזין, 130 כ"ס
תמסורת: 8 הילוכים אוטומטית, הנעה קדמית
זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית: 10 שניות, 200 קמ"ש
בטיחות: 6 כריות אוויר, בלימה אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, תאורה דינמית והתראת שטח מת
מחיר: 165 אלף שקל
מנוע: 4 צילינדרים, 1.33 ליטר, טורבו-בנזין, 140 כ"ס
תמסורת: 7 הילוכים כפולת מצמד, הנעה קדמית
זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית: 10.4 שניות, 198 קמ"ש
בטיחות: 6 כריות אוויר, בלימה אוטונומית, תאורה דינמית, התראת סטייה מנתיב וערנות נהג
מחיר: 165 אלף שקל
באופן טבעי, עיצוב חיצוני אינו אלמנט בולט וחשוב מדי בקטגוריה. ולמרות זאת, הגרנד סניק מפתיע עם עיצוב נאה, דינמי ומודרני. הספייס-טורר ייחודי אומנם אך המראה המגושם אינו נאה במיוחד, והפריוס+ נראה לצידם בעיקר מיושן.
סביבת הנהג ברנו מוכרת מדגמים עדכניים של היצרנית והיא איכותית למגע ומראה ונוחה וברורה לתפעול. מושב הנהג תומך ונוח ותנוחת הנהיגה טובה ממתחריו. יש גם כמות מסחרית של תאי אחסון לרבות ארבעה (!) נסתרים מתחת לשטיחים, קונסולה מרכזית עם שלל תאים נוספים וארבעה שקעי USB לטעינה (שקע בודד באחרים).
ספסל השורה השנייה מרווח יחסית, אך בניגוד לאחרים, אי אפשר לכוון כל מושב בנפרד. הגישה לשורת המושבים השלישית פחות נוחה, והמרווח בה צפוף יחסית. עם זאת, תא המטען שלה הוא הגדול ביותר כשכל המושבים בשימוש -233 ליטר או 596 ליטר בקיפול השורה השלישית.
הסיטרואן מסורבל יותר לתפעול מערכות דרך תפריטים במסך המגע והגיע הזמן לוותר על חלק מהמתגים על ההגה והידית הזעירה לבחירת הילוך. המושבים כאן הנוחים ביותר (לרבות כיוון גובה למושב הנוסע מלפנים) ויש שדה ראייה יוצא דופן תודות לשטחי חלונות ענקיים.
אך יתרונו הגדול הוא במרחב מחיה עצום, הן בשורה השנייה ובעיקר בשלישית. למעשה, הוא היחיד שמציע אפשרות להסעת ארבעה מבוגרים ושני מתבגרים בנוחות, לרבות גישה קלה למושבים האחוריים. יש גם צמד מגשים בגב המושבים הקדמיים ואפשרות שליטה בעוצמת המיזוג לאחור ואפילו מראה נוספת לטובת צפייה ייעודית בחלקו האחורי של התא. המרחב המרשים לנוסעים יוצר תא מטען זעיר כשכל המושבים בשימוש (130 ליטר), וחבל שאין אפשרות לאכסן את הווילון הנגלל של תא המטען מתחת לרצפה. קיפול השורה השלישית הופך אותו לגדול מכולם (793 ליטר).
כמו המראה החיצוני, גם תא הנוסעים בפריוס+ פשוט ומיושן יחסית למתחרים הצרפתיים המסוגננים. החל במסך מגע קטן ("6.1, ללא צימוד ל-Apple CarPlay לעומת "7 באחרים), דרך בקרת אקלים חד-אזורית (מפוצלת באחרים), לוח מחוונים צנוע ופשוט למראה ובלם חניה ברגל (חשמלי באחרים), רעיון אמריקני שאמור היה לעבור מהעולם לפני שני עשורים. גם איכות החומרים נמוכה יותר, עם פלסטיק נוקשה ולא נעים למגע בהגה (עור באחרים). בנוסף, המושבים כאן הם הפחות נוחים ותומכים, שטחי החלונות קטנים יותר ותאי האחסון ספורים וצנועים בגודלם.
הטויוטה הוא הצפוף מכולם בשורה השנייה, ובשלישית עדיף במעט על הרנו, אך מפתיע לגלות כי אין לו כלל פתחי מיזוג מאחור, לא תאורת פנים לשורה השלישית ולא וילונות הצללה לחלונות האחוריים, פריטים המוצעים כציוד תקני בצרפתים. תא המטען עדיף על הסיטרואן כשכל המושבים בשימוש (200 ליטר), אבל הקטן ביותר לאחר קיפול השורה השלישית (505 ליטר).
{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5664412~9737557","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2020/01/22/9737557/9737557_0_0_640_360_0_large.jpg","caption":"","credit":"צילום: ניר בן זקן"}}כל השלושה מצוידים בבלימה אוטונומית ותאורה דינמית, אבל הרנו מאכזב עם התרעת סטייה מנתיב לעומת תיקון אקטיבי בשניים האחרים. לטויוטה ולסיטרואן גם בקרת שיוט אדפטיבית, אבל ביפנית היא אינה מאפשרת עצירה מלאה ומתנתקת מתחת ל-40 קמ"ש ועל כן פחות אפקטיבית. הסיטרואן הוא המקיף ביותר מבחינה זו וכולל גם התראת שטח מת חשובה בכלי רכב גדול.
לפריוס+ יחידת הנעה היברידית המשלבת מנוע בנזין בנפח 1.8 ליטר ומנוע חשמלי ומייצרת 136 כ"ס. הביצועים שלו הם הנחותים ביותר בין השלושה, הן בזינוק מהמקום והן בתאוצות ביניים. החולשה מורגשת בעיקר כאשר הוא עמוס בנוסעים או בכביש תובעני יותר. במצבים אלה מעלה תיבת ההילוכים הרציפה את המנוע לקצב סיבובים לדקה (סל"ד) גבוה וקבוע ומייצרת רעש צורמני ומטריד.
{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5664412~9737547","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2020/01/22/9737547/9737547_0_0_640_360_0_large.jpg","caption":"","credit":"צילום: ניר בן זקן"}}לספייס-טורר מנוע 1.2 ליטר טורבו-בנזין (130 כ"ס) והוא שני במבחני התאוצה, למרות נתון זינוק רשמי אופטימי (מדי). תיבת שמונה הילוכים אוטומטית מנצלת היטב את המנוע, עם תגובות טובות ושליטה ידנית ייחודית באמצעות מנופים מאחורי ההגה. אבל גם כאן ניכר לעיתים קושי מסוים לשמור על קצב בתנאים מורכבים, והתיבה מורידה הילוכים לעיתים תכופות רק כדי לשמור על מהירות שיוט. מנוע השלושה צילינדרים רועד מדי בסל"ד נמוך ורועש מדי בסל"ד בינוני עד גבוה.
הגרנד סניק הוא החזק מהשלושה (1.33 ליטר, 140 כ"ס) והמהיר ביותר בכל מבחני התאוצה. המנוע הוא השקט והמעודן ביותר אך הוא סובל מתיבת הילוכים כפולת-מצמד פחות מרשימה, קופצנית לעיתים בתחילת נסיעה ומשתהה יתר על המידה בהורדת הילוך.
{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5664412~9737543","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2020/01/22/9737543/9737543_0_0_640_360_0_large.jpg","caption":"","credit":"צילום: ניר בן זקן"}}האם הטויוטה ההיברידי יכפר על הביצועים המאכזבים עם צריכת דלק מעולה? באופן חלקי בלבד. הוא אמנם החסכוני ביותר אך בפער צנוע מכפי שניתן היה לצפות – 13.7 ק"מ לליטר לעומת 11.3 ק"מ לליטר לרנו ו-10.3 ק"מ לליטר לסיטרואן.
הפריוס+ חשף גם בסעיף זה את גילו האמיתי, עם איכויות נסיעה נמוכות יחסית, פועל יוצא של מיתלים המתקשים לבודד שיבושים במהירות נמוכה וכושלים בריסון במהירות גבוהה יותר. גם רעשי הרוח והדרך מורגשים יותר. והיכולת הדינמית? בהתאם. ההגה והבלמים חסרי תחושה ואובדן אחיזה מגיע מוקדם מהצפוי, עם בקרת יציבות שמתערבת באופן אגרסיבי מאוד.
{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5664412~9737555","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2020/01/22/9737555/9737555_0_0_640_360_0_large.jpg","caption":"","credit":"צילום: ניר בן זקן"}}הספייס-טורר הוא הנוח מכולם, עם התנהגות כביש בטוחה וצפויה. הבולט ביותר בסעיף זה, כמעט באופן היסטורי, הוא הגרנד סניק. היכולות הדינמיות שלו גבוהות ממתחריו והוא אינו נופל ממכונית משפחתית רגילה, ללא התחושה המגושמת של מתחריו, אך יכולת זו פוגעת בנוחות הנסיעה בעיר בשל כיול מיתלים נוקשה יחסית וצמיגים בחתך נמוך. גם רעשי רוח ודרך אינם מנוטרלים טוב מספיק.
{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5664412~9737559","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2020/01/22/9737559/9737559_0_0_640_360_0_large.jpg","caption":"","credit":"צילום: ניר בן זקן"}}
במקום האחרון במבחן מסיים באופן ברור טויוטה פריוס+, חביב קציני הרכב תודות לצריכת דלק נמוכה והטבה בשווי השימוש. בשוק הפרטי הצנוע יותר הוא זוכה גם לתדמית של אמינות וסחירות טובה כמשומש. אבל מכל בחינה אחרת הוא אינו מסוגל להתמודד עם העליונות המוחלטת של מתחריו הצרפתיים.
רנו גרנד סניק נאה למראה ובעל יכולת דינמית מרשימה מאוד. אבל הוא צנוע מדי מבחינת אבזור נוחות, מרחב לנוסעים ומערכות בטיחות מתקדמות.
מה שמותיר את סיטרואן C4 ספייס-טורר כמנצח הברור בהשוואה. הוא אינו מושלם, בעיקר המנוע החלש והרועש. אבל פרט לכך הוא מנצח בכל קטגוריה פחות או יותר, לרבות תכנון תא הנוסעים המרשים, נוחות הנסיעה ומערכות הבטיחות המתקדמות. למעשה, הוא לא רק המנצח הברור כאן, הוא גם התחליף הנכון, החכם והראוי ביותר לרכב פנאי כבד וגדול ללא צורך.
{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5664412~9737564","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2020/01/22/9737564/9737564_0_0_640_360_0_large.jpg","caption":"","credit":"צילום: ניר בן זקן"}}
