שתף קטע נבחר

עתירה לבג"ץ: לפסול את תעודת הרבנות של הרב מוטי אלון

אחד מנפגעי הרב, שהורשע במעשים מגונים, ביקש מהרבנות הראשית לשלול את כשירותו של אלון לכהן כרב עיר ולערוך חופות – ונדחה. פעילות במאבק נגד פגיעות מיניות מצד בעלי סמכות עתרו בשמו לבית המשפט: "הרבנות מפקירה את הציבור ומאפשרת לרב להמשיך ולפגוע". באת כוח העותרים, עו"ד ריקי שפירא: "החלטה שערורייתית וחסרת אחריות"

הרבנות הראשית מסרבת לפסול את תעודות הרבנות של הרב מוטי אלון – וההכרעה בעניין עוברת לבית המשפט: ארגונים ופעילים הנאבקים נגד פגיעות מיניות מצד בעלי סמכות עתרו לבג"ץ, בדרישה לשלול מאלון את הכשירות לכהן כרב עיר ואת האישור שניתן לו לערוך טקסי חופה וקידושין, בשל הרשעתו במעשים מגונים ועל רקע תלונות נוספות שהוגשו נגדו בגין ניצול מיני של תלמידיו.

 

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>     

 

העתירה הוגשה בשם א', מנפגעי הרב, שהעדיף לשמור על פרטיותו ולא להתייצב בעצמו בהליך המשפטי. לפני כשנה פנה האיש אל מועצת הרבנות בבקשה כי תפעיל את סמכותה לשלול מהרב אלון את תעודות הרבנות. לדבריו, תקנות שרותי הדת מאפשרות לה לעשות זאת במקרה של התנהגות שאינה הולמת מצד המוסמך או אם הורשע בעבירה שבגינה הוא אינו ראוי לכהן כרב.

 

קראו עוד בערוץ היהדות : 

 

אלא שהרבנות לא מצאה לנכון לפסול את הכשירות, בטענה כי הרב אלון לא עושה בה שימוש בפועל, והסתפקה בהתחייבות מצדו שלא להתמודד לתפקיד רב עיר במשך 10 שנים מיום הרשעתו. הרבנות גם סירבה לשלול את האישור שניתן לו לעריכת חופה וקידושין, שבו הוא כן משתמש, ונימקה זאת בכך שהבחירה בעניין נתונה בידיי הזוגות המתחתנים.

 

הרב מוטי אלון (צילום: נועם מוסקוביץ') (צילום: נועם מוסקוביץ')
הרב מוטי אלון(צילום: נועם מוסקוביץ')
  

 

לאחר חילופי מכתבים בין א' ללשכה המשפטית ברבנות הראשית, שנמשכו כמה חודשים ולא הביאו לשינוי ההחלטה, עתרו בשמו לבית המשפט איילת כהן וידר ופרופ' חנה קהת, פעילות מוכרות במאבק נגד עברייני מין, יחד עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית - והארגונים "מגן לקהילות היהודיות JCW" ו"קול ועוז".

 

באמצעות באת כוחם, עו"ד ריקי שפירא רוזנברג, טענו העותרים כי בהחלטתה מפקירה הרבנות הראשית את הציבור ומסכנת אותו, שכן כשירותו של אלון לכהן כרב עיר וההרשאה לעריכת חופות שבה הוא מחזיק הן כ"בור ברשות הרבים".

 

עוד כתבו לבית המשפט, כי הסירוב לשלול את ההסמכה והאישור הוא "שערורייתי" ולוקה ב"חוסר סבירות קיצוני", ובאמצעותו מפגינה הרבנות "מסר סלחני כלפי פגיעות מיניות ופוגעים מינית" ו"השלמה עם הפגיעות החמורות", וחמור מכך - "מאפשרת את יצירת התנאים לפגיעות נוספות".

 

"הרבנות הייתה צריכה ליזום את השלילה"

לפי עו"ד שפירא, שלילת הכשירות לכהן כרב איננה סמכות גרידא של הרבנות, אלא אף מחייבת אותה בעניין "לפעול באופן המגן על שלום הציבור". היא כתבה כי "לתעודת הכשירות ולנטילתה יש השלכה על מעמדו הציבורי של הרב המחזיק בה", והסבירה ש"עם נתינתה מקבל הציבור אישור מאת המשיבה 3 (הרבנות) כי מדובר באדם הגון וראוי, שאורח חייו מכשיר אותו להיבחר לרב עיר".

 

הרבנות הראשית בירושלים (צילום: רועי זהורי)
הרבנות הראשית בירושלים(צילום: רועי זהורי)

 

העותרים סבורים כי הרשעת הרב אלון, אי לקיחת האחריות, העובדה שלא עמד בהתחייבויותיו להימנע מקשר אישי עם תלמידים וכמובן התלונות הנוספות בעניינו, היו צריכות לגרום לרבנות ליזום בעצמה את השלילה - "ודאי וודאי שהייתה צריכה לעשות כן לבקשתו של אחד הנפגעים". לטענתם, ההימנעות מכך גרמה ל"נזק של ממש" כלפי תלמידים וחסידים, ש"המשיכו לנהות" אחרי הרב אלון, שכן הרבנות לא הזהירה אותם ממעשיו החמורים.

 

בהקשר זה מזכירים העותרים את התלונה החמורה הנוספת נגד אלון שהתקבלה שנים לאחר הרשעתו, ונחשפה בסוף 2018, ושלגביה, לפי עדות רבנים בכירים, הוא הודה במעשים. לטענתם, האירועים מצביעים על "שיטה" ו"אין המדובר במעידה חד-פעמית", וייתכן כי חלק מהמקרים היו נמנעים אם הרבנות הראשית הייתה פועלת כנדרש. "חדילתה מלעשות כן אפשרה למשיב להגיע לקהלים נוספים ולהמשיך במעשיו", כתבו.

 

זאת ועוד: "ההחלטה שלא לשלול את כשירויותיו של המשיב, אשר פעם אחר פעם כשל באמון שניתן בו, הינה בבחינת סטירת לחי לאותם נערים (הקורבנות)... אשר מבקשים לקבל את ההכרה בהם כנפגעים ממעשיו של המשיב ומצפים להוקעתו החברתית והמקצועית... והבעת חוסר אמון באירועי הפגיעה שחוו מצד המשיב".

 

"הרבנות מפלה בין רבנים שסרחו"

בהתייחס לנימוקי הרבנות להחלטה, מדייקת עו"ד שפירא בלשון תקנות שירותי הדת בעניין, ומסיקה כי תכליתן אינה דווקא למנוע כהונה של אדם לא ראוי בתפקיד רבני, אלא גם לשלול את עצם כשירותו לכך, וממילא ההתחייבות של אלון שלא לעשות בה שימוש איננה מספקת.

 

טענה נוספת של באת כוח העותרים היא כי הרבנות נהגה בחוסר שוויוניות, מתוך שיקולים זרים, כאשר במקרים של הרב אלון ושל הרב הראשי לשעבר, יונה מצגר (שהורשע בעבירות שוחד ונידון למאסר בפועל), הסכימה להסדר לפיו הם יתחייבו שלא להתמודד לתפקיד רבני ציבורי, ואילו משני רבנים מקומיים שסרחו (האחד פלילית והשני דתית-מוסרית) נשללה הכשירות עצמה.

 

הם "משתמשים בסמכותם באופן בררני ונוהגים ביחס של איפה ואיפה לפי בכירות הרבנים", נכתב בעתירה, "כאשר מדובר ברבנים יחסית זוטרים שאינם מוכרים הם משתמשים לעיתים בסמכותם. אולם כאשר מדובר ברבנים מקושרים, כדוגמת המשיב והרב מצגר, הם נמנעים מלעשות שימוש בסמכותם".

 

לטענת העותרים, הרבנות מפקירה את הציבור בכך שאינה מזהירה אותו מפני רבנים מפורסמים שכשלו, בעוד שדווקא בהם חלה "חובה כפולה ומכופלת" לעשות כן ולבטל את הכשירות. הם סיכמו את עמדתם ביחס למקרה של אלון: "אם קיים מקרה אותו צפה מחוקק המשנה כאשר קבע את סמכותה של המשיבה לשלול את הכשירות מרב עיר – זהו המקרה הנוכחי".

 

עו"ד ריקי שפירא רוזנברג אמרה לאחר הגשת העתירה: "אי אפשר להחזיק בסמכות ללא אחריות. כל עוד יש לרבנות סמכות בלעדית בחוק על הענקת כשירויות, היא חייבת לנהוג באחריות מול הציבור ולהגן עליו ועל הנפגעים".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: גיל יוחנן
הרב מוטי אלון
צילום: גיל יוחנן
מומלצים