אין צופים, אין מאזינים, אבל האיוולת הזו משודרת
זה דיווח מהצד האפל של הבחירות: מדי יום מופקעות שעות שידור יקרות לטובת סרטוני תעמולה ירודים, אוויליים וחסרי ערך. לכם זה עולה מיליונים
לריסה טרימבובלר-עמיר. גם לאשת הרוצח מגיע(צילום: אלכס קולומויסקי)
אני חושב שאני בין הבודדים בישראל שמאזין וצופה מדי יום בכל תשדירי תעמולת הבחירות ברדיו ובטלוויזיה. אל תקנאו בי. זו חוויה קשה שבצידה נזקים מוחיים בלתי הפיכים. אם לא הייתי עובד בכך - אני חוקר תקשורת פוליטית - לא הייתי מקדיש שנייה מחיי להאזנה או צפייה בתכנים ירודים, אוויליים ובזבזניים כאלה. גם לא הייתי חולק את החוויה הדיכאונית הזו עם איש. אך יש לזכור שאנחנו, אתם ואני, משלמים את מחיר הכסילות המתמשכת הזאת.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
תעמולת הבחירות ברדיו ובטלוויזיה מופעלת מכוחו של חוק המעניק לכל רשימה מתמודדת זמן שידור חינם. התוצאה היא מאות דקות בכל ששת ערוצי הטלוויזיה המובילים בישראל (כאן 11, 12, 13, 20, 24, 9), ברצף של 65 דקות למקבץ תשדירים.
המפתח פשוט: כל מפלגה מקבלת זמני שידור לפי מספר חברי הכנסת שיש לה, אבל גם הרשימות החדשות, אפילו הקיקיוניות שבהן, מקבלות 10 דקות מסך. הרייטינג של ההאזנה והצפייה לתשדירים אלה הוא אפסי. לדעתי אני ועוד כמה חוקרי תקשורת אומללים הם היחידים הנחשפים להם.
למרות העליבות של נתוני החשיפה, יש לתשדירים מחיר שאותו משלם הציבור. זמן השידור, אף שניתן בחינם למפלגות, הוא יקר. מאות דקות כפול שישה ערוצי טלוויזיה כפול כ-1,000 דולר לדקה (מחיר זמן שידור), פירושם עשרות מיליוני שקלים. לכך יש להוסיף את זמן השידור ברדיו, שגם הוא יקר, ואת העלות של ההפקה, ההקלטות, הצילומים, היועצים, השחקנים ועוד.
טורים נוספים של פרופ' גבי וימן:
חוקרי תקשורת יודעים שהשפעתם הישירה של תשדירי בחירות אינה רבה, קל וחומר כיום. הם לא משכנעים או משנים את דעתם של המצביעים ולא משפיעים על תוצאות הבחירות, בין השאר כאמור כי אין להם צופים ומאזינים.
גם המפלגות, בסיבוב הבחירות השלישי תוך שנה, לא מייחסות חשיבות לתשדירים. התוצאה היא אוסף של תכנים עלובים, חזרות סתמיות על סיסמאות, שידור חוזר של קטעי נאומים שחוקים והמון השמצות, גסות ובוטות. בין השאר יש שם תשדירים הזויים של שונאי מערכת המשפט בישראל (בחיי, יש להם רשימה והם מקבלים זמני שידור), או של הד"ר לריסה עמיר-טרימבובולר. כן, אשתו של רוצח ראש ממשלה מקבלת זמני שידור לתעמולה. ביבים, אמרתי?
אז למה הדבר עדיין נמשך בכל מערכת בחירות? למה מבזבזים כספי ציבור על תשדירים אוויליים ומעוטי השפעה?
ראשית, כי הם ניתנים למפלגות על פי חוק. אם נותנים לך כסף לתעמולת בחירות, למה לא להשתמש בו? מעבר לכך, יש את הכמיהה לגרוף רסיסי מנדטים באמצעותם. כאשר המאבק הוא לכאורה על כל קול שעשוי לקבוע את גורל הממשלה הבאה, ינסו המפלגות לעשות זאת בכל אמצעי.
יש כמובן את המרוויחים מתעשיית התעמולה, ובכלל זה להקות של יועצי קמפיין, יחצ"נים, פרסומאים, מפיקי תשדירים ועוד. לאלה יש אינטרס כלכלי ברור להמשיך ולקיים את פס הייצור.
וכך, עבור תשדירי בחירות שנדחקו לשעות אפלוליות בלוחות השידור ברדיו ובטלוויזיה, נשפכים מדי יום מיליוני שקלים במימון הציבור. אין צופים, אין מאזינים ואין מי שימחה על הבזבוז המשווע ועל הרמה הנמוכה.
- פרופ' גבי וימן הוא חוקר תקשורת פוליטית באוניברסיטת חיפה ובמרכז הבינתחומי בהרצליה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
פרופ' גבי וימן
מומלצים
