הם לא טמאים
אם אנחנו יכולים להפקיד את חיינו בידי רופאים ערבים, אנחנו גם יכולים לשבת איתם בקואליציה. מנגד, שוחד ושיסוי איש ברעהו אלה מעשים מתועבים
זה קורה בלילות ללא ירח, בזמן טיסה מעל הים, או בתנאי ראות מופחתת – בתוך עננים או ערפל. זה קורה גם לטייסים הטובים והמנוסים ביותר, וזה יכול להיגמר באסון. אני מדבר על ורטיגו תוך כדי טיסה – על אובדן האוריינטציה במרחב. מה שלמעלה מרגיש פתאום למטה, ומה שישר מרגיש הפוך. הטייס חש שחרטום המטוס צולל בזמן שהוא מגביה, והוא "מתקן" במשיכה לכיוון הנגדי, מה שמחמיר את המצב עוד יותר.
- לכל הטורים של פרופ' יורם יובל – לחצו כאן
על פי סקר של חיל האוויר האמריקני, 13% מתאונות המטוסים שנגמרות בהתרסקות קורות בגלל ורטיגו. להבדיל ממצבי חירום אחרים בזמן טיסה, ורטיגו מתרחש בלי שהטייס מודע לכך שהוא והנוסעים שלו נמצאים בסכנה – וזאת בדיוק הסכנה.
מדוע אני כותב על זה? בגלל דברים שנאמרו וקרו אצלנו בזמן האחרון, ועלולים לגרום לנו לאבד את הכיוון. הנה מה שקרה, כפי שאני רואה אותו: לפני כשנה איבדו בנימין נתניהו והקואליציה שלו את הרוב שהיה להם בכנסת. מאז, למרות שלושה סבבי בחירות ששיתקו את המדינה וקרעו את העם, וחרף נאומי הניצחון במדיה וברשתות החברתיות, הם לא הצליחו לזכות בו מחדש. אז מה הם עושים עכשיו?
הדברים שנאמרו בימים האחרונים על ידי נתניהו ועושי דברו מכריחים את כולנו לבחור באחת מבין שתי גרסאות סותרות של המציאות – להחליט מה אמת ומה שקר, מי טהור ומי נגוע, מי יציל אותנו ומי ירסק אותנו. איך עושים את זה?
לפני כשלוש שנים סיכמתי את מה שידוע על המנגנונים הנפשיים שמופעלים במצבים כאלה: "ראשית, האינטואיציה, או תחושת הבטן, שבה אנו משתמשים כדי לעזור לנו להחליט מה אמת ומה שקר, מי אמין ומי נוכל, היא מצפן רגיש מאוד - אבל לא תמיד מדויק. לפעמים היא יכולה לגלות לנו דברים שהשכל הישר לא מצליח לזהות, ואז היא מצילה אותנו. אבל לפעמים היא מטעה אותנו בגדול, ובלי שנרגיש בכלל.
"שנית, אנחנו לא אוהבים חוסר ודאות, ולא אוהבים קונפליקט פנימי. כשיש סתירה בין שני מקורות אינפורמציה, קשה לנו לשאת את הסתירה הזאת, כי היא גורמת למה שמכונה דיסוננס קוגניטיבי. כשזה קורה אנו נוטים להחליט במהירות, ולעיתים בצורה לא מודעת, מה נכון ומה לא נכון. ומהרגע שהחלטנו, יהיה קשה מאוד להזיז אותנו מדעתנו.
"שלישית, הציפיות הקודמות שלנו קובעות במידה רבה את מה שנראה, ואת מה שייראה לנו אמיתי. דברים שלא מתיישבים עם מערכת האמונות והידיעות המקובלת עלינו ייתפסו כטעות במקרה הטוב, וכשקר במקרה הרע, גם כשהם אמת לאמיתה. זה המנגנון שבו הדעות הקדומות שלנו מוכיחות את עצמן שוב ושוב: אנחנו פשוט מתעלמים מכל מה שלא מתיישב איתן.
"רביעית, יש דרכים פשוטות ויעילות לעשות עלינו מניפולציות. תעשיות השיווק והפרסום האדירות עושות לנו את זה כל הזמן, וגם הפוליטיקאים: קל מאוד לעורר בנו פחדים, קשה מאוד לפזר אותם. קל לעורר בנו שנאה וכעס, קשה מאוד להרגיע אותם. הרגשות שלנו משפיעים על התודעה ועל תפיסת המציאות שלנו הרבה יותר ממה שנדמה לנו".
עד כאן מה שכתבתי אז. והנה הבעיה כפי שאני רואה אותה היום: נתניהו מנסה בכל כוחו לשכנע אותנו – ואולי גם את עצמו – שיש בינינו אנשים נגועים וטמאים, שאסור לבוא איתם במגע, ויש גם אנשים טהורים. על פי נתניהו "הערבים" – שהם 20% מאזרחי ישראל, כולם נגועים ואסורים במגע, ממש כמו חולי קורונה. ואילו הוא והפוליטיקאים מן "הבלוק" שלו, שנשבעו לו אמונים, כולם טהורים ואין בהם רבב.
כשסיסמת הבחירות שלך היא "בלי אחמד טיבי אין לגנץ ממשלה", וכשאתה זועק שוב ושוב שמי שיעז לשבת עם "הערבים" בקואליציה יהפוך מיד לעוכר ישראל, אתה אומר בעצם ש"הערבים" נגועים, והם חייבים להישאר בבידוד, כי המחלה שלהם מידבקת. מי שישב איתם יזדהם בעצמו, ולעולם לא תהיה לו תקנה. זה נשמע מטורף והזוי ומפלצתי, אני יודע, אבל זה כבר כאן. אני רציני לגמרי.
הנה, מילה במילה, דברים שאמרה פעם גב' רויטל סמוטריץ', אשתו של מי שלימים יהיה שר התחבורה, בצלאל סמוטריץ', שותפו הקרוב של נתניהו. היא נשאלה בראיון אם תסכים שיהיו ערבים בצוות הרפואי שיטפל בה כשהיא תבוא ללדת בבית חולים ציבורי במדינת ישראל, וענתה כך: "הרגע הראשון שבו התינוק יוצא לאוויר העולם, מבחינתי, לפי האמונה שלי, הוא רגע קדוש, רגע טהור, רגע יהודי, ואני מאוד אשמח שידיים יהודיות ייגעו בתינוק שלי ברגע הראשון שהוא נמצא פה, בעולם הזה".
אז תקשיבי לי טוב, גברת סמוטריץ' ותקשיב לי טוב אדון נתניהו: אני רופא יהודי, ויש לי ידיים יהודיות. וכרופא יהודי אני אומר לשניכם שאתם איבדתם את זה לגמרי. תתעוררו מהר, כי אתם בוורטיגו מטורף. בבתי החולים בישראל משרתים במסירות ובמקצועיות אלפי נשות ואנשי צוות רפואי ערבים. הם לא נגועים ולא טמאים. כולם, אבל כולם, נבראו בצלם אלוהים. וכולם, אבל כולם, מנסים להציל חיי אדם – כל אדם. גם אם הוא נגוע בקורונה, וגם אם הוא מסכן את חייהם. ככה זה. זאת האמת. היא קדושה, והיא פשוטה, והיא נצחית.
אתם מתארים לעצמכם איך היינו מרגישים ומה היינו אומרים אם באיראן או ברוסיה מנהיג היה מכריז שסכנה לשבת עם "היהודים" בקואליציה? אם אשת שר גרמני הייתה דורשת שרופא יהודי, עם ידיים יהודיות, לא ייגע בתינוק שלה?
במדינת ישראל חיים מיליוני אזרחים ערבים, וכמעט כולם רוצים להמשיך לחיות כאן כאזרחים נאמנים ומועילים, בשלום ובכבוד. יותר מזה: מה מבקשים חברי הכנסת "הערבים"? שהמשטרה של המדינה היהודית תיכנס סוף סוף לערים ולכפרים הערבים, ותחרים שם את כל הנשק הלא חוקי, אחת ולתמיד.
אסור לשבת "איתם"? אסור לגעת "בהם"? תגידו לי, אתם אמיתיים? אין כמעט ישראלי שעבר אשפוז בכל בית חולים בישראל ולא טופל במסירות על ידי אנשי צוות רפואי ערביות וערבים. אם הם מספיק טובים כדי שנפקיד את חיינו בידיהם – וכך עושים גם כל מצביעי נתניהו – אז הם מספיק טובים לשבת איתנו בקואליציה ובממשלה, כל זמן שהם מקבלים עליהם את קווי היסוד שלנו. הם לא נגועים ולא טמאים.
אז לידיעת נתניהו ואנשי "הבלוק היהודי" שלו: יהודים אמיתיים לא מאמינים שיש בעולם אנשים טהורים ואנשים טמאים. יהודים אמיתיים מאמינים שיש בעולם מעשים טהורים ומעשים טמאים. לעבוד בבית חולים ולהציל חיי אדם זה מעשה טהור וקדוש. לקחת שוחד ולהסית איש ברעהו כדי להימלט מעונש זה מעשה טמא ומתועב. וכל מילה נוספת מיותרת.
office@yovell.co.il
לפנייה לכתב/ת 
