מקדונלדס נסגר, ולמק'הומלסים אין איפה לישון
בהונג קונג יש ריכוז אדיר של מיליארדרים, אבל גם עוני קשה. מאות חסרי בית נוהגים להעביר את הלילה בסניפים של רשת המזון המהיר, אבל עכשיו כשסניפיה נסגרים בגלל הקורונה, הם נזרקים לרחוב
לאונג פינג-קוון הוא עיוור-למעשה וחסר פרוטה. את הלילות שלו הוא מעביר בדרך כלל בנמנום באחד מהסניפים הרבים של מקדונלדס בהונג קונג שפתוחים 24 שעות ביממה. עכשיו, אחרי שהרשת סגרה את המסעדות שלה בגלל נגיף הקורונה, הוא מוצא את עצמו שוב ברחובות.
הקורונה בעולם – עוד כתבות:
- הרופא שחיבק קשיש חולה קורונה ריגש את העולם
- רופא יהודי טיפל בניאו-נאצי: "התחנן שאציל אותו"
- הפר בידוד ל-8 שניות ונקנס באלפי דולרים
- בגלל הקורונה: הממלכה נותנת לאזרחים לעשן
לאונג בן ה-37 הוא אחד מה"מק'פליטים", כפי שמכנים אותם בעיר, קבוצה קטנה של דרי-רחוב המוצאים מקלט בסניפיה של רשת המזון המהיר. זה זמן רב שמקדונלדס מעלימה עין מאלה המעבירים את הלילה בתוך המסעדות שלה – מחזה נפוץ יותר בחודשי הקיץ, כשהחום בחוץ כבד. בשבוע שעבר הודיעה הרשת כי היא מפסיקה לשבועיים לאפשר ללקוחות לאכול בסניפיה ומותירה רק את שירותי ה"שלם וקח" והטייק אוויי, ובכך נחסמה גם דרכם של חסרי הבית האלה פנימה.
"התעדכנתי על זה ביום שלישי אחר הצהריים וידעתי שתהיה לי בעיה", מספר לאונג ברובע שם שוי פו, אחד הרבעים העניים ביותר בעיר. "הם צריכים לדאוג גם לעסק שלהם, אז אני מבין שזו החלטה קשה בשבילם".
למרות השגשוג הכלכלי המטאורי שלה, הונג קונג ניחנת זה שנים בחוסר שוויון: מצד אחד אפשר למצוא בה את ריכוז המיליארדרים הגדול בעולם, אבל מהצד השני אחד מכל חמישה תושבים בה חי בעוני. רבים מתושבי הונג קונג מתקשים לעמוד בקצב של המטרופולין הצפוף, שבו יש מצוקת דיור קשה וסיוע מוגבל מאוד של רשויות הרווחה. אם לא די בכך, כמו במקומות רבים אחרים בעולם המתמודדים כעת עם התפרצות הנגיף – העניים של הונג קונג הם אלה שמוכנים להתמודדות הזו פחות מכולם וסופגים את המכה הקשה ביותר.
לאונג מספר שאיבד את עבודתו בחברת לוגיסטיקה לפני ארבע שנים אחרי שקטרקט גרם לו לעיוורון. מבחינה טכנית יש לו בית, אם מתעקשים לקרוא לזה בית: עבור סכום השקול ל-245 דולר אמריקני הוא שוכר חלל בגודל 3.7 מטר רבוע מתחת לגרם מדרגות, בלי חלון, בלי שירותים ובלי מנעול תקין לדלת. "במקום שאני גר בו אין ברז, אז אני בא לכאן כדי לשתות ולקחת את התרופה שלי", הוא מסביר. במסעדות יש לו גם הזדמנות לנשנש משהו ולהתנקות.
לדברי לאונג, את השבועות הבאים הוא מעדיף להעביר ברחובות מאשר לחזור ל"דירה" הדחוסה שלו, והוא מקווה שבקרוב יחזרו סניפי מקדונלדס לפעול. "מקדונלדס היה מקום די בטוח בשבילי", הוא מסביר.
רשת המזון המהיר מדגישה כי החלטתה לסגור את הסניפים נובעת מכך שהיא עושה כל שביכולתה כדי לעזור להקפיד על שמירת מרחק בין אנשים, ורוצה להניא סועדים מלהתיישב בסניפים שלה בשעות הערב העמוסות. "אנחנו מבינים שלאנשים שונים יש אולי סיבות שונות לשהות במסעדה שלנו", נמסר מהרשת, "אנחנו רק מקווים שהם יכולים להילחם במגפה יחד עם מקדונלדס".
לא יטפלו באנשים כמוני
בהונג קונג היו נכון לסוף שנת 2018 כ-1,300 חסרי בית רשומים – פי שניים מב-2011, אבל מומחים אומרים שהמספר האמיתי כנראה גבוה בהרבה, משום שאנשים נפלטים לרחוב וחוזרים ממנו שוב ושוב ורבים גרים בדירות תת-תקניות לחלוטין, למשל ב"בתי הכלוב" הנודעים והדחוסים של העיר. אלה דירות מחולקות שבהן לכל דייר יש פחות מ-10 מטרים רבועים, כך שהוא יכול להכניס לא יותר מאשר מיטה ומעט בגדים. בדרך כלל אין מטבחים בדירות הללו, והשירותים בהן משותפים. גם דמי השכירות בהן גבוהים, וכל שינוי קל במצבו הכלכלי של הדייר עלול לגרום לו למצוא את עצמו ברחוב.
לפי ImpactHK, ארגון ללא מטרות רווח הפועל בהונג קונג, כ-400 אלף תושבים בעיר גרים בדירות שגודלן פחות מ-10 מטר רבוע, ומאז התפרצות הנגיף בינואר האחרון חלה עלייה של כ-20% במספר חסרי הבית בה. ברקע סובלת כלכלת העיר ממיתון אחרי חודשים של הפגנות מחאה פרו-דמוקרטיות ברחובותיה. "יהיו אלפי אנשים שיחיו ברחוב השנה, וזה די עגום", אמרו בארגון.
מבלי להתכוון לכך, מקדונלדס נותנת בדרך כלל לחסרי הבית האלה פתרון, גם אם לא מושלם. לפי בדיקה חלקית שערך הארגון "חברה למען הקהילה" בשנת 2018, 448 בני אדם נהגו אז לישון כדבר שבשגרה במסעדות של הרשת.
"לא קל לנו להגיש בקשה למקום במעונות זמניים בהפעלת הממשלה או בהפעלת ארגונים ללא מטרות רווח, הם תמיד די מלאים", מסביר נג וואי-טונג, עובד רווחה בארגון "חברה למען הקהילה". הוא קורא לממשלה לפתוח כעת לחסרי בית חלק מהמקלטים הזמניים שבהם היא משתמשת בזמן סופות טייפון.
עוד על הקורונה בעולם :
- דת הוודו מחכה לקורונה עם תרופה סודית
- המדינה שאסור להגיד בה "נגיף קורונה"
- האנשים שלא יכולים לשטוף ידיים
- בצל הקורונה: הדרייב-אין חוזר לחיים
צ'אונג, עוד חסר בית המשוטט ברחובות, מספר שאחרי שהסניף המקומי של מקדונלדס שבו נהג לישון סגר את שעריו הוא העביר את הלילה בפארק סמוך. הוא עשה זאת אף שהוא נושא איתו חוויות כואבות מהעבר שם. בפעמים קודמות שישן בפארק הוא הוכה ונשדד.
"החברה והממשלה לא יטפלו באנשים כמוני", אומר צ'אונג בן ה-58, נהג משאית לשעבר. "לא יכולתי להכין שום דבר ולא יכולתי למצוא מקום ללילה. עכשיו הפכתי באמת לאדם שישן ברחוב".
לפנייה לכתב/ת 
