הקורונה טלטלה את המזרח התיכון, ויכולה לייצר גם הזדמנויות לישראל
שיעורי התחלואה הנמוכים מראים כי הקללה של אזרחי המדינות הערביות העניות הפכה לברכה בימי הנגיף. החששות המרכזיים של ישראל מפני זעזוע היציבות התבדו בינתיים: הרשות הפלסטינית, חמאס בעזה, ואפילו בשאר אסד עשויים להפתיע לטובה. פרשנות, רון בן ישי
מגפת הקורונה פגשה את המזרח התיכון ותושביו בלתי מוכנים וחשופים במיוחד לפגיעתה. הטלטלה בעולם הערבי, מלחמות האזרחים בסוריה, בעיראק, בלוב ובתימן, המאבק הפנים איסלאמי בין שיעים לסונים, החתירה האיראנית האלימה להגמוניה אזורית, והופעת דאעש הותירו את רוב מדינות האזור חסרות אונים מול אסון תחלואה המונית.
התפשטות הקורונה - עדכונים אחרונים
- חשש להתפרצות קורונה ביישובים ערביים בצפון
- 126 מתו
מקורונה בישראל
- עלה ל-14 מניין המתים מקורונה מבית האבות משען
בבאר שבע
- הסגר בעיצומו:
התנועה בין הערים אסורה
- מספר החולים בקורונה
בישראל: 12,200
מלבד יצרניות הנפט הערביות, השוכנות לחוף המפרץ הפרסי ומחזיקות בעתודות פטרו-דולרים עצומות ואוכלוסיות קטנות הפרוסות על-פני מרחבים מדבריים עצומים, מרבית המדינות באזור הן חסרות משאבים, משילות, מוסדות רפואיים, ותנאי התברואה שלהן שנאלצים להתמודד עם נגיף הקורונה הם ברמה בסיסית בלבד.
אף על פי כן, למרבה ההפתעה, היכתה המגפה בעוצמה רק באיראן ובטורקיה. בכל אחת משאר מדינות האזור, כולל שטחי הרשות הפלסטינית ורצועת עזה שנשלטת על-ידי חמאס, נאמד מספר הנדבקים באלפים ספורים, ומספר המתים אינו עולה על עשרות או מאות בודדות בלבד.
המשטרים חוששים מהצגת נתוני האמת
בנקודה זו צריך להדגיש שלמעשה אין נתונים מהימנים לגבי שיעורי התחלואה והתמותה במדינות המזרח התיכון. אין אפילו אומדנים מהימנים. הסיבה העיקרית לכך היא המאמץ של רוב המנהיגים והמשטרים באזור להסתיר מאזרחיהם את נתוני האמת מחשש ליציבות משטריהם ולשרידותם האישית.
מטהרן ועד אנקרה, מקהיר ועד לוב יראים האוחזים בהגה השלטון מהיום שבו ההמונים יצאו לרחובות אחרי שייתפסו את מלוא עוצמת המכה הפיזית והכלכלית שספגו בשל אוזלת ידו של משטרם.
סיבה נוספת להיעדר הנתונים היא תפקודם הלקוי, עד כדי לא קיים, של המוסדות הציבוריים שאמורים להתמודד במדינות המזרח התיכון עם המגפה העולמית. המקרים החריגים (לטובה) בהקשר הזה, נרשמו בישראל, בירדן, ברשות הפלסטינית ובעזה, שבהם מוסדות השלטון וארגוני הסיוע הבינלאומיים עושים מאמץ כדי להגיע לתמונת תחלואה אמינה פחות או יותר מתוך הכרה שהדבר חיוני להתמודדות עם מוקדי המגפה, ועם השלכותיה הכלכליות.
עם זאת, לארגוני ביון ומודיעין שיש להם אינטרס לגבש ולתחזק תמונת מודיעין טובה על הנעשה באזורנו, יש אמצעים ושיטות מתקדמים לאסוף ולעבד נתונים כדי שיוכלו להגיע לאומדנים לא רעים גם בתחום התחלואה. החל בצילומי לוויין של בתי קברות ברווחי זמן קבועים, עבור לניטור סלקטיבי של המידע המתפרסם ברשתות החברתיות ובתקשורת, וגמור בניתוח הטקסטים ושפת הגוף של בכירי השלטון המופיעים בציבור.
כל אלה נותנים תמונה די טובה על על האופן שבו כל מדינה מתמודדת עם הקורונה. מה שמפתיע הוא שגם המידע הזה, שהפיקו אותן סוכנויות מודיעין שונות, מצביע על כך שברוב מדינות המזרח התיכון, מצפון אפריקה ועד אפגניסטן לא היו עד כה התפרצויות קשות של המגפה, חוץ מאיראן וטורקיה, כאמור, שאינן מדינות ערביות.
אך מה שבאמת מנוגד לכל הגיון ולמה שאנחנו יודעים על איך מתפשטות מגפות בקהילה, הם שיעורי התחלואה והתמותה הנמוכים להפתיע במחנות ובריכוזי הפליטים המזרח-תיכוניים. יותר מעשרה מיליוני ילדים, נשים, מבוגרים וזקנים שמלחמות האזרחים עקרו מבתיהם וממחוזות מגוריהם, נמצאים גם היום צפופים ודחוסים באוהלים ובמבנים הרוסים, בלי מים זורמים ובתנאים סניטריים בלתי אפשריים. הם רועדים מקור ונדבקים זה לזה כדי להתחמם במחסות מאולתרים, מתחת ליריעות ניילון ופלסטיק, ולחלק ניכר מהם אין גישה לשירותים רפואיים.
סביר היה לצפות שבתנאים אלה יידבקו וימותו עשרות אלפי פליטים, אבל לפי דיווחי סוכנות האו"ם לפליטים, ברוב המחנות וריכוזי הפליטים אין בינתיים התפרצות קטלנית של המגפה. תופעה זו כשלעצמה מעוררת תהייה, ובוודאי תשמש נושא למחקרים אפידמיולוגיים בעתיד. יש אפילו מי שמחפשים את הסיבה בגנטיקה האתנית של הערבים שעושה אותם פחות פגיעים לקורונה, אבל רוב הסיכויים זה שהמספר המועט יחסית של נדבקים במדינות הערביות העניות נובע ממיעוט הזרים שמגיעים אליהם מרחבי העולם.
רוב מדינות האזור שבהן מתנהלת לחימה, ובעיקר מחנות הפליטים, אינם נמנים על מוקדי המשיכה העולמיים לתיירים. גם אנשי עסקים ומהגרי עבודה אינם נוהרים, בלשון המעטה, למקומות האלה. לכן מספר הנדבקים בהם מצומצם ביחס לגודל האוכלוסייה.
הקללה של תושבי אותם אזורים הפכה לברכה בימי הקורונה. גם תוחלת החיים הקצרה ברוב מדינות האזור הפכה מצרה - ליתרון. המספר המועט יחסית של החולים במצב קשה ובינוני ושל מתים מהנגיף מוסבר בגיל הצעיר באופן יחסי של אזרחי מדינות האזור. רוב אזרחי המזרח התיכון הם בני פחות מ-60, כלומר בקבוצות הגילאים שבהם נדבקים בקלות בנגיף, אך ברוב המכריע של המקרים מחלימים ממנו בלי תסמינים כלל.
באופן זה, הסגר שהטילה ישראל על עזה והגיל הממוצע הצעיר מנע ממחנות הפליטים הפלסטיניים בעזה וביהודה ושומרון להפוך למדגרות קורונה קטלניות.
ההערכה: יותר מ-20 אלף מתים באיראן
בינתיים, באיראן וטורקיה המתוירות מדי שנה על-ידי מיליוני זרים שעוברים בהן, המגפה היכתה קשות. גורמים בקהיליית המודיעין בישראל מעריכים שמספר המתים באיראן כיום מגיע ל-20 אלף, ואולי אף יותר. אגב, רבים באיראן, גם בקרב האייתוללות, אנשי הממסד השמרני, טוענים בפומבי כי המוקד הראשון להתפרצות מגפת הקורונה היה בעיר קום – המקבילה האיראנית לבני ברק שלנו.
לפי הטענה הזאת, שיש לא מעט עובדות שתומכות בה, מי שהדביק את האיראנים היו אנשי דת שיעים צעירים מסין שהמשטר בטהרן הביא במטרה במסגרת המאמצים למצב את השיעה כזרם דומיננטי באסלאם - ואת איראן כמעצמה אזורית. השיעים הסינים הדביקו את מוריהם ואת אנשי הציבור האיראנים שבאו עימם במגע ונסעו לטהרן, וזו הסיבה שהראשונים להידבק באיראן היו דווקא אנשי ממשל ופרלמנט.
קשה להימנע מהקבלה בין מה שלפי מקורות איראנים די אמינים קרה בקום עם תלמידי הדת השיעים מסין, לבין מה שקרה אצלנו בבני ברק ובמגזר החרדי בכלל בגלל חבורות האברכים שהגיעו בעיצומה של המגפה בטיסות מניו יורק ואירופה - ונשלחו לבתיהם ללא בקרה.
איום מכל כיוון: ממה חששו בישראל?
מקרי ההדבקה הראשונים במזרח התיכון הופיעו אי שם בתחילת פברואר 2020. חוסר הוודאות משל אז לא רק במערך הבריאות הישראלי, אלא גם בממסד המודיעיני והביטחוני. קהיליית המודיעין בישראל העריכה שכל מדינות האזור, כולל איראן, יהיו עסוקות לפחות עד הקיץ בהתמודדות עם מה שהחל להסתמן כמגפה עולמית, ולכן יהיו להם פחות משאבים כספיים, כוח אדם וקשב להשקיע בעימותים האלימים שכבר מתנהלים באזור, ובהכנות לעימותים עתידיים.
עם זאת, היה חשש שאיראן תנצל את התקופה שבה תשומת הלב העולמית ממוקדת במגפה ובהתמודדות עימה, כדי לקדם בחשאי ובגלוי את פרויקט הנשק הגרעיני ואת שאיפות ההגמוניה שלה באזור, בכלל זה גירוש האמריקנים מעיראק, הקמת חזית נגד ישראל בסוריה, וחימוש חיזבאללה בטילים מדויקים מכל הסוגים.
לגבי הפלסטינים, התמונה הייתה פחות בהירה. בישראל חששו שהרשות הפלסטינית - קל וחומר חמאס בעזה - לא ידעו ולא יצליחו להתמודד עם התפרצות המגפה בשטחים הנתונים לשליטתם, וכי אם המצב יצא משליטה בשני האזורים הוא יאיים על מדינת ישראל ואזרחיה.
בין הדברים שהדאיגו את ירושלים בעניין התפשטות הקורונה בקרב הפלסטינים: הפצה לא מבוקרת של המחלה על-ידי שוהים בלתי-חוקיים ופלסטינים שעובדים בהתנחלויות - מה שיוביל להסתערות המונית של פלסטינים ומחפשי מקלט על גדר ההפרדה.
בנוסף, חששו מהקונספירציה שהתפשטה ברשות הפלסטינים כאש בשדה קוצים, לפיה ישראל מדביקה את הפלסטינים בנגיף בכוונה. מכאן, העריכו בישראל, קצרה הדרך לפיגועי טרור שיצאו כנקמה משטחי הרשות. סכנה נוספת נבעה מההערכה שהפלסטינים, ביחוד העזתים הנואשים, ינסו לסחוט סיוע רפואי וכלכלי מישראל, כמו גם הקלות בסגר, באמצעות ירי רקטות ופיגועים. ברצועת עזה, למשל, אחת התזות הפופולריות הייתה שהישראלים יפחדו להצטופף בימי הקורונה במקלטים ובממ"דים - ובכך ייכנעו לכל דרישות הפלסטינים.
לאור אותן הערכות, צה"ל הגביר את מוכנותו להסלמה אפשרית בעיקר בגזרה העזתית, בה בשעה שישראל עושה כל שביכולתה כדי לעזור לרשות הפלסטינית ולחמאס כדי לשטח את עקומת הנדבקים. המאמצים המשותפים, כך נראה, נחלו הצלחה, ולפי שעה נראה שהתפרצות המגפה בשטחי הפלסטינים נמנעה.
חשש נוסף, שבינתיים התבדה גם הוא, היה מפני התפרצות בירדן שתאיים על שלטון המלך עבדאללה - ומפני התפרצות גדולה של תחלואה ותמותה במצרים שתפיל את הגנרל א-סיסי ותחזיר לשלטון את האחים המוסלמים.
כל זה לא קרה, ולכן ההערכות העדכניות בישראל הן הרבה יותר אופטימיות מאשר לפני חודש. האיומים שנשקפים לישראל מהציר השיעי הרדיקלי בהנהגתה של איראן (כולל מלבנון ומעיראק) אמנם לא נמוגו, אך עוצמתם פחתה.
איראן צברה בינתיים ידע המאפשר לה להפעיל מערך צנטרפוגות חדישות (IR6) שפיתחה לצורכי העשרת אורניום, ובטהרן צברו אורניום מועשר בכמויות גדולות יותר מכפי שהותר בהסכם עם המעצמות, אך היא נמנעת מכל פעולה דרסטית שתחשב כהתקדמות או כ"פריצה לעבר הגרעין" או מניסיונותיה לייצר ולהכניס לאזור נשק איכותי שישנה את מאזן ההרתעה בזירה הצפון-מזרחית. זו הסיבה שצה"ל אינו נדרש בתקופה הנוכחית לבצע פעולות סיכול בפרופיל גבוה ואינטנסיבי במסגרת המב"מ (המערכה שבין המלחמות) כמו בשנים עברו.
בישראל מופתעים מיחיא סינואר
הפלסטינים מפתיעים בינתיים לטובה. שיתוף הפעולה עם ישראל הוא הדוק ויעיל - ויעידו על כך התוצאות. גורמי ההערכה בישראל מופתעים ומעודדים מגישתו הפרגמטית של יחיא סינואר, מנהיג חמאס בעזה שרומז בהתנהלותו ובהתבטאויותיו שהוא מעוניין למנף את התלות וההזדקקות ההדדית בין עזה לישראל בגלל המגפה לשיתוף פעולה רחב יותר.
אין מדובר רק בנכונות מצדו לעסקה מוגבלת ממניעים הומניטריים שתקל על סבלם של משפחות השבויים והנעדרים הישראלים תמורת שחרור חלק מהעצירים הפלסטינים שבידי ישראל, הוא מאותת נכונות להיכנס לתהליך מקיף שיבסס ויעמיק את הרגיעה הקיימת.
גם אבו מאזן מגלה כעת גמישות ביחס למגעים ולהסכמות עם ישראל, ויש אפילו מי שטוען שישראל צריכה לבחון דרכים לסייע למשטר בסוריה ולמיליוני הפליטים שם להתמודד עם הקורונה. אחר כך, על בסיס האמון שייבנה, להגיע בעזרת הרוסים להידברות עם משטר אסד שתשים קץ להתבססות האיראנית בסוריה.
כך או כך פוטין ואסד אינם מאושרים מהנוכחות האיראנית בסוריה, ואסד ככל הנראה דורש ומפציר באיראנים שלא לסבך אותו בעימות עם ישראל בתקופה הנוכחית. עם זאת, הגורמים שמבחינים בסימנים המעודדים בזירות האיום העיקריות שלנו, מזהירים שאסור להיסחף. מדובר, לפי שעה, בסימנים ובאיתותים שיכולים להתפרש לכאן ולכאן ולהתאדות כלא היו לנוכח הקושי הראשון.
עם זאת, חשוב לעקוב אחרי מה שקורה מעבר לגבול ולנצל את ההזדמנות - אם יתברר שהיא מעשית. והעיקר, לעשות הכול בחשאי עד שיבשילו תוצאות.
לפנייה לכתב/ת 
