בגלל השפלה ורמיסת זכויות. על בג"ץ החמץ

ההחלטה האוסרת על בתי חולים לערוך חיפוש על חולים, מבקרים וצוותי רפואה מפנה זרקור לרגשות ולזכויות החילוניים. הצלחות נוספות בדרך

מיכל שליו רייכרעדכון אחרון: 03.05.20 , 12:11

מיכל שליו רייכר

פסק הדין של בית המשפט העליון מהשבוע שעבר, שאוסר על בתי חולים להחרים חמץ של הבאים בשעריהם בחג הפסח, הוא חדשות מצוינות. מצד אחד מדובר במובן מאליו: באיזו מדינה, שאיננה איראן, היה נשמע לנו סביר שיאפשרו חיפושים גופניים בגלל חוק הלכתי? באיזו מדינה בעולם ניתן להצדיק התערבות כל כך בוטה בבחירה אישית ואינטימית של אדם מה לאכול כשהוא במיטת חוליו? באיזו מדינה סבירה מונהגת באופן שיטתי וקבוע פרקטיקה של חיטוט, השפלה והחרמה של מזון פרטי בחסות חוק דתי? מצד שני, בדמוקרטיה השבירה שלנו, גם ניצחונות כאלה ראוי לחגוג.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

רבים מהמאבקים שלנו בפורום החילוני נוגעים בעיצוב המרחב הציבורי. בבג"ץ החמץ בבתי החולים שהגשנו באמצעות עו"ד יאיר נהוראי, עסקנו לראשונה במרחב האינטימי.

חשוב להבהיר: המאבק לא נגע במרחבים הציבוריים בבתי החולים – חדרי האוכל או אפילו הקפיטריות או מכונות המזון - כי אם באותם מטרים מרובעים מועטים שיש לכל חולה, השטח הקטן הזה שמגודר לרוב באמצעות וילון מרופט.

אפילו אני, שנאבקת כבר שנים על חופש מדת, נחרדתי כששמעתי את העדויות שקיבלנו על התעמרות של צוותי הביטחון בחולים, במבקרים ובצוותים הרפואיים, וכך גם חשים כל מי ששומעים אותן.

למשל, אישה שפנתה אלינו סיפרה על חוויות האשפוז של אביה בזמן חול המועד פסח לפני כמה שנים. במהלך מחלתו הוא לא היה יכול לאכול כמעט דבר למעט פסטה ולחם לבן פשוט. בתקופת אשפוזו רצתה משפחתו להביא לו אוכל מהבית, אך זה הוחרם בכניסה לבית החולים. בימים הבאים, טענה הבת, הוא נחלש ונגרמה הידרדרות במצבו.

אישה נוספת סיפרה חוויה דומה: גם אביה היה מאושפז בבית חולים במהלך הפסח, גם הוא קשיש שלא יכול לאכול כל דבר, וגם הם התגייסו להכין לו אוכל של בית לתקופת חוליו. אבל גם הם התבקשו להשאיר את האוכל בכניסה לבית החולים. וגם להם לא עזרו הסברים, תחנונים או דמעות תסכול.

סיפורים דומים הגיעו מהורים לילדים חולי סרטן שביקשו להכניס לבתי חולים אוכל מנחם של בית, ומצוותים רפואיים שנאלצו לזרוק כריך ביתי לפני משמרת ארוכה. מאחורי בג"ץ החמץ עומדים אנשים שחבטו והשפילו אותם. מאחורי הבג"ץ הזה עומדים בני אדם, חלקם חילונים, חלקם לא יהודים – כולם בשעתם הקשה.

בעשרות עמודי ההחלטה פירטו השופטים כיצד הפרו בתי החולים את זכויות היסוד שלנו מבלי שהייתה להם סמכות לכך. בין השאר רמסו בתי החולים את זכויות החולה, את הזכות לפרטיות, את הזכות לחופש מדת ואת זכויותיהם של הצוותים הרפואיים העובדים מסביב. אלה זכויות המעוגנות בחוק בכל מדינה המתיימרת להיקרא דמוקרטיה.

הבג"ץ הזה מפנה זרקור לרגשות ולזכויות החילוניים. אני מקווה שסיומו המוצלח יגרור הצלחות נוספות. אנחנו נמשיך להיאבק.