כאשר צור, בן 15, גילה שנחשף לחולה מאומת הוא הגיב כמו רוב בני גילו, במשיכת כתפיים. ההורים פינו לו את הקומה העליונה בבית, שם זכה לפרטיות מלאה, עם שירותים ומקלחת משלו ופלייסטיישן ללא הגבלה. בסך הכל סידור נוח, שלא לומר חלומי, למתבגר בבית עם עוד ארבעה אחים. "לקראת ראש השנה קצת דאגנו לו, אנחנו דתיים ולא רצינו שיהיה לגמרי לבד בחג, אז הצענו לו שניכנס לבידוד משפחתי", מספרת האם, ליאת. "הוא ידע שבעלי, אבא שלו, מתכנן להתפלל במניין רחוב ולא רצה למנוע את זה ממנו. אז קבענו שנשים ניילון במדרגות כהפרדה והוא יאכל איתנו מלמעלה את ארוחת החג. זה היה מוזר, אבל שום דבר לא הכין אותי לרגע שבו צור יצא מהבידוד".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מיד אחרי ראש השנה ירד הנער מהקומה שהוקצתה לו והתאחד עם שאר בני הבית. המשפחה סעדה יחד וצפתה בטלוויזיה. "שמתי לב שהוא לא בסדר. הוא הלך לחדר וחזר אלינו לסלון באי־נחת כמה פעמים", מספרת אמו. "ניגשתי אליו וראיתי שקשה לו לנשום והוא מזיע. ניסיתי לדבר איתו אבל הבנתי שהוא לא באמת שומע אותי. החזקתי לו את היד ורציתי לצרוח, אבל פחדתי להבהיל אותו, אז התקשרתי לבעלי בטלפון. לקח לנו זמן לאפס אותו. אחר כך הבנו שזה היה התקף חרדה".
אחרי שצור חווה התקף חרדה נוסף באותו שבוע, הרימה אמא שלו טלפון לרופאת המשפחה. "היא לא הייתה מופתעת בכלל. היא אמרה לנו שיש עלייה בהתקפי חרדה אצל נערים, והפנתה אותנו להמשך טיפול. בכלל לא קישרתי את זה לקורונה, אבל כשדיברנו צור אמר לי שהתקופה הזו גומרת עליו. שהוא לא מאמין שהוא מתגעגע לבית ספר. הוא בחור גדול, ספורטיבי, והוא כל כך התבייש בזה שחלה. הוא לא יצא מהבית להתאמן די הרבה זמן, כי הסגר התחיל מיד בסוף הבידוד שלו, וזה גם עושה לו רע".
צור לא לבד. אין מחלוקת על כך שילדים וילדות רבים חווים קושי רגשי משמעותי בתקופת הקורונה. אולם בישראל נערך מחקר יוצא דופן — היחיד מסוגו בעולם שדגם ילדים לפני הקורונה ובמהלכה — שתוצאותיו מאשרות את מה שהורים רבים ראו אצלם בבית: הילדים פיתחו תופעות קשות של חרדה, דיכאון, עצבנות, ייאוש, בדידות ומה לא. עכשיו, כשהוחלט שתלמידי כיתות ה' עד י"ב יישבו בבית עד דצמבר לפחות, המצב רק צפוי להחמיר.
במקור, פרופ' ענת שושני וד"ר אריאל קור מהמרכז הבינתחומי הרצליה, ובשיתוף המרכז הישראלי להתמכרויות, תיכננו לצאת למחקר ארוך טווח שבודק את דרגת האושר של ילדים בישראל. הם ביקשו ללוות לאורך שנתיים 1,540 ילדים — תלמידי כיתות ה' עד י"ב בבתי ספר ממלכתיים ודתיים — ולדגום אותם ארבע פעמים במהלך התקופה. אבל בדיוק אחרי המדידה הראשונה הגיעה הקורונה, והאירה את הנתונים באור חדש.
"דגמנו את הילדים בספטמבר 2019, כשאף אחד לא הכיר את המילה קורונה. כשפרצה המגפה הבנו שיש לנו הזדמנות להבין איך היא משפיעה על כלל ילדי ישראל", מספרת פרופ' שושני, המנהלת האקדמית של מכון 'מיטיב' לפסיכולוגיה חינוכית בבינתחומי. "השאלון השני עבר בתום הסגר הראשון, במאי 2020, והתוצאות מדאיגות מאוד".
על פי הממצאים, המצוקה הנפשית התגברה משמעותית במהלך תקופת הקורונה וישנה עלייה מובהקת בתסמינים של חרדה ודיכאון. 44 אחוז מהנשאלים דיווחו על עצבנות, לעומת 17 אחוז בתקופה שלפני פרוץ המגפה. 50 אחוז דיווחו על אובדן עניין בדברים, לעומת 19 אחוז שלפני הסגר. גם הדיווחים על דכדוך, פחדים, מתח, בדידות ותחושת חוסר תקווה זינקו.
פורסם לראשונה: 08:38, 16.10.20
