שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: גילי סופר
    טיולי רכבת: רמלה, לא תצטערו שירדתם כאן
    16 דקות נסיעה ברכבת מתל אביב הביאו את גילי סופר למזרח התיכון הישן, זה שמעורבבים בו מסגדים, כנסיות ובתי כנסת; זה שמשלב ציור של טיציאן עם מסאבחה טובה וריח אגזוזים. מומלץ לבוא ביום רביעי, יום השוק המפורסם

     

    גילי סופר יוצא לטייל ברחבי הארץ בעזרת הרכבת. לכתבה הראשונה בסדרה לחצו כאן .

     

     

    כשתרדו בתחנת הרכבת ברמלה, 16 דקות נסיעה מעזריאלי, ותלכו ברחוב המוביל לכביש הראשי - תצטערו על שירדתם כאן. זה לא נראה כמו יעד לטיול, ובטח

    שלא מריח כך. ריח אדי הדיזל הנפלטים מאגזוזי מוניות השירות מאפיל על ריח התבלינים ופוסל כל תירוץ של 'אותנטיות'. למרות השלטים של העירייה – המקום רחוק מלהיות נקי. מזרח תיכון ישן. 

     

    משהגעתם לרחוב הראשי, הרצל, פנו שמאלה. חצו את הכביש ומוזיאון העיר מולכם. רמלה היתה פעם עיר הבירה של 'ג'ונד פלסטין', ובימי שלטון המוסלמים היתה העיר הגדולה והחשובה בארץ, ואולי אפילו מהערים החשובות בעולם. היא העיר היחידה שהמוסלמים הקימו בארץ, אי שם בראשית המאה ה-7, והיא ידעה, בין כיבוש לכיבוש, דורות על דורות של חיים משותפים לבני שלוש הדתות, וזה אחד הדגשים במוזיאון.

     

    המדונה של רמלה

     

    השאלה 'יש מוזיאון ברמלה?' מתחלפת מהר מאוד בתמיהה מדוע רק לפני שנתיים נפתח שם אחד כזה. מדובר במוזיאון מהסוג החביב והלא ממלכתי שניתן למצוא בו חפצים שאנשים הביאו מהבית לצד ממצאים ארכיאולוגיים מתקופות שונות. מנהלת המוזיאון, ומי שהקימה אותו בהתגברות להטוטנית על דלות התקציב, הארכיאולוגית נטלי מסיקה, אומרת שרמלה היא אתר ארכיאולוגי אחד גדול. גולת הכותרת של התצוגה היא 'המדונה של רמלה': פסלון עצם מן המאה ה-8 של אישה שמנה ששימשה ככל הנראה כקמע.

     

    במוזיאון, ששוכן במה שהיה ביתו של ראש העיר עד 48', וחורבת נרקומנים עד לפני שנים אחדות, גם דגמים של בריכת הקשתות והמסגד הלבן, מפות ומסמכים מתקופות שונות, חדרי תצוגה המוקדשים לתקופות השונות בחיי העיר וחדר הנצחה, 'יד לבנים'.

     

    הביקור במוזיאון שווה כל אגורה מ-6 השקלים שעולה הכניסה, ומומלץ להתחיל בו לא רק מפאת סמיכותו לתחנת הרכבת, אלא גם מכיוון שתמורת צמד שקלים נוספים אפשר לקבל בו חוברת שניתן למצוא בה סקירה היסטורית קצרה ומפה של מרכז העיר בה מסומנים האתרים העיקריים. 

     

    המסלול שמציעה החוברת הוא לאורך טיילת תיירותית שנמצאת בעיקר על הנייר, אבל התחנות שלאורכה נמצאות שם כבר מאות שנים. אם תבואו ביום רביעי אז גם תרוויחו את השוק המפורסם של רמלה, ממש מאחורי המוזיאון.

     

    האקדח של נפוליאון  

     

    בימים אלו נשלמות עבודות השיפוצים של אל ג'מע אל כביר (המסגד הגדול) שנמצא ממש מאחורי בניין המוזיאון. חצרו רוצפה מחדש, הטיח שהותירו הבריטים על המבנה בן 900 השנים הוסר ועתה נותר בניין אבן. שאר המבנים בחצר המסגד חופו אבן ונראים חדשים, בהם קבר שיהב א-דין, אחיינו של צלאח א-דין שכבש את העיר בסוף המאה ה-12. המסגד, שנסגר לביקורים בשעה 00:13, נבנה כחמישים שנה קודם לכן ככנסיה צלבנית שרק מאוחר יותר הומרה דתה.

     

    חובבי כנסיות ימצאו בחוברת הסברים גם על הכנסייה היוונית האורתודוכסית, וכן על הכנסייה הפרנציסקאנית (מנזר טרה סנטה), אליהן ניתן להגיע בהליכה קצרה דרך השוק של רמלה. בכנסיה הפרנציסקאנית התעורר בוקר אחד נפוליאון לקול המואזין שעלה מהמסגד הקטן שניצב ממול עד היום. הבונפארט, שלא שש להשכמה המוקדמת, שלף על פי האגדה את אקדחו וירה במואזין שנפל מראש המגדל אל מותו.

     

    למרות שהעיר הוקמה רק כשבע מאות שנה לאחר לידתו של ישוע הנוצרי, המסורת הנוצרית מזהה את רמלה עם רמתיים, עירו של יוסף הרמתי. אותו יוסף הביא ביחד עם נקדימון, תלמיד נוסף של ישו, את רבו לקבורה מן הצלב. במנזר נמצא ציור מקורי של טיציאן המתאר את המעמד. תוכלו לראות אותו רק עד השעה 11:00 בכל יום.

     

    ברחוב דני מס, נמצא מתחם המסגד הלבן, אחד ממאה אתרים עולמיים לשימור. רוב רובו עיי חורבות, מה שנותר הוא הצריח המפואר, 30 המטרים גובהו. הוא נבנה בראשית המאה ה-14, והופיע על השטר המנדטורי של 5 הלירות. 111 מדרגות מובילות לפסגתו. אני בטוח שהנוף שווה את המאמץ.

     

    הסירות של אלימלך זורקין

     

    ביקור ברמלה, בעיקר עם ילדים, אינו שלם ללא ביקור בבריכת הקשתות, המקום המוזר בו שכנו אלימלך זורקין ו'הרעים' בסרט חסמב"ה. במציאות זהו מאגר מים מקורה שנבנה במאה השמינית וסיפק מים לתושבי העיר. הנוצרים קראו לבריכה 'סנטה הלנה' ע"ש אמו של הקיסר הנוצרי הראשון קונסטנטין. שמה הערבי היה 'ברכת אל ענזייה' - בריכת העיזים - וניתן להסיק שלכאן הגיעו הרועים להשקות את צאנם. יורדים אל האולם הגדול במדרגות תלולות. האולם מואר באמצעות פתחים בתקרה מהם שאבו בעבר את המים הממלאים את קרקעיתו.

     

    יש סירות והילדים בטח ישמחו לשוט בין העמודים והקשתות. יש לקחת בחשבון שהבריכה, שהכניסה אליה יכולה להיעשות גם באמצעות כרטיס משולב המקנה כניסה למוזיאון ולמסגד הגדול, נסגרת ב-14:30(וכמוה גם המסגד הלבן). בדרך לבריכה או ממנה שווה להתבונן בבית העירייה, וילה ערבית יפהפיה.

     

    בשטח בריכת הקשתות מדשאה קטנה, בה יכול לנוח מי שהביא סנדוויצ'ים ותרמוס קפה מהבית. מעבר לכביש, בגן ההגנה, ניתן למצוא עוד פינת צל חביבה. אבל עם כל הכבוד לסנדוויצ'ים, העניין ברמלה הוא מסאבחה. המפורסם שמקומות הוא חליל (קהילת דטרויט 6, ליד הכנסייה הפרנציסקנית). המסאבחה שם, חייבים להודות, פשוט מצוינת. לאוהבי אוכל הודי ממליצים כולם על מהרג'ה, עולם בתוך עולם (הרצל 100).

     

    בחוברת לא תמצאו את בית הכנסת הגדול של עדת הקראים, כת יהודית שנוסדה בבבל במאה ה-8, ומקיימת את מצוות המקרא ולא את דיני התורה שבעל-פה. בבית הכנסת שנמצא ברחוב קלוזנר פינת שדרות הרצל, ניתן לבקר בתיאום בלבד (9249104 - 08) ולקבל הסבר על תולדות העדה ועיקרי אמונתה.

     

    בדרך חזרה לתחנת הרכבת, ריח האגזוזים לא שונה מזה שנתקלים כשמגיעים. למרות זאת, לא תצטערו שירדתם כאן. 

     

    התחנה הבאה: רחובות

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    המסגד הלבן. 111 מדרגות אל הנוף
    צילום: גילי סופר
    המסגד הגדול. כנסייה שהמירה את דתה
    צילום: גילי סופר
    הטיילת. קיימת בעיקר בחוברת
    צילום: גילי סופר
    מומלצים