פרעוני המשחקים: הנבלים שאהבנו לשנוא

הפרעה של משחקי המכות: בייסון מ-Street Fighter

כל מי שאי פעם שלשל מטבעות של שקל במורד מכונות המשחק, והשתלט בעזרת הסטיק והכפתורים על לוחם מנוסה בדרכו לצמרת, וודאי זוכר את

פרעונים משחקי מחשב פרעה באוזר ספירות בייסון

הדמות האיומה והמלחיצה של אם. בייסון, הדיקטטור האכזר, הבוס האחרון ב-Street Fighter II.

בייסון הגיע אחרי מסע קרבות מפרך ושלושה בוסים קודמים. מי שהגיע אליו ידע, בדרך כלל, שני דברים: הראשון - הוא כנראה שחקן די טוב, או שהוא בזבז הרבה מאוד שקלים ולחיצות על Continue. הדבר השני: בייסון עומד, ככל הנראה, לקרוע לו את הצורה.

וכך, הפך בייסון לפרעה הגדול ביותר של משחקי המכות. שקל אחרי שקל, המשך אחרי המשך - הגנרל המטורף תמיד היה שם. אני די בטוח שבנסיון העשרים לערך הצלחתי להביס אותו בפעם הראשונה, עם ארנק מרוקן אבל הרבה סיפוק.

בעצם, כשאני חושב על זה עכשיו, בייסון לא היה הפרעה שלי. הוא היה, כך אני מבין היום, הפרעה של ההורים שלי, שהביאו לי עוד ועוד מטבעות כדי שאפסיק לבכות וארוץ בעיניים נוצצות לאולם המשחקים בקניון, לעוד נסיון אחד להביס אותו. (ארז רונן)

הפרעה של משחקי הפעולה: היטלר

אין רשע יותר רשע מהיטלר, ובטח שנשלחתם להרוג אותו, או את נציגיו הקרובים למקום מגוריכם, ב...ובכן, בערך בכל משחק פעולה שיצא בשנים האחרונות. אך המשחק "Wolfenstein 3-D", שיצא בשנת 1992 למחשב האישי (ובעצמו היה עיבוד למשחק דו ממדי פופולרי משנות השמונים בשם

"טירה נאצית"), נחשב ובצדק לסבא של משחקי הפעולה בגוף ראשון.

זה היה המשחק הראשון שהביא לתודעת הציבור את האפשרות של לרוץ במסדרונות בעלי עומק ולירות בכל מה שזז - תוך שאתם מתבוננים על העולם כאילו הייתם בתוך ראשה של הדמות. אחריו יצא Doom - והשאר היסטוריה.

אבל ב-Wolfenstein (שזכה למספר משחקי המשך, האחרון שבהם יוצא בקרוב פשוט תחת השם "וולפנשטיין") , נכנסתם לנעליו של בי ג'יי בלאזקוביץ', איש המשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS) של ארצות הברית (הסוכנות שקדמה ל-CIA), בזמן מלחמת העולם השניה, ומטרתכם הייתה לברוח מהטירה הנאצית בה הייתם כלואים.

אחרי שטבחתם בעשרות ואולי מאות של כלבים, חוגרים, קצינים וגנרלים בצבא הצורר באמצעות סכין, אקדח, תת-מקלע ואז מקלע רב-קני, והגעתם לשלב האחרון, הייתם צריכים להתמודד עם הצורר בכבודו בעצמו - היטלר, אבל בגירסה קצת שונה:

עטוי בחליפת שריון חללית משהו עם מקלעים אימתניים, שכדי להירפא מהם הייתם צריכים לפרוש לחדרים מיוחדים עמוסי ערכות עזרה ראשונה ומחסניות.

כשהצלחתם להביס בסופו של דבר את הפיהרר, הוא הפך לשלולית דם לרגליכם תוך שהוא ממלמל בגרמנית: "אווה...להתראות". מי אמר לכם שהוא התאבד? בלאזקוביץ' הרג אותו. תמיד ידענו שאפשר לסמוך על האמריקנים.

הפרעה של משחקי התפקידים: הנסיך ארת'אס

הנסיך ארת'אס מנתיל מעולם הפנטזיה של וורקראפט הוא גיבור טראגי, ילד טוב שהפך לאיש הרע בעל כורחו. הגרופיז הקיצוניים שמצליחים לעקוב אחרי העלילה המפותלת של סדרת המשחקים, מספרים שארת'אס נולד כבנו של מלך לורדיירון, חבל ארץ יפייפה שבצפון היבשת. הוא התחנך כפלאדין והתכונן לרשת את כס המלוכה, כשצבאות האל מתים של המכשף נר'זול (אל תשאלו אותנו איך הוגים את זה, אנחנו לא מדברים אורקית), שמכונה גם

ארת'ס ארת'אס ARTHAS וורלד אוף וורקראפט פרעונים

The Lich King, פשטו על ממלכת לורדיירון והפכו את תושביה הכפריים החביבים - לחיילים זומבים צייתניים.

אך ארת'אס לא ידע מה שכל ילד ישראלי יודע: אסור להרים דברים מהרצפה, פן הם ישבו את נשמתך ויהפכו אותך לביץ' של הליץ'. ארת'אס החדש והרע נדד עד למקום מושבו של נרז'ול, הכס הקפוא שבצפון הקר, והשניים התאחדו איכשהו ליישות אחת בעלת מראה של גווייה מרקיבה ומפחידה במיוחד, שמשליטה טרור ואימה על העולם כולו.

תשלובת הרוע המשגשגת הזו צפוייה להיות הבוס האחרון בחבילת ההרחבה של וורלד אוף וורקראפט, Wrath of The Lich King. תהיו בטוחים שאת התשלובת הזו יהיה קשה לסגור. (אדר שלו)

הפרעה של משחקי ההרפתקה: לה צ'אק

הוא התחיל בתור ערימה של פיקסלים כחולים, עוד בימים שאיש לא חלם על משחקי תלת ממד. לה צ'אק, הקלישאה הכי גדולה של פיראט, היה אויבו של גיבור סדרת משחקי הקווסט (או הרפתקה גרפית) "אי הקופים" - גייברש ת'ריפווד. לה צ'אק הוא אל-מת שמתחרה עם גייברש על לבה של איליין מרלי, הצלע הנשית של משולש האהבה המוזר הזה. לה צ'אק בטוח שאיליין צריכה להיות שלו, לגייברש יש השגות בנושא. במשך ארבעת המשחקים

פרעונים לה צ'אק monkey island

בסדרה, לה צ'אק מתפתח מסתם זומבי או רוח רפאים לשד שטני ורב כוח עשוי להבות - שכל פעם חוזר מעולם המתים בצורה מרושעת ומפחידה יותר.

אלא שלה-צ'אק לא מפחיד. לא באמת. לה-צ'אק הוא הנבל הכי ידידותי לסביבה בסביבה: הוא עורך למלחים שלו קורסי מוטיבציה (יותר מהר, כלבים! או שאבעט בכם! עם הרגליים שלכם!), כמו גייברש הוא קצת מגושם (לא כדאי להפיל כדורי וודו ילדים, זה מסוכן) ובעיקר, מאוהב, ולעתים מתנהג כמו ילד קטן שלקחו לו את הצעצוע.

כיון שלה צ'אק הוא כזו קלישאה של שודד ים, קשה שלא לאהוב אותו, אפילו יותר מהטנטקל הסגול. מי שלא ראה את לה-צ'אק פוקד על צבא השלדים האל-מתים שלו בצרחות, תוך שהוא מנופף בפולקע של עוף צלוי (ממתי אל-מתים צריכים מזון?) - לא ראה נבל אנושי שכזה מימיו. (ניב ליליאן)

הפרעה של משחקי התפקידים היפניים: ספירות'

ספירות', נבל העל במשחק התפקידים היפני המפורסם Final Fantasy VII, התחיל ככל הרשעים, כחייל על ששירת בעבר עם גיבור המשחק, ופנה לצד האפל. הסיפור הרגיל של דמות נערצת לשעבר שהפעה למרשעת לחלוטין (ע"ע ארת'אס). ספירות' הוא רשע חזק במיוחד, שבתחילת המשחק לא מבינים איך אמורים להביס אותו, אבל לקראת סופו, מתחילים לעלות ברמות ולצבור כח בדיוק למטרה הזאת.

ואז, לקראת אמצע המשחק, הנורא מכל קורה, והפך את ספירות' מנבל ממוצע - לאחד הרשעים הנזכרים ביותר בתולדות עולם המשחקים. זהירות - ספויילר: הוא הרג את אייריס. אייריס, מוכרת הפרחים הקטנה והמקסימה, מושא האהבה של גיבור המשחק (ושל לא מעט גיימרים כמוני שלא הצליחו להימנע מלהתאהב בה, על אף היותה פיקסלים) סיימה את חייה כשחרב מפלחת את גופה, וספירות', שעמד מעליה, מחייך, הפך בן רגע לאוייב הכי

פרעונים משחקי מחשב פרעה באוזר ספירות בייסון

גדול שלי, השחקן. כי כשאתה פוגע באייריס, ספי, זה כבר נהיה אישי.

כי ספירות' הוא נבל שלא רק דיבר על השמדת העולם וצחק צחוק רשע (שבמשחקי תפקידים יפנים בדרך כלל נכתב כ"גוואהאהאהאהאה"), אלא גם עשה. המוות של אייריס, אחת הדמויות החיוביות, החמודות והחמימות ביותר שיצאו מידיהן של מתכנתים יפניים, השאיר את הגיימרים, שלא ציפו למוות של דמות ראשית בשלב מוקדם יחסית של המשחק, בהלם.

מאז הופעתו הבלתי נשכחת ב-FF VII, שנחשב לאחד המשחקים היפנים הגדולים ביותר בכל הזמנים, הופיע ספירות' בסרטים ומשחקים נוספים, ביניהם גם Kingdom Hearts, משחק התפקידים היפני שכלל גם דמויות של דיסני.  (ארז רונן)

הפרעה של המשחקים המודרניים: הרשע מ-Bioshock

את Bioshock, משחק הירי מגוף ראשון שהיה לאחד ממשחקי השנה של 2007, קניתי כי ראיתי כמה סרטונים שלו ברשת והוא נראה לי מגניב מאוד: עלילה המתרחשת בעיר תת מימית הרוסה, אוייבים ענקיים בחליפות צלילה שמגנים בחירוף נפש על ילדות קטנות ומוזרות, כוחות על אנושיים ומה לא. כשהתחלתי לשחק בו לא שיערתי שאפגוש בו את אחד האוייבים הכי מוצלחים, ושהמפגש עם אותו אוייב ישנה לי את התפיסה הכללית לגבי מיקום השחקן והבחירה החופשית במשחקי וידאו. לא פחות.

הבעיה - כל מילה נוספת על הרשע העיקרי במשחק, כולל ציון שמו, יהרוס למי שעדיין לא שיחק את המשחק, ומכיוון שמדובר ברשע כל כך משמעותי, והפתעות כל כך גדולות בעלילת המשחק, אני מעדיף לא לכתוב אותם כאן. אם מישהו עדיין לא שיחק ביצירת המופת הזאת, מי אני שאהרוס לו אותה?

ולכן, אצטרך להסתפק בהמלצה. סמכו עליי. אם עדיין לא פגשתם את האוייב מ-Bioshock, אם עדיין לא צלחתם את המסדרונות המוצפים של העיר ההרוסה רפצ'ר, אם עדיין לא הופתעתם מאחד מגילויי העלילה הכי מקפיצים וגאוניים בתולדות התרבות הפופולרית, בלי הגזמה, אז זה הזמן. נצלו את מעט החג שנותר, ושחקו ב-Bioshock.

רק אל תתפלאו אחר כך אם הפרעה של המשחק הזה יופיע לכם בסיוטים, ויבקש מכם, בנימוס, לעשות דברים נוראיים. (ארז רונן)

הפרעה ההיסטורי: דונקי קונג

בתחילת שנות השמונים, קצת לפני שמריו השרברב נלחם בצבים ובפטריות (ולמעשה לפני שהוא היה שרברב ולפני שבכלל נקרא מריו), היה לו אוייב אכזרי אחר - קוף האדם דונקי קונג.

את קונג ומריו, שהתפתח לאחר מכן לאימפריה בפני עצמו, יצר שיגארו מיאמוטו, אחד היוצרים והמעצבים הפורים ביותר בתחום המשחקים, שאחראי ללהיטים רבים של נינטנדו, כשהאחרון בהם הוא קונסולת ה-Wii.

קונג כיכב במכונות המשחק, במחשבים אישיים ובקונסולות הביתיות של שנות השמונים, וגם במשחק הכיס Game and Watch (שעל עיצובו מבוססת קונסולת ה-DS). המשחק נפתח כאשר דונקי קונג, העצבני והאלים, מטפס על קורות ברזל במה שנראה כמו אתר בניה ולוקח את פאולין שהיא, איך לא,

דונקי קונג donky kong פרעונים פרעה פרעוני המשחקים

אהובתו של מריו. כן, זה מזכיר מאוד קוף אחר בשם קונג, שטיפס על מגדל אחר עם בחורה ולא נתן לאף אחד לגעת בה. זה לא רק אתם.

דונקי קונג הוא נבל חזק מאוד, חסר רחמים וכזה שאוהב להתעלל בגיבור המשחק. במספר קפיצות הוא מכופף את כל הקורות שמתחתיו על מנת להקשות על מריו-ג'אמפן להגיע אליו, ובזמן שפאולין זועקת לעזרה בקורה העליונה, קונג משליך חביות על מריו, אחת-אחרי השניה, בשביל למנוע בכל דרך ממריו להגיע אליו, ומתופף על חזהו.

חלק מהחביות הללו נדלקות ובוערות, מה שמקשה עוד טיפה על מלאכת ההצלה. גם אחרי שמריו כבר מגיע למעלה, כל כך קרוב - קונג לא נכנע. רק אחרי טיפוס מאומץ של מספר קומות מנצח מריו את קונג על ידי הפלתו אל מותו מגובה רב, כאשר התשובה לשאלה "כמה גבוה אתה יכול להגיע?" מתחילת המשחק נענית.

בסופו של דבר, כמה משחקים אחר כך קונג חזר למוטב (ולחיים), אולי בגלל העליה העצומה במחירי הנפט. במשחקיו האחרונים בסדרת "Donkey Kong Country" הוא הופך להיות קוף חביב שמעניינות אותו בעיקר בננות, כאשר כעת, הוא זה שנאלץ להתמודד עם האויבים המרושעים שחוטפים אותו. איך התהפכו היוצרות. (אהוד קינן)

הפרעה של משחקי הפלטפורמה: באוזר

מה יש לו, לבאוזר, הדרקון הירוק יורק האש, עם הנסיכה פיץ'? בכל משחק מחדש הוא חוטף אותה, כולא אותה בחדר סגור, ומחכה. הרי בסופו של דבר

פרעונים משחקי מחשב פרעה באוזר ספירות בייסון

יגיע מריו, השרברב הגיבור, יקפוץ מספר פעמים על ראשו של באוזר, או יפיל אותו לנהר לבה, יביס אותו ויציל את הנסיכה שלו.

אבל באוזר לא לומד מטעויות. כל משחק מחדש, בוואריאציות שונות: פעם אחת יכלא את הנסיכה בטירה שלו, פעם בטירה שלה, פעם בכלל בטירה בחלל או בממד אחר. אבל הוא תמיד שם, באוזר. מאיים, לא נותן למריו ולנסיכה מספיק זמן לאכול ביחד עוגה. ברגע שמריו יציל אותה, באוזר כבר יהיה מוכן לחטוף אותה מחדש.

במשחקים החדשים יותר בכיכוב השרברב אדום הכובע, חברת נינטנדו החכימה להפוך את דמותו של באוזר לאובססיבית ומצחיקה במיוחד: במשחק מסויים, למשל, מצליחה מכשפה רעה לקלל את הנסיכה פיץ', כך שבכל פעם שזו מדברת, מתחוללים באזור פיצוצים מחרידים.

באוזר, שניסה לחטוף את הנסיכה אך נעצר על ידי הפיצוצים, חובר למריו במאבקו למצוא את המכשפה הרעה ולהביס אותה, זאת על מנת לרפא את הנסיכה - רק כדי לחטוף אותה שוב.

כי כזה הוא באוזר. העיקר שהוא תמיד שם, ירוק ויורק, מחכה לשחקן האמיץ שינסה להציל שוב את הנסיכה. גם אם תצליחו להציל אותה, באוזר הרי תמיד יחטוף אותה שוב. (ארז רונן)

הפרעה של משחקי האסטרטגיה: קיין

בזמן פריחת ז'אנר משחקי האסטרטגיה בזמן אמת, הייתה התלהבות מאוד גדולה בתעשיה מווידאו חי, עם שחקנים. באותה התקופה, שחקן ובמאי בשם ג'יימס קוקאן, שהחל לעבוד בחברת המשחקים Westwood Studios יבצע את תפקיד חייו: הוא יגלם את קיין, מנהיגה הכריזמטי והמרושע של "אחוות NOD", האנשים הרעים במציאות החליפית של Command & Conquer - סדרת משחקי אסטרטגיה בזמן אמת שתהפוך לפולחן

פרעונים פרעוני המשחקים קיין לה צ'אק

במרוצת השנים.

"אחוות NOD", היא סוג של תנועה חברתית-פוליטית כלל עולמית עם סממנים תנ"כיים (השמות לא מקריים: קיין הוא קין, נוד היא הארץ שבה התיישב אחרי עונש הנדודים), שמנסה לקדם את השימוש בטיבריום, אותו מחצב ירקרק ומסתורי שהגיע מהחלל, אוכל את כדור הארץ ושוסע שסע בין יושביו.

קיין, שהפרט הכי בולט בהופעתו הוא בגדיו השחורים והקרחת המבהיקה שלו, הוא המנהיג הבלתי נלאה של התנועה שנהנה מפולחן אישיות גדול אף מהיטלר (ע"ע). אכזרי, כריזמטי, מלהיב, חסר מעצורים וחותר תמיד למטרה - קיין הוא סוג של משיח, שגם מגלה תכונות דומות: קשה להרוג אותו. בכל משחק, האיש והאגדה צץ מחדש על אף שכוחות "יוזמת ההגנה העולמית" (GDI) מחסלים אותו שוב ושוב.

ככל הנראה הוא לא רק בן אלמוות, אלא גם חסר גיל. (זהירות, ספוילר!) בסדרת הבת Red Alert, שבכלל עוסקת ביחסי רוסיה וארצות הברית, ומקדימה היסטורית את מלחמות הטיבריום - קיין הוא המושך בחוטים של סטאלין, מה שמסביר איך נוצר בסיס הכוח של האחווה.

על אף שהוא נמצא בסביבה מאז שנות החמישים, המשיח המרושע וחסר המעצורים לא נראה זקן כלל. למזלם, קוקאן, שאף ביים כמעט את כל הסצנות הקולנועיות של סדרת המשחקים, גם הוא לא מזדקן - ונראה לאחרונה ב-Command & Conquer 3 לא שונה בהרבה מהתפקיד שפרסם אותו לפני 14 שנה. אולי הוא בולע טיבריום - וזה עובד כמו בוטוקס. אין קמטים. גם לא בקרחת. רק עיניים הבורקות בלהבה של טירוף. (ניב ליליאן)

הפרעה של הגיימר הטיפוסי: קונסולת ה-Wii

גיימר, מה הוא כבר רוצה? לשבת בנוחות על הספה, עם איזו שקית תפוצ'יפס, בקר משחק בידיים, אוזנייה על האוזן בשביל לשוחח עם החברים למשחקי הרשת, מסך ענקי מול העיניים עם המשחק החדש ביותר והיפה ביותר שהתקציב שלו מאפשר לו לקנות.

ואז הגיע קונסולת ה-Wii. גיימרים מחוצ'קנים שמנמנים שאוהבים להעלות עובש על הספה? לא אצל נינטנדו. לא, לא. הקונסולה הלבנה, שהפכה ללהיט היסטרי, שמה דווקא את התנועה ואת הספורט על הכוונת, עם בקרי משחק שיודעים לזהות תנועה ולהפוך את התנועות שלכם לתנועות של הדמות

קונסולה קונסולות xbox 360 ps3 wii playstation 3 פליסטיישן 3 (צילום: פי סי מגזין)

הממוחשבת שלכם על המסך.

עם משחקים כמו Wii Sports, שמדמים משחקי טניס, באולינג והאבקות ו-Wii Fit, שדורשים יציבה נכונה, שכיבות סמיכה ותרגילי יוגה - ה-Wii הפכה לאוייבת הגדולה ביותר של הגיימרים. פעילות גופנית? השתגעתם? למה להתאמץ בשביל לגרום לאיזה אווטאר לשחק טניס, כשאפשר רק עם עכבר ומקלדת להרוג זומבים נאציים ב-Call of Duty האחרון?

הגיימרים יטענו שהסיבה שהם לא אוהבים את ה-Wii היא כי מדובר בקונסולה עם חומרה מיושנת, גרפיקה בעייתית, משחקים לילדים, מערכת שליטה בעייתית ועוד שלל תירוצים. אל תאמינו להם. הסיבה האמיתית שהם בורחים מה-Wii היא כי מדובר באוייבת הכי גדולה שלהם: מכונת משחקים שגם דורשת מהם להזיז את הגוף. וזה, אפילו יותר גרוע מלחם בלי שמרים. (ארז רונן)