אבא, למה? כך תגדלו ילד יצירתי

אילו תכונות הייתם רוצים לפתח אצל הילד שלכם יותר מכל? חוסן נפשי, שמחת חיים, התחשבות, מסירות? אצל הפסיכולוג גיל ונטורה נמצאת במקום הראשון - היצירתיות. ולא, הוא לא מדבר על כישרון אמנותי. ולא, זה לא בא טבעי. צריך לעבוד על זה

גיל ונטורה עודכן: 26.08.07, 08:47

תהייה ראשונה: למה בשם כל הקדושים אין אפשרות להזמין בת"א מקום חניה מראש, לפני שיוצאים לבילוי (תמורת תוספת תשלום, כמובן), ולחסוך את סאגת הגז-ברקס–זיעה-אל-תעזרי-לי-אני-יודע-איפה-אני-נוסע שמתחילה באבן גבירול ונגמרת באברבנאל?

 

תהייה שנייה: למה לא ממציאים מכונת כביסה עם מיכל פנימי ענק לאבקת כביסה ועוד מיכל למרכך, חוסכים את כל תהליך המילוי הידני המייגע בכל פעם, וכל תהליך הטרנספורמציה של הבגדים מגושים מיוזעים ואפרפרים לענני פיות ריחניים יוצא לדרך בלחיצת כפתור אחת?

 

תהייה שלישית: מה לעזאזל הקשר של כל התהיות ההזויות הללו לערוץ שעוסק באבא, אימא ובתוצרי ה-DNA שלהם?

 

המיזם הראשון שלו

פעם אחת, כשאני והיורש ביקרנו באחד מארגזי החול הציבוריים שעיריית הרצליה מעמידה לרשותנו בטוּבה, הגיע העלם העגלגל לידי החלטה מוטורית חשובה – "מהיום, שנה וחצי אחרי שבקעתי מהביצה, אני זכאי לעלות במדרגות למגלשה לבדי". ניסיתי להניא אותו מהמיזם הנ"ל, אבל נעניתי בצריחות שגרמו להורים אחרים לדסקס בלחש על הצורך ליצור קשר בהול עם המועצה לשלום הילד.

 

אז עמדתי שם, נטוע בין גרגירי חול, מושיט אליו זרועות דימיוניות שאינן יכולות לתמוך בו, מלווה כל מדרגה בהבעת נונשאלאנט מזויפת, ובליבי התפללתי שהספקתי לצייד אותו בכלים הראויים לעמוד באתגר: זהירות, ריכוז, סבלנות. הוא עצר לשנייה מרעידת לב בראש המגלשה, ואז גלש מטה בחיוך של "קטן עלי". שאפתי ווינסטון של הרגעה והחילותי מהגֵג – ומה עם אתגרי החיים העתידיים והמורכבים יותר? באילו כלים אצייד אותו אז?

 

אנחנו (כלומר, אני ושכנותי לערוץ "הורים"), שופכים ומייצרים כל כך הרבה מלל על העוללים שלנו ועלילותיהם, בעיקר בגלל שאנחנו אוהבים אותם אהבת נפש. כשהציניות והבדיחות מתפוגגות, ניתן לזהות מאחוריהן שאיפה תמה וכנה להעניק להם את מיטב הכלים והעצות שיסייעו להם להמשיך הלאה.

 

אנחנו יודעים שצריך לשחרר, אבל מתפללים שארזנו היטב את התיק המנטלי שהכנו להם לקראת המסע - לגן, לעוד יום לימודים, לנסיעת בתולין עם המכונית של אבא ובערוב גיל ההתבגרות –לשלוש השנים הצה"ליות, רוויות הפאניקה.

 

באולימפיאדת הכלים הפרטית שלי, מככב במקום הראשון כלי מחשבתי בסיסי, חיוני להישרדות, וכייפי לאללה. יצירתיות. הייתי רוצה להעניק להם את מקל הקסמים הזה, שמאפשר לך להפיק ים של אופציות חדשות מתוך נתוני הפתיחה המוכרים, ולהפוך את התהליך השגרתי של חשיבה יומיומית לצורה של בילוי, לנשק רב עוצמה של התמודדות, ובעתיד – למקור פוטנציאלי לרווח (כן, גם רווח כספי). מכיוון שהמושג הזה, יצירתיות, קצת מפוספס בתפיסה העממית, נפצח בניפוץ כמה מיתוסים אודותיו.

 

"אבל ילדים הם ממילא יצירתיים. דווקא כשמתבגרים מאבדים את זה"

בניגוד לתפיסה הרומנטית הרואה בילד בועה קסומה של גמישות מחשבתית, פעמים רבות, החשיבה של הילד נוקשה הרבה יותר מחשיבתו של המבוגר. ילדים בכל הגילאים נמצאים בשלב שבו הם פוגשים לראשונה את כללי העולם הגדול (כללי השפה, כללי הנימוס וכיו"ב), ועל מנת להפנים אותם כראוי, הם מתייחסים אליהם בתחילה כאל חוק ברזל מתמטי כמעט.

 

הם עדיין לא עיכלו את המושג "יוצא מן הכלל". כך למשל ילד בן שנתיים שמפתח את פטפטנותו, מבין שלכל מילה יש צורת רבים. אז מחד הוא יאמר כראוי "כלב-כלבים, מיטה-מיטות", אבל שימו לב שתשמעו ממנו גם חידושי לשון אפופים, כגון "מקל–מקלים, ביצה–ביצות". ייקח לבן השנתיים זמן עד שיעלה על העיקרון שכל ישראלי מבוגר ועתיר ניסיון בקומבינות יודע היטב – לכל כלל יש יוצאים מן הכלל, ולמען האמת, מותר לכופף את הכללים מדי פעם...

 

אמת היא שהילד, שעדיין אינו כבול בכללי החשיבה ההגיונית-לוגית, יכול לשגר לאוזניכם המשתאות תוצרי דמיון שיעלו על פניכם חיוך מתמוגג מז'אנר "איזה מאמי". שימו לב שדמיון עשיר ומפותח אינו שווה ליצירתיות.

 

ומדוע? יצירתיות מוגדרת כיכולת ליצור משהו חדש ושימושי באופן שיטתי ומכוון. רעיונות יצירתיים לא מתפלקים לנו סתם ככה. הם תוצר של מאמץ מודע בדרך כלל, והם דורשים עוד תהליך של עיבוד אחרי ההברקה הראשונית על מנת שיהיו פרקטיים.

 

אז אם נסיכתי הקטנה אוספת כמה כיסאות בחצר, קושרת אותם בחוט דייג, מפזרת עליהם נצנצים ומכתירה את היצירה בכותרת "חללית שתיסע לירח", זהו אקט של דמיון פורה משובב נפש, אבל עדיין לא יצירתיות במלוא מובן ההגדרה (לגופו של עניין, זה לא מונע ממני כמובן לפדבק אותה בימבה חיבוקים ובדברי הלל. כבוד למי שמגיע כבוד).

 

"אבל אם לילד שלי אין שום כישרון אמנותי, איך יהיה יצירתי?"

עוד מיתוס מזיק. אמנות פירושה היכולת לבטא רגש באמצעים אמנותיים. יצירתיות מתייחסת ליכולת ליצור דבר חדש במכוון. אלו שני דברים שונים שהקשר ביניהם אינו הכרחי. אני מקשיב להרבה יוצרי מוזיקה ישראליים, שמצליחים שוב ושוב לכתוב שירים נפלאים ומרגשים, ועדיין – שוב ושוב אתה שומע את אותה נוסחה, אותו שטאנץ. יפה אינו בהכרח חדש (תשכחו מדוגמאות. אין לי כוח לתביעות דיבה על הבוקר).

 

מאידך, הכרתי המון מנהלים, הורים, מפיקים, סטודנטים או אנשי שירות ומכירה שלא יודעים להחזיק אקורד בודד על הגיטרה, אבל הם שופעי רעיונות מקוריים בתחומים שהיית בטוח שאין מה לחדש בהם.

 

מפיקה מבריקה ממכרותי היתה צריכה פעם לארגן הזמנה מקורית למסיבת חוף יוקרתית באפס זמן. מכיוון שכישורי העיצוב פסחו עליה, פנתה להשתמש בתאים האפורים שהעניק לה הבורא בשפע. בתוך דקות שמה פעמיה לחוף הים, אספה מכל הבא לשקית, והכינה ריבועים מנויילנים של חול, צדפים ופרטים אינפורמטיביים אודות האירוע. התוצאה היתה הצלחת ענק שהותירה הרבה בליינים מחויכים מחד, וזרימת שקלים נאה למארגנים מאידך.

 

העיקרון הראשון – המציאות היא רק אופציה

למה לבקבוק משקה קל יש רק פקק אחד? מי אמר שמכונית לא יכולה להיכנס לחנייה על הצד, ולא קדימה או ברברס? ולמה אי אפשר לרכוש חלקים בודדים מתוך העיתון, וחייבים לקנות את כל חבילת הדפים העבה הזו, כולל המוסף העוסק בטיפוח ציפורניים בתנאי לחץ?

 

אם הילד שלך הולך להיות יצירתי, הוא יצטרך להוציא מתוכו דברים חדשים, כאלה שעדיין לא קיימים בעולם. כדי לעזור לו להסתכל מעבר לכאן ועכשיו אינך צריך לבצע בו ניתוח מוח, חלילה, אלא רק להפגיש אותו עם כלי מחשבתי שכבר מוכר לו היטב. ש-א-ל-ו-ת.

 

הילד שלך שואל אותך שוב ושוב "למה?". יופי, זה שלב טבעי. עכשיו תחזיר לו מנה אחת אפיים. שאל אותו שאלות. לא שאלות תיאורטיות ברומו של עולם. שאלות המתייחסות לדברים שסביבו, שאותם הוא מקבל כמובנים מאליהם. אתה מקריא לו סיפור? עצור באמצע. נסה לשאול אותו מה יקרה עכשיו. הסיפור הסתיים? עוד יותר טוב. האם הוא היה מסיים את הסיפור אחרת? ומה יקרה עם הדמויות בעתיד? כמובן שמילות הקסם "פרופורציות" ו"בלי לחץ" עדיין תקפות. איזי-איזי.

 

יצאתם לשוטט ברחוב. זמן טוב לשאלות "מה היה קורה אילו?". מה יקרה אם כל הארטיקים בחנות יהיו בלי מקל? מה היה קורה אילו בכבישים היה זורם ים ולא אספלט? (זאת בהנחה שהמושג "ונציה" עדיין זר לו). שבו על ספסל. אסוף אבן – כמו מה היא נראית? ואילו שימושים שונים אפשר לעשות בה?

 

"וזה לא ישגע את הילד שלי?"

לא, זה לא ישגע אותו. עברו לנקודה הבאה.

 

העיקרון השני: שימוש חדש בדברים מוכרים

פעם בעולם היו כיסאות והיו גם שולחנות. עד שבא איזה ג'ון בריון ואמר: ואללה, אולי נחבר ביניהם? וכיסא הסטודנט בא לעולם.

 

רדיו-שעון, שמפו וקונדישינר בבקבוק אחד, עט שהוא גם מילון. כל כך הרבה המצאות פשוט לוקחות שני אלמנטים שגרתיים ומובנים מאליהם ומחברות אותם למהות חדשה שאף אחד לא חשב עליה קודם, ורק אחרי שהממציא גורף את הסטיפה אנחנו מייבבים: איך לא חשבנו על זה קודם?

 

טכניקת האיחוד הזו יכולה לעבוד גם עם העולל הפרטי שלכם. הסתכלו מסביבכם, בחרו באקראי שני אובייקטים, אל תחשבו יותר מדי. מחשב וחולצה, בובה ושולחן. תשתטו קצת. זכרו, החיבורים שהילד יפיק לא אמורים לתרום כרגע לכלכלת הבית. הם אמורים להיות תרגול שיטתי ומהנה של כלי מחשבתי חדש. אגב, מי אמר שזה עובד רק עם חפצים מוחשיים? תרגישו חופשי לחבר שתי דמויות מסיפורים שונים. תמיד סיקרן אותי מה היה קורה אם האריה שאהב תות היה פוגש את כיפה אדומה...

 

העיקרון האחרון לעת עתה: אילוצים מעודדים יצירתיות!

מתי יש לך מוטיבציה לחשוב על דרכים חדשות להרוויח מצלצלים – כשהפלוס בחשבון שלך ממריא אל על, או כשהאוברדראפט שלך כל כך עמוק עד שאפשר לקיים בתוכו קורס צלילה? בנימה אחרת – שמת לב כמה אתה וזוגתך מהווים מופת של זריזות וגמישות כאשר השעון המעורר לא צילצל בבוקר ואתם מגלים שנותרו לכם רק 20 דקות להכין את כל יושבי (בעצם, שוכבי) הבית ליציאה?

 

מכיוון שיצירתיות היא משהו שמתבצע בעיקר בתוך הראש, עודף גירויים חיצוניים עשוי דווקא להפריע לילד שלכם בהתחלה לתרגל אותה. אי לכך ובהתאם לזאת הגירויים צריכים להיות בסיסיים שבבסיסיים – חול, דבק, אבן, בד, ענף, עלה, כפתור, נייר. מה יכול להיווצר מחיבור שלהם?

 

וריאציה נחמדה על העסק: בחרו 3-4 חפצים פשוטים ובלתי קשורים ונסו ביחד עם המלאך הקטן להמחיז מהם סיפור. גם המילים יכולות להיות חומר יצירתי משובח – תנו לעולל מילה אחת, אקראית - שיתחיל ממנה סיפור. הוסיפו לו בכל פעם מילה אחרת. שנו כיוון.

 

שימו לב שהטכניקות שלי רחוקות מלהיות דברי אלוהים חיים. חשבו על הגירסאות שלכם. אין לי ספק שיעלו דברים מעניינים מתוך הסיר המבעבע. אם אתם מוצאים, חלילה, שאתם נהנים מאוד תוך כדי התהליך, עוד יותר טוב. אל תפחדו מ-FUN, אל תפחדו מיצירתיות. היא סחבה את המין האנושי מהמערות עד עידן האינטרנט ואם תתנו לה, היא תשנה לכם את החיים.

 

 

לטורים נוספים של גיל ונטורה:

 
פורסם לראשונה 25.08.07, 23:18